ביה"ד לעבודה קבע כי ההאשמות מצד כהן בגניבת סחורה ובקבלת שוחד הקימו נסיבות שבהן לא ניתן היה לדרוש ממנהל המטבח להמשיך בעבודתו, ודחה את טענת הנתבעת כי תלונותיו של התובע נועדו להניח תשתית להתפטרות בשל הרעת תנאים כחלק מתוכנית שהגה לשם הקמת מסעדה מתחרה
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל חלקית את תביעתו של מנהל מטבח שהתפטר מעבודתו במסעדת "רפאל", על רקע משבר אמון בינו לבין הבעלים, השף רפי כהן. השופט אורן שגב קבע כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובע פעל לפיטוריו כחלק מתכנית שהגה לשם הקמת מסעדה מתחרה, וכי היחסים בינו לבין השף כהן הקימו נסיבות שבהן לא ניתן היה לדרוש מהתובע כי ימשיך בעבודתו, בין היתר נוכח הטענות ההדדיות ביניהם שלא לובנו וההאשמות מצד כהן בגניבת סחורה ובקבלת שוחד. נוכח האמור, הוכר התובע כמתפטר בדין מפוטר והוא יפוצה בכ-57 אלף שקל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, גיא גמזו, הועסק במסעדה במשך שנתיים וחצי כטבח ועוזר טבח (סו-שף), ולאחר הפסקה של כשנה שב לעבוד במסעדה כמנהל המטבח. בשלב מסוים כתב התובע מכתב לשף כהן, בו הלין על חוסר ההערכה והיחס הבלתי מכבד לו הוא זוכה לטענתו, שעות העבודה הארוכות שמצופה ממנו לעבוד בניגוד למה שסוכם ועוד. לטענת התובע, מיד לאחר קבלת המכתב טען כהן כי המכתב "חשוד" אולם לא הסביר לו מדוע, ולכן הודיע התובע על התפטרותו מעבודתו תוך מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים, בהתאם לקבוע בהסכם ההעסקה. בעקבות האמור, עתר התובע לחייב את המסעדה בתשלום זכויות המגיעות לו לשיטתו בגין תקופת עבודתו וסיומה, ובכלל זאת פיצויי פיטורים בטענה להתפטרות בדין מפוטר.
הנתבעת טענה מנגד כי כחצי שנה קודם למועד התפטרותו של התובע החלו להגיע לאזניו של כהן שמועות על כוונתו של התובע לפתוח מסעדה מתחרה. במקביל הבחין כהן בליקויים שונים במסגרת שעות העבודה של עובדי המטבח ובעקבות האמור שוחח עם התובע אשר הבטיח שהדבר לא יחזור על עצמו. בהמשך הבחין כהן בעלייה משמעותית של כ-8% בתשלומים לספקי המזון ומבירור שערך התברר לו כי התובע פנה ישירות לספקים ואף שינה הזמנות שנערכו על ידי קניין המסעדה האמון כל הזמנות המצרכים. בעקבות האמור וכן בעקבות דברים נוספים, ניהל כהן מספר שיחות עם גמזו שבהן הביע את חוסר שביעות הרצון מתפקודו. ביחס למכתב שכתב התובע טענה הנתבעת כי מדובר בתשתית לביסוס התפטרותו תחת הקטגוריה של "הרעת תנאים", תוך העלאת טענות שונות אחרי שבמשך שנים לא הייתה לו כל טרוניה בעניין עבודתו או היחס לו זכה. עוד הוסיפה הנתבעת כי התובע זומן לשיחה ושימוע מול כהן במסגרתם הוטחו בו האשמות שונות בדבר גניבת סחורה, הוצאת דיבה, קבלת שוחד והפרת חוזה ההעסקה ולאחר שהתובע הכחיש טענות אלו הוחלט לשלול ממנו תשלום הודעה מוקדמת בת חודש מתוך שלושת החודשים להם הוא זכאי על פי חוזה ההעסקה.
השופט אורן שגב קיבל את התביעה וקבע כי אכן התקיימו במקרה זה נסיבות שבהן לא ניתן היה לדרוש מהתובע כי ימשיך בעבודתו. מעיון במכתב ששלח התובע לשף כהן ומהשיחות בין השניים עולה כי היו להם טענות הדדיות האחד כלפי האחר, וכי מבלי להכריע בנכונותן עולה כי התובע חש קושי בעבודתו אשר לא זכה למענה מצד כהן. בנוסף, טענתו של התובע לפיה הוא לא זכה למענה על מכתבו לא נסתרה, ואילו כהן לא סיפק כל גרסה מצדו לסיבה בגינה הוא לא טרח לזמן את התובע לשיחה וליישר את ההדורים. זאת ועוד, אין חולק כי לאחר הגשת מכתב ההתפטרות הדיר כהן את התובע מהפעילות במטבח ונטל ממנו את סמכויותיו הניהוליות, ולאחר כחודש אף זימן אותו לשיחה שבה האשים אותו בגניבת סחורה ובקבלת שוחד. בנסיבות הללו, ולנוכח מעמדו של התובע במסעדה והמצוקה בה היה שרוי כפי שמשתקפת מהמכתב ומעדותו – שוכנע בית הדין כי התקיימו נסיבות אחרות בהן לא ניתן היה לדרוש מהתובע שימשיך בעבודתו.
השופט דחה את טענת הנתבעת כי מכתבו של התובע היווה "המשך ישיר לתשתית שעליה עמל בכדי לבסס את פיטוריו" על מנת לצאת לדרך עצמאית חדשה, וקבע כי טענה זו לא הוכחה ולו בראשית ראיה. השופט ציין כי כהן העיד בחקירתו כי המדובר היה ב"שמועות" שהגיעו לאזניו מפי עובדיו כבר חצי שנה לפני התפטרות, אך לא סיפק הסבר מדוע בכל התקופה המשיך להעסיק את התובע חרף הטענות הקשות שהעלה נגדו, ובין היתר זלזול בנהלי עבודה ועליה תלולה במחיר ששולם לספקים.
בנוסף, התקבלה טענת התובע לפיה הוא לא יזם את פתיחתה של המסעדה שבה הוא מועסק כיום וכי לאחר סיום עבודתו בנתבעת הוא היה מובטל חודש. נוכח האמור, נקבע כי התובע התפטר בדין מפוטר ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 28,700 שקל.
עוד נקבע כי משלא הוכח שהתובע חתר תחת הנתבעת או הפר בצורה כלשהי את הסכם העסקתו – הנתבעת לא הייתה רשאית לשלול ממנו חודש הודעה מוקדמת. אשר על כן, התובע זכאי לפיצוי, וכן להפרשי השכר שלא שולמו לו.
עם זאת, נדחתה תביעתו של התובע לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות והתקבלה טענת הנתבעת כי תפקידו של התובע היה תפקיד בכיר אשר כרוך במידה מיוחדת של אמון אישי.
