שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > ישלמו ביוקר -משטרת ישראל תפצה אזרח בסכום ענק של 700,000 שקלים עקב רשלנות

חדשות

ישלמו ביוקר -משטרת ישראל תפצה אזרח בסכום ענק של 700,000 שקלים עקב רשלנות, צילום: צילום: גלר
ישלמו ביוקר -משטרת ישראל תפצה אזרח בסכום ענק של 700,000 שקלים עקב רשלנות
05/03/2017, עו"ד לילך דניאל

רשלנות משטרתית עלתה לה ביוקר - בית המשפט העליון: משטרת ישראל תפצה אזרח ב-700 אלף ₪ בגין התנהלות רשלנית באי השבת רכוש שנתפס

בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, קיבל בימים אלה, חלקית את ערעורו של אורי סלמה, על סך הפיצוי שנפסק לו מהמשטרה לאחר שהתרשלה כלפיו בהחזרת רכוש שנתפס במהלך חיפוש שבוצע במסגרת חקירה שנוהלה נגדו בעקבות תלונת שותפו לשעבר. בית המשפט קבע, כי על המשטרה לשלם לסלמה, סך של 700,000 שקלים. את סלמה ייצגו בהליך, עוה"ד דן אשכנזי, יצחק חדד ויוסי סלמה. בעוד את המשטרה ייצגו עוה"ד חיה זנדברג ועוה"ד טלי מרקוס.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הפרשה החלה כאשר, החל משנות התשעים היה סלמה יחד עם אשתו לשעבר בעלים של עסק לייצור ושיווק תכשיטים מזהב וכסף ובנוסף ניהל מערכת יחסים עסקית עם אדם נוסף בחברה שעסקה בייצור ושיווק תכשיטים במפעל בתל אביב. בנובמבר 2004, הגיש שותפו של סלמה תלונה במשטרה נגדו בטענה לעבירות גניבה ממעביד ואיומים, ובהמשך לכך ביצעה המשטרה חיפוש בדירת מגוריו של סלמה. השוטרים נטלו מהדירה רכוש וסלמה, שעוכב על ידם, התלווה אליהם לתחנה. בהמשך אותו יום חזרו השוטרים לחיפוש נוסף במחסן הדירה בנוכחותו של סלמה ונתפס רכוש נוסף. גם אחיו של סלמה זומן לחקירה במשטרה והתבקש להביא עמו סחורה ששייכת למערער, וגם סחורה זו נתפסה לצורך החקירה.

עוד באותו חודש הוחזרו למערער חלק מהפריטים שנתפסו, אך ככל הנראה – רוב הרכוש לא הוחזר לו מעולם.בחלוף חצי שנה מאז שנתפס הרכוש, פנה סלמה למשטרה בבקשה להחזיר לו את רכושו אך ללא הועיל. כשנתיים לאחר החיפוש, קיבל סלמה הודעה על החלטה לסגור את תיק החקירה נגדו מחוסר ראיות. שנתיים נוספות אח"כ הוזמן אחיו לתחנת המשטרה והוחזרה לו הסחורה שאותה הביא עמו לחקירתו. סלמה, שהתלווה אליו, התבקש להגיש בקשה מתאימה להחזרת יתר התפוסים. בעקבות פנייתו השיבה המשטרה למערער כי התפוסים כבר הוחזרו לו ולאחר דין ודברים הגיש סלמה לבית משפט השלום בקשה להחזרת התפוסים. או אז התברר כי הרכוש הופקד בידי המתלונן ולכן הורה בית המשפט למשטרה להשיב למערער את הרכוש שטרם הוחזר לו. על רקע השתלשלות אירועים זו, הגיש סלמה תביעה נזיקית לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את התביעה וחייב את המשטרה לפצות את סלמה בחצי מיליון ₪. נקבע, כי עובדות התיק מצביעות באופן ברור על התנהלות בלתי תקינה או רשלנית של המשטרה אשר התבטאה בכך שלמרות חובתה להחזיר את התפוס מיד לאחר שאין בו עוד צורך להמשך החקירה או לניהול הליך פלילי – בפועל הפיקה מסמכים מוטעים והחליטה כי סלמה "גנב" וכי התפוסים שייכים למתלונן שבתורו העביר אותם לצד שלישי באופן שמנע מסלמה להשיבם. מכאן הערעורים ההדדיים.

השופט עמית קבע, כי יש להגדיל את סכום הפיצוי שישולם למערער. נקבע, כי נקודת המוצא לדיון היא שהמשטרה התרשלה והפרה את החובה החקוקה הקבועה בסעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי הקובע כי על המשטרה להשיב חפץ בתוך שישה חודשים מיום תפיסתו אם תוך פרק זמן זה לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ. משכך, המקרה מעורר דיון בשתי סוגיות עיקריות: סוגיה עובדתית בשאלת שווי הנכסים שנתפסו מידי סלמה ולא הוחזרו לו וסוגיית הבעלים החוקיים של הנכסים שנתפסו.

בכל הנוגע לשווי הרכוש, ציין בית המשפט כי בשאלה זו קיימת עמימות כבדה שמתגלה כבר כאשר מציבים את טענות הצדדים אלה מול אלה: המשטרה טוענת כי מדובר ברכוש בשווי 19,000 ₪ לכל היותר, ואילו סלמה מעריך את השווי בכ-3.4 מיליון ₪. הפער העצום מעיד כשלעצמו על חלל ראייתי נרחב, ולדברי בית המשפט קשה למצוא נתונים מהימנים שיסייעו להגיע לקביעה עובדתית מבוססת.גם בפסק הדין של בית המשפט קמא קשה לזהות קביעה עובדתית לגבי שווי הרכוש.

לאחר בחינת הדברים הגיע בית המשפט למסקנה כי רוב התכשיטים שנתפסו אינם קשורים לחברה או למתלונן, ומכאן שערכו הממוצע של כל תכשיט נאמד בכ-250 ₪. עוד נקבע כי על בסיס מכלול הראיות כפי שפורטו, ועל דרך האומדנה, יש להגביל את הרף העליון של שווי הרכוש שנתפס לסכום של 700,000 ₪ לכל היותר. הודגש, כי הדיון נערך על רקע הקביעה כי המשטרה גרמה נזק ראייתי שמקשה על הבירור, שכן אילו היה נערך רישום מסודר של התפוסים – מלאכת האומדן הייתה קלה יותר. לכך יש משקל בקביעה השיפוטית לגבי שווי התפוסים והעמדתו על הצד הגבוה. במילים אחרות, ניתן לראות במשטרה כמי שהרימה את הנטל שהועבר אליה והוכיחה ששווי התפוסים לא עלה על 700,000 ₪.

מכאן, פנה בית המשפט לדון בסוגיה השנייה שמעורר המקרה, הנוגעת ל"זכות אדם שלישי". נקבע, כי המשפט הישראלי רואה חשיבות בהגנה על מעמדו של המחזיק בנכס, ועמדה זו עשויה להקשות על המזיק לטעון לזכותו של אדם שלישי. עם זאת, ייתכן שיש מקום להבחין בין מצבים עובדתיים ומשפטיים שונים. לדעת השופט, ייתכן שיש טעם להבחנה בין עילות תביעה שונות, וראוי להתחשב בטיב ההחזקה של התובע שאיננו הבעלים. ככלל, נטל ההוכחה הוא על הנתבע, אך ייתכן שיש היגיון גם בקביעת רף ראייתי גבוה שלפיו הטענה תוכל להישמע רק אם התובע-המחזיק הוא במובהק איננו הבעלים. שיקול נוסף עשוי להיות נוכחותו ועמדתו של "האדם השלישי" בהליך הנזיקי. ככל שהנתבע טוען לזכותו של אדם שלישי, שמצדו מביע אדישות לנזק, כך יתקשה בית המשפט לקבל את הטענה, אך יש להתחשב גם במצבים שבהם נמנע מ"האדם השלישי" לנקוט עמדה.בנסיבות העניין, המשטרה לא הוכיחה את זכותו של אדם שלישי ברכוש שנתפס, ואין צורך להכריע בשאלות עקרוניות בסוגיית "זכות אדם שלישי".

בסופו של יום נפסק כי, חלף הסכום של 500,000 ₪ תשלם המשטרה למערער סך של 700,000 ₪. הערעור התקבל חלקית.

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:31
קומיט וכל טופס במתנה