התובע טען כי נציג חברת הפרסום חזר בו מההחלטה לקבל אותו לעבודה כאיש מכירות, לאחר שראה את תמונת פרופיל הוואטסאפ שלו שבה הוא מצולם על רקע דגל הגאווה, וכתב על כך פוסט בפייסבוק. ביה"ד לעבודה קבע כי לא הוכחה הפליה באי קבלתו לעבודה על רקע נטייתו המינית, כך שהפרסום נגד החברה לא היה אמת ולא נעשה בתום לב
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעתו של איש מכירות שטען כי לא התקבל לעבודה בחברת פרסום בגין נטייתו המינית. השופטת מירב קליינמן קבעה כי בראיון העבודה לא נאמר לתובע דבר שיכול להעיד על אי קבלתו למשרה מטעם מפלה כלשהו, וכן הוכח שהיה ידוע לחברה על נטייתו המינית של התובע עובר לראיון. מנגד התקבלה התביעה שכנגד שהגישה החברה בגין פוסט שפרסם העובד בפייסבוק, שבו הוא הציג אותה כחברה המפלה מועמדים על רקע נטייתם המינית והוא חויב בפיצוי בסך של 15 אלף שקל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע הגיש מועמדות למשרת איש מכירות שפרסמה הנתבעת, חברת איי.ג'י.אם.די, העוסקת בין היתר בפרסום ושיווק באמצעות האינטרנט. ראיון העבודה התקיים בפני מנהל המוקד ונציג נוסף מטעם החברה. בתום הראיון הודיע מנהל המוקד לתובע כי הוא התקבל לעבודה וביקש ממנו להתחיל כבר באותו היום, אולם הדבר לא נעשה. השניים קבעו להיפגש למחרת בשעה תשע בבוקר, אולם שלוש שעות לאחר שעזב התובע את משרדי החברה, שלח לו מנהל המוקד הודעה שבה כתב כי הוא מצטער אולם בסופו של דבר הוא אינו זקוק לסוכן מכירות נוסף.
לאחר מכן המשיכו הצדדים להתכתב דרך הוואטסאפ כאשר התובע מבהיר באופן מיידי למנהל כי רק בשל נטייתו המינית, כפי שהתחוור דרך תמונת הפרופיל שלו בה הוא מצולם על רקע דגל הגאווה, הוחלט שלא לקבלו לעבודה. המנהל השיב לתובע כי הוא ייצור איתו קשר כאשר ייפתח קורס נוסף, דבר הצפוי להתרחש בעוד חודש, אולם התובע השיב כי אין צורך בתירוצים, כי הוא "הבין את התמונה" וכבר ייקח את העניין לבית המשפט. לאחר סיום ההתכתבות שלח התובע מייל לחברה בו דרש פיצוי בסך של 140 אלף שקל.
במייל נוסף ששלח, ציין התובע כי האו פנה לארגון הלהט"ב ולעורכי דין וכי פנו אליו גופי תקשורת מובילים המבקשים לסקר את המקרה. מספר ימים לאחר מכן שלח התובע מייל נוסף לחברה שבו ציין כי החברה צפויה לקבל הצעת פשרה העומדת על 100 אלף שקל, ותהיה תקפה לשעתיים בלבד. במקביל, פרסם התובע בדף הפייסבוק שלו פוסט שבו כתב בין היתר "לא מאמין שבשנת 2016 לא אתקבל לעבודה בגלל שאני הומו". במסגרת הפוסט תיאר התובע את ראיון העבודה שנערך לו בנתבעת ואת מה שארע לאחר מכן ובסופו ציין "היום אני מתבייש להיות ישראלי ואני חושב שגם אתם צריכים".
השופטת מירב קליינמן דחתה את התביעה העיקרית וקיבלה את התביעה שכנגד שהגישה החברה בגין לשון הרע. השופטת ציינה כי התובע התקבל לעבודה מיד בתום ראיון העבודה שנערך לו, אך לא הייתה מסוימות וגמירות דעת בקבלת התובע לעבודה שכן לא נחתם עמו בסופו של דבר הסכם עבודה וכאשר מיד בסמוך לקבלתו הודע לתובע כי הוחלט שלא לקבלו. בעניין זה, שוכנעה השופטת בטענות החברה באשר לסיבות שהביאו אותה לחזור בה מקבלת התובע לעבודה, וקבעה כי אין לראות בקבלתו של התובע לעבודה הוכחה לכך שהתקיימו בו התנאים והכישורים למשרה, באופן בו מועבר הנטל אל הנתבעת להוכיח כי לא פעלה בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
עוד נקבע כי גם אם נטל ההוכחה אכן היה מועבר אל כתפי הנתבעת, היא עמדה בנטל זה שכן לא הוכח כי היא אכן ידעה על נטייתו המינית של התובע עד קבלת ההחלטה שלא לקבלו לעבודה. השופטת ציינה כי טענתו היחידה של התובע היא כי הנתבעת שינתה את דעתה בקשר לקבלתו לעבודה בשל תמונת פרופיל הוואטסאפ (שהיא תמונה ממוזערת) לה נחשף מנהל המוקד לאחר הראיון עמו, אלא שכלל לא ברור האם ומתי נחשף אליה או האם הגדיל את התמונה על מנת לראות את דגל הגאווה וכו'. מנגד, הוכח כי הנתבעת מעסיקה עובד בעל נטיות חד מיניות כמנהל בחברה והדברים היו ידועים לה כבר בעת קבלתו לעבודה.
לצד האמור העירה השופטת כי קיים פגם בכך שמעסיק מוסר למועמד לעבודה הודעה כי התקבל לעבודה ולאחר כמה שעות, בשל אי סדרים שהתגלעו אצלו בהליך קבלת העובד ובאופן קבלת ההחלטות, מודיע לו כי בסופו של דבר הוחלט שלא לקבלו. בשל התנהלות זו, נקבע כי למרות דחיית התביעה אין מקום לפסוק לטובת הנתבעת הוצאות משפט.
מנגד, התקבלה התביעה שכנגד שהגישה החברה ונקבע כי פרסום הפוסט בפייסבוק, שאליו צורפה מודעת הדרושים של החברה, עולה כדי פרסום לשון הרע נגדה. השופטת ציינה כי צירוף מודעת הדרושים לפוסט חשף את שמה של הנתבעת וכי יש באמירות שפורטו במסגרת הפוסט ובמסקנות שאליהן הגיע התובע כדי לפגוע בשמה הטוב ולבזותה. השופטת הבהירה כי לתובע לא עומדות ההגנות הקבועות בחוק, שכן הפרסום אינו אמת ולא נעשה בתום לב. מנגד שקלה השופטת לקולא את העובדה שמדובר בפרסום יחיד וכן את העובדה כי ייתכן שהתובע אכן חש נפגע ומושפל מבחינה סובייקטיבית לאור עברו ומשכך בחר לשתף את מה שעבר עליו בפוסט. בנסיבות אלה, הועמד סך הפיצוי שישלם התובע על סך של 15 אלף שקל.
