ביהמ"ש הבהיר כי אדם במצב של תרדמת משול ל"שוטה" ולכן לא ניתן לחייבו במזונות, אף לא מדין צדקה, והחיוב מוגבל רק למקרים שבהם לנתבע יש רכוש ממנו ניתן להיפרע. במקרה זה, כל הכנסותיו של האב שנפגע אנושות בתאונת דרכים מסתכמות בקצבה של כ-2,600 שקל, המשמשת לצרכיו ההכרחיים שאינם מכוסים על ידי בית החולים, כך שאין ביכולתו לפרנס את בתו
בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של אם על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שלא לחייב את אבי בתה, המצוי בתרדמת ממושכת בעקבות תאונת דרכים קשה שעבר, במזונות. בית המשפט אישר את פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה שדן בנושא באופן תקדימי, לפיה על פי הדין העברי אדם במצב של תרדמת משול ל"שוטה" ולכן לא ניתן לחייבו במזונות, אף לא מדין צדקה, ולמעשה החיוב מוגבל רק למקרים שבהם לנתבע רכוש ממנו ניתן להיפרע ובהנחה שאותו הרכוש לא נידרש עבורו לצרכיו הבסיסיים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הצדדים הם יהודים אזרחי ישראל שנישאו זה לזו ומנישואיהם נולדה להם בת. בשלב מסוים נפגע האב פגיעה אנושה ורב מערכתית בתאונת דרכים בעת שרכב על אופנוע והתנגש בו רכב צבאי, ומאז ועד היום הוא מאושפז ונמצא במצב של תרדמת בבית החולים, כאשר נכותו עומדת על שיעור של 100% והוריו משמשים כאפוטרופוסים לרכושו ולגופו. בעקבות המצב, נמסר למערערת גט ובית הדין הרבני הכריז עליה כגרושה. במקביל, הגישה המערערת לבית המשפט לענייני משפחה תביעה בה עתרה לחיוב המשיב במזונות בתם הקטינה ולאחר הגשת כתב תביעה מתוקן, תבעה לחייבו גם בדמי מזונות עבורה.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה בהתבסס על הגדרתו ההלכתית של המשיב כ"שוטה" וקבע כי על פי הדין העברי לא ניתן לחייב אדם במצב של תרדמת במזונות, אף לא מדין צדקה, ולמעשה החיוב מוגבל רק למקרים שבהם לנתבע ישנו רכוש ממנו ניתן להיפרע לצורך מימון המזונות ובהנחה שאותו הרכוש לא נידרש עבורו עצמו לצרכיו הקיומיים הבסיסיים. אשר על כן, בהיעדר שינוי נסיבות מהותי כגון מכירת דירת המגורים של הצדדים או ככל שיזקפו לאב כספים או רכוש, הרי שלנוכח מצבו הרפואי ודינו האישי אין מקום לחייבו במזונות הקטינה למעט מדור והוצאות המדור, שנכון להיום מסופקים על ידו מכוח השימוש שעושה הקטינה בבית מגוריו.
השופט אשר קולה דחה את הערעור שהגישה האם וציין כי מדובר במצב טרגי וייחודי שלא נמצא כדוגמתו בפסיקה עד כה. לגופם של דברים ציין השופט כי הקו המנחה בפסיקת בתי המשפט הוא שהחיוב המוטל על אב בצרכים ההכרחיים של ילדיו עד גיל 15 הוא חיוב מלא שמקורו אינו בדין צדקה, אלא, בתקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד שעל פיה החיוב במזונות לגבי הצרכים ההכרחיים עד גיל זה המוטל על האב הוא חיוב אבסולוטי. לאחרונה חל גם שינוי בהחלטות מועצת הרבנות הראשית ונקבע כי יש להתחשב גם בהכנסות האם בכל הנוגע לחיוב ילדים עד גיל 15. גם בפסיקת בית המשפט העליון ניתן לראות ניצנים המראים כי אכן בכל הנוגע לחיוב מזונות, גם אלו ההכרחיים שמעל גיל 6, יש להתחשב בהכנסות האם או מכל מקום אין חיוב אבסולוטי המוטל רק על האב. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי בנסיבות מסוימות יש להתחשב גם בהכנסותיה של האם, ואין מקום להטיל על האב את מלוא הצרכים ההכרחיים.
במקרה של אב המצוי בתרדמת ממושכת, קבע השופט כי מבלי לפגוע חלילה במשיב או בהוריו, יש לקבל את קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה המשיב מוגדר הלכתית כ"שוטה", שזהו המינוח ההלכתי למי שמצוי בתרדמת ולא ברור האם יכול ומסוגל הוא להביע את רצונו ודעתו, או עד כמה דעתו מיושבת עליו. בעניין זה, סבר השופט קולה כי תקנת הרבנות משנת תש"ד, גם אם יש לפרשן כמטילות חובה אבסולוטית ביחס לצרכים ההכרחיים של קטינים שמעל גיל שש, לא חלות כלל על "שוטה" וממילא אין כל מקור בדין באשר לחיוב אב שוטה במזונות ילדיו הקטינים שמעל גיל 6.
במקרה זה, ציין השופט כי המשיב זכאי לקצבה מהמל"ל בסך של כ-2,600 שקל לחודש, אולם עולה כי הסכום הנ"ל, רובו ככולו, משמש לצורך צרכיו ההכרחיים אשר אינם מכוסים על ידי בית החולים, כמו שכר מטפל, הוצאות נסיעה של ההורים לביקור המשיב והוצאות נסיעה באמבולנס של המשיב לבית הוריו. בנסיבות אלו, אין למשיב כל רכוש או נכסים מהם ניתן להיפרע עבור מזונות הקטינה, וגם אם אומד הדעת הוא שרצונו היה לפרנס ולזון את בתו, הרי שאין בידו כל רכוש ואי אפשר לחייבו לזון אותה.
השופט הדגיש עוד כי לו היה פוסק מזונות לקטינה, וגם אם היו משולמים אלו באמצעות המל"ל, הרי שברור הוא שהמל"ל היה מנכה זאת באופן מיידי מהקצבה החודשית אותה הוא מעביר למשיב ובכך היו הוא והוריו נפגעים. זאת ועוד, המערערת לא יכולה להסתמך על פסקי דין שניתנו בעניין אסירים או אפילו נכים, שכן אלו אינם מוגדרים כ"שוטים". לכלל האמור הוסיף השופט כי המערערת אינה יוצאת בלא כלום, שכן כל דמי הביטוח הלאומי בסך של 1,000 שקל מועברים אליה, מה גם שלפי הצהרתה היא הייתה זכאית בעבר לקצבת תלויים בסך 2,000 שקל לחודש, ובכך בוודאי היה כדי מזונותיה ההכרחיים, ואף למעלה מכך, של הקטינה. בשולי הדברים הזכיר השופט כי לא מדובר במי שמסרב לזון את בתו הקטינה מרוע לב או מקמצנות, אלא במי שכתוצאה מכוח עליון נפגע בתאונת דרכים ואין ביכולתו הכלכלית לזון את בתו.
לבסוף, נדחתה גם התביעה למזונות אישה, והובהר כי תנאי להסדרי הגט היה שלא תהיה פגיעה כלשהי בזכויותיו של המשיב, ובוודאי שכוונת הדיינים לא היתה לפגיעה כלכלית כלשהי. כמו כן, עובר לגירושים המערערת התפרנסה ברמה כזו או אחרת ולכן בוודאי שחל הכלל התלמודי "מעשה ידייך תחת מזונותייך".
