ביהמ"ש המחוזי ביטל את החיוב במזונות ששולמו לידי האישה והבהיר כי לא ניתן לקבל חיוב ב"מזונות עונשיים" – המרת החיוב ממזונות לסנקציה כספית על הפרת הסדרי השהייה, שכן המזונות נפסקו על פי צרכיה של הבת בפועל, תוך הנחה שגם האם נושאת בנטל
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את בקשתו של אב לבת 14 וביטל את חיובו במזונותיה הזמניים המשולמים לידי אמה, אף שזו מגוררת עמו מזה כשנתיים וחצי והוא זה שנושא בכל הוצאותיה. השופט סארי ג'יוסי קבע כי לא ניתן לחייב את האב ב"מזונות עונשיים" בשל חלקו הנטען בניתוק הקשר בין הבת לבין האם, וכי בהינתן שהאם אינה נושאת בהוצאות הקטינה בפועל, אין היא זכאית לקבל את המזונות שנפסקו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לבני הזוג ארבע ילדים משותפים, מהם שני קטינים בני 14 ו-13. בשנת 2013 פרץ סכסוך קשה בין הצדדים, שבעקבותיו הוגשו לבית משפט לענייני משפחה מספר תביעות, בהן תביעה למזונות אישה, ותביעה למזונות שני הקטינים ולמזונות הבת הבגירה בתקופת שירותה הצבאי.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הילדים הקטינים יהיו במשמורת משותפת של שני ההורים וחייב את האב לשלם סך של 10,000 שקל לחודש (5,000 לכל ילד), וכן לשאת במלוא הוצאות המשכנתא והחזקת הדירה, ובמלוא הוצאות הבריאות שאינן כלולות בסל הבריאות של שלושת הילדים. בנוסף חויב האב במלוא הוצאות החינוך של הקטינים, במזונותיה הזמניים של הבת החיילת בסך של 1,650 שקל בחודש וכן במזונות האם (מזונות אישה) בסכום חודשי של 5,000 שקל.
בעקבות החלטה זו עתר האב להפחתת המזונות הזמניים שנקבעו לילדיו הקטינים, ולאחר שבקשתו נדחתה ערער לבית המשפט המחוזי, שם התקבל הערעור בחלקו ונקבע כי ההחלטה למשמורת משותפת מהווה שינוי נסיבות מהותי, ועל כן יש להחזיר את בקשתו של האב לדיון בבית המשפט לענייני משפחה. בסופו של דבר הופחתו דמי המזונות הזמניים של הבת הקטינה בשיעור של 25% לסך של 3,750 שקל בחודש.
כשנה וחצי לאחר מכן הגיש האב בקשה נוספת לביטול מזונות הבת, בטענה כי לא מתקיימים כל הסדרי ראייה בינה לבין האם וכי האב הוא ההורה המשמורן הבלעדי של הילדה ונושא בכל הוצאותיה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה וקבע כי האב הוא זה אשר מונע את הקשר בין האם לבתה, ועל כן אין הוא יכול להיבנות ממחדליו, וכי ביטול החיוב במזונות ימשיך להמשך הניכור ההורי ועלול להוביל לניתוק הקשר השתיים.
לטענת האב, המשמורת המשותפת אינה מתקיימת מזה מספר שנים, כך שהוא נושא במזונות כפל – גם משלם לאם את חיוב המזונות וגם נושא בהוצאות הישירות של הבת. האב הוסיף כי חיוב במזונות "עונשיים" אינו קיים בדין, וכי קיימים כלים משפטיים להתמודד עם תסמונת הניכור ההורי, ובכלל זה סנקציות, צווים וכו', אולם מזונות עונשיים אינם נמנים עמם.
שופט בית המשפט המחוזי סארי ג'יוסי קיבל את הערעור שהגיש האב וציין כי בית המשפט לענייני משפחה לא ביסס את ההחלטה על דיני המזונות או על צרכיה והוצאותיה של הבת, אלא המיר את החיוב מדין מזונות לסנקציה כספית לטובת האם על ניתוק הקשר בינה לבין בתה. השופט הבהיר כי לא נכון היה לנהוג כך, הן דיונית והן מהותית, שכן בית המשפט לענייני משפחה העניק סעד החורג ממסגרת התביעה למזונות ואינו נמצא בסמכותו. עוד נקבע כי אף אם היה נקבע כי האב הפר את חובותיו כלפי האם או הקטינה, היקף הפיצוי הראוי להשתלם לאם בשל כך אינו בהכרח שווה ערך לדמי המזונות החודשיים שבהם חויב האב. זאת, בייחוד כאשר נקבעה בנוסף גם סנקציה כספית בסך של 300 שקל בגין הפרת כל ביקור – היוצרת כפל חיובים על האב במקרה של הפרת הסדרי השהייה.
במישור המהותי הבהיר השופט כי אם שינוי המשמורת למשמורת משותפת נחשב לשינוי נסיבות מהותי המאפשר את הפחתת המזונות, הרי שאותה מסקנה מתחייבת גם ביחס למעבר למגורים קבועים בדירת האב, לצד מיעוט מפגשים עם האם.
השופט הוסיף כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מציפה בעיה ערכית ומוסרית מהמעלה הראשונה. "הלב נחמץ נוכח הנסיבות המתוארות", כתב השופט בפסק הדין. "אך יחד עם זאת, גם אם יוכח בסופו של יום, כי המבקש הוא אשר גרם לנתק בין המשיבה לבין ה. והוא הגורם לניכור ההורי, הרי שעם כל הצער שבדבר ועם כל מורת הרוח המתבקשת מהתנהגות זו הראויה לכל גנאי, מבחינה משפטית צרופה אין ליצור קורלציה בין התנהגות המבקש לשם סיכול הקשר לבין המשך חיובו במזונות או בסנקציה חודשית בגובה המזונות המשולמת לידי המשיבה". השופט הבהיר כי לא ניתן להמיר את החיוב, מחיוב מדין מזונות לסנקציה כספית, שכן מבחינה מהותית, מזונות הבת נפסקו על פי צרכיה והוצאותיה, ובהסתמך על כך שהאם נושאת אף היא בנטל ההוצאות. מאחר שבפועל, הבת ניתקה את הקשר עם אמה ולכל הפחות ממעטת מאוד לפגוש אותה, האם אינה נושאת בפועל בהוצאות כלשהן, כך שתשלום המזונות שהיא מקבלת מעשיר את קופתה ואינו מממן את הוצאות הילדה.
