ביהמ"ש הבהיר כי אף שהרשת הפרה את הוראות החוק המחייבות אותה להציב מתקני מי שתייה צוננים לרווחת המבקרים, במקרה זה הנזק הלא ממוני התבטא בתחושת צמא זמנית, וכי ראוי להגביל את השימוש בכלי התביעה הייצוגית לעוולות שהולידו נזק משמעותי, ולא לקדם תובענות ייצוגיות שרכיב הנזק שבהן מזערי עד בלתי קיים
בית המשפט המחוזי מרכז דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשת "טיב טעם", בטענה כי היא הפרה את הוראות הדין המחייבות מחזיק בניין ציבורי להציב במיקום מרכזי מתקן המספק מי שתיה צוננים לרווחת המבקרים. השופטת אסתר שטמר קבעה כי אף שהרשת אכן הפרה את חובתה, הרי שבמישור הנזק לא הוכח נזק ממוני שנגרם, והנזק הלא-ממוני שהתבטא בתחושת צמא זמנית שניתן להרוותה – אינו מספיק לצורך אישור התביעה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת המבקשת, הוראות חוק בניינים ציבוריים (מתקני שתיה של מים צוננים), בשילוב עם סעיף 158ב לחוק התכנון והבניה ותקנות התכנון והבניה (בנינים ציבוריים), מחייבים את הרשת להציב מתקני שתיה של מים צוננים במקום מרכזי, נראה לעין הציבור, לשימוש חופשי בחינם על ידי כלל לקוחותיה, אך היא לא עשתה זאת.
עילות התביעה שנמנו בבקשה הן הפרת חובה חקוקה שבחוק מתקני שתיה, רשלנות ועשיית עושר לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט. הסעדים שהתבקשו הם מתן צו הצהרתי אודות ההפרה, פיצוי לחברי הקבוצה בגין הנזקים שנגרמו להם או פיצוי לטובת הציבור ומתן צו עשה המורה למשיבה להציב מתקן שתיה למים צוננים בפתח כל סניף או חנות שהיא מחזיקה ששטחם עולה על 350 מ"ר. בנוסף העריכה המבקשת את הנזק הממוני והלא ממוני שנגרם לחברי הקבוצה בכ-6.8 מיליון שקל.
השופטת אסתר שטמר ציינה כי אין מחלוקת כי סניפי טיב טעם עונים להגדרת "בניין ציבורי" בתקנות התכנון והבנייה, הכוללים גם חנות כל בו, לרבות סופרמרקט, ששטחה עולה על 350 מ"ר, וכן אין חולק כי הרשת הפרה את הוראות חוק מתקני שתייה. בעניין זה העיד מנהל אגף התפעול מטעם הרשת כי מתקני שתייה אמנם קיימים בכל הסניפים, אולם הם אינם ממוקמים כדרישת החוק במקום מרכזי בחנות, אלא באזורים שאינם נגישים ללקוחות או במקומות שהכניסה אליהם נאסרה על הלקוחות במפורש.
השופטת דחתה את טענות הרשת כי מדובר בהפרה מינורית בלבד שלא גרמה נזק ללקוחות, וקבעה כי הפרת החוק יכולה כשלעצמה לזכות את הנפגע בפיצוי.
עם זאת, צוין כי המבקשת טענה לנזק בלתי ממוני שהתבטא בתחושת "צימאון מסוים" ו"חוסר נוחות". לדעת השופטת, תחושות אלו אכן צפויות כתוצאה מן ההפרה המדוברת אולם מתעוררת שאלה בקשר לעוצמת התחושות והאם הן מהוות "נזק" במובן הנדרש בפקודת הנזיקין. המבקשת אמנם העידה שעריכת קניות בסניף המשיבה אורכת עד שעה אולם ברי כי אם חוותה צימאון יכולה הייתה להרוות אותו בדרכים פשוטות למדי, כגון לשאול את העובדים היכן נמצא מתקן לשתיית מים קרים ולפנות לשם, לשתות מים מברזי הרחצה שבחדרי השירותים או אף לרכוש בקבוק שתיה של מים מצוננים. בעניין זה הוסיפה השופטת כי על אף החשיבות הרבה בשתיית מים צוננים בימי הקיץ הלוהטים, אין מדובר במדבר שממה כי אם בחנות רחבת ידיים וממוזגת שניתן להרוות בה את הצימאון בדרכים שונות.
אשר להגדרת "נזק" בסעיף ההגדרות בפקודת הנזיקין, זו אמנם כוללת אי נוחות אך הדברים פורשו בפסיקה כדורשים חוסר נוחות משמעותי. לדעת השופטת, גם בסוג נזק של "חוסר נוחות" ראוי להגביל את השימוש בכלי התובענה הייצוגית לעוולות שהולידו נזק משמעותי ובוודאי לא לקדם תובענות ייצוגיות שרכיב הנזק שבהן נמוך מאוד, מזערי, ולמעשה כנראה בלתי קיים. צמא אפשרי לפרק זמן קצר במקום שניתן להרוותו אינו בא בגדר נזק בר פיצוי.
השופטת הוסיפה כי המבקשת לא צירפה קבלות לתצהירה ואין לדעת כמה בקבוקי שתיה הייתה קונה לצריכה ביתית אלמלא הצימאון שחשה בו בחנות עצמה. יתרה מכך, המבקשת לא עשתה מאמץ קטן שבקטנים להוכיח את נזקי הקבוצה ונמנעה מלהציע הצעות קונקרטיות לבדיקת נושא זה. בכך, נפסק, אין די לצורך הדיון בתובענה ייצוגית. בהיעדר הוכחת נזק, כל העילות הקשורות בכך, לרבות הפרת חוק מתקני שתיה, רשלנות והפרת הוראה חקוקה – אינן בנות הוכחה.
הואיל והוכח כי המשיבה הפרה את הדין ולא פעלה לתקן את המעוות אלא עמדה על בירור התביעה – פסק לה בית המשפט הוצאות בסכום מופחת של 10,000 שקל.
