גרידה שבוצעה ליולדת במטרה להסיר שאריות שליה גרמה לה לתסמונת אשרמן בדרגה חמורה ול"עקרות מכנית". ביהמ"ש קבע כי הסיכונים הטמונים בביצוע הגרידה לעומת הטיפול השמרני לא הוסברו לתובעת באופן ברור, והעיר כי דווקא בתחום המיילדות והפריון, שלגביו קיימת רגישות מיוחדת בחברה הישראלית, על הרפואה להיערך באופן מוקפד
בית משפט השלום בחיפה חייב את המדינה לשלם פיצוי בסך של 600 אלף שקל בגין טיפול רשלני ביולדת שגרם אצלה ל"תסמונת אשרמן", שעניינה בהיווצרות הידבקויות בחלל הרחם המקשות על כניסה להיריון ועל קליטתו. השופט אהרון שדה הבהיר כי כאשר מדובר בהליכים רפואיים הקשורים בלידה ובפריון על הרפואה להיערך באופן מוקפד, גם אם מדובר ב"רפואה מתגוננת".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת אובחנה בשנת 2008 כבעלת מחיצה תוך רחמית. המחיצה הוסרה לאחר שלוש היסטרוסקופיות שבוצעו בבית החולים רמב"ם על ידי מנהל היחידה לכירורגיה אנדוסקופית, ומספר חודשים לאחר הסרתה הרתה התובעת. מהלך ההיריון היה תקין אולם העובר היה במצב עכוז, ולאחר שניסיונות להיפוך חיצוני לא צלחו הוחלט על ניתוח קיסרי. הניתוח בוצע בשבוע 39 להיריון ובמסגרתו נולדה תינוקת בריאה במשקל תקין.
מספר ימים לאחר הלידה שוחררה התובעת לביתה עם המלצות שונות, אך כעבור חודש הגיעה לקופת החולים עם תלונות על כאבי בטן. לאחר בדיקה הופנתה התובעת למיון נשים ברמב"ם כאשר בהפניה נכתב "יתכן שארית שליה". בבית החולים בוצע לתובעת ניתוח גרידה שהיה תקין, והוצאה בו כמות חומר רבה שנראתה כחלקי שליה והחומר נשלח לפתולוגיה.
החל משנת 2011 החלה התובעת לטענתה בניסיונות להרות ללא הצלחה ובדיקות שבוצעו לה העידו על רירית רחם דקה, ממצא שיכול להתאים לפגיעה ברירית הרחם בגלל הידבקויות ברחם (מצב הקרוי "תסמונת אשרמן"). בהמשך בוצעו לתובעת שלוש היסטרוסקופיות שלא הטיבו עם הרחם באופן הרצוי ומצבה הוגדר כ"עקרות מכנית". גם ניסיונות להרות באמצעות הליך הפריה חוץ גופי (IVF) לא צלחו, והתובעת עברה לטפל אצל מומחה לבעיות פריון אשר חיווה דעתו שהיא סובלת מתסמונת אשרמן בדרגה חמורה ומ"עקרות משנית מכנית טהורה". משכך, המליץ המומחה על הליך פונדקאות שכלל, בין היתר, שאיבת ביציות מהתובעת.
במסגרת התביעה, טענה התובעת לשרשרת כשלים שהתקיימה בעניינה במהלך הטיפולים שקיבלה ברמב"ם – החל מהניתוח הקיסרי, הגרידה וכלה בהתנהלות לאחר הגרידה שלטענתה התבטאה במיוחד באי מתן טיפול והנחיות מתאימות עם שחרורה מבית החולים ושהיה בכוחם להקטין הסיכון להתפתחות "תסמונת אשרמן" ברחמה.
השופט אהרון שדה קיבל את התביעה וקבע כי אין מחלוקת ששלמות השליה לא נבדקה במהלך הניתוח וכל מה שנטען הוא שנעשתה ביקורת לחלל הרחם. עוד צוין כי אף אחת מהאחיות או המיילדת שהיו מעורבים בלידה או הרופא השני שהיה במעמד הלידה לא הובאו להעיד בנוגע למצב השליה ובדיקתה, והנתבעים הסתפקו בזימון הרופא המנתח הראשי. לדעת השופט, היה על הצוות הרפואי להיות ער לעניין שיתכן ותהיה שליה נעוצה שלא ניתן להוציאה במישוש ידני ולכן רמת הזהירות לאחר הניתוח הייתה צריכה להיות ברף הגבוה והמחמיר ולא להסתפק בשחרור "סטנדרטי".
עוד נקבע כי הגרידה שבוצעה 6 שבועות לאחר הלידה היא הגורם לתסמונת אשרמן. בעניין זה ציינו המומחים מטעם הצדדים כי קיימות שלוש חלופות טיפוליות בסיטואציות של שארית שליה פוסט הריונית, בהן גרידה, טיפול שמרני והיסטרוסקופיה. השופט הבהיר כי אין זו התרשלות או חריגה מדרך פעולת רופא סביר וזהיר אם נבחר טיפול אחד מבין כמה אופציות טיפוליות, תוך שיתוף של הפציינט כשהנסיבות מאפשרות זאת. עם זאת, במקרה זה אין בנמצא ראיה לפיה הסיכונים הטמונים בביצוע הגרידה לעומת הטיפול השמרני הוסברו לתובעת באופן ברור. לדעת השופט, במצבה הרפואי של התובעת, שהיה חריג במובן זה שכבר עברה התערבויות כירורגיות ברחם, היה מקום לצפות מהרופא שיסביר על האופציות הטיפוליות השונות העומדות על הפרק, יתרונותיהן וחסרונותיהן, תוך מתן דגש על הסיכונים הרלוונטיים. זאת, קל וחומר כשמדובר בצעירה לאחר לידה ראשונה ושניתן היה לצפות במידת הסתברות גבוהה שתרצה להביא לעולם עוד ילדים. עוד הודגש כי הסבר על תהליך הגרידה באופן כללי איננו מספק כאשר מדובר בחולה עם נתונים מיוחדים היכולים להצדיק גם טיפול אחר, אולי פחות יעיל אך גם פחות מסוכן.
השופט הוסיף כי טופס ההסכמה לניתוח שעליו חתמה התובעת אינו מזכיר את הסיכונים הנובעים ספציפית מגרידה אלא מדבר על סיכונים באופן כללי ואמירה כללית בדבר הסבר על דרכי טיפול חלופיות, מבלי לציין באופן ספציפי את היתרונות והסיכונים הטמונים בהן, ולכן קשה לראות בחתימת התובעת על טופס ההסכמה כהסכמה מדעת.
במאמר מוסגר ציין השופט כי כאשר מדובר בהליכים רפואיים הקשורים במיילדות ובפריון, נראה שקיימת בחברה הישראלית רגישות מיוחדת כאשר הנחה זו מתחזקת גם ממספר התביעות העוסקות ברשלנות רפואית הקשורות בתחום רפואי זה. משכך, דווקא כאן על הרפואה להיערך באופן מוקפד וגם אם מדובר ב"רפואה מתגוננת" לא מדובר במילה גסה אלא זו יכולה להיות גם רפואה טובה ואיכותית, ובסופו של דבר להיות גם רפואה זולה יותר שלא תיאלץ לשלם לניזוקים ולו בעבור מחדלים ראייתיים.
במקרה זה, קבע השופט, נראה שננקטה דחיפות מיותרת בקבלת ההחלטות שאין לה הסבר משכנע. כן נקבע כי מעיון במאמרים הרפואיים שהוגשו ניתן לקבוע שלפי המחקרים חלופת ההיסטרוסקופיה בטוחה במידה רבה מחלופת הגרידה במצבי שארית פוסט הריונית, אלא שחלופה זו כלל לא הועלתה. לבסוף, נקבע כי לא ניתן לייחס לתובעת אשם תורם שהביא לתוצאה, שכן מדובר בתוצאה הנמצאת באחריות הנתבעת והצוות הרפואי אשר לא פעל כדי להקטין את הסיכוי להיווצרות אשרמן לא לפני ביצוע הגרידה וגם לא אחריה. כן הובהר כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין שרשרת ההתנהלות מצד הנתבעת בכל שלביה במהלך הטיפול בתובעת לבין הנזק שנגרם לה.
התובעת תפוצה בסך של 600 אלף שקל בצירוף הוצאות משפט בסך 35 אלף שקל ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 18% בצירוף מע"מ.
