ביהמ"ש דחה את טענת הגבר כי מועד הקרע לצורך איזון המשאבים הוא מועד הנישואים עצמם, הבטלים מעיקרם נוכח בגידותיה של האישה, והבהיר כי ספק אם גם הכרזת בטלות כזו על ידי ביה"ד הרבני היתה מובילה למסקנה המשפטית כי אין השלכות רכושיות-ממוניות כלשהן לנישואים
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לקבוע את מועד הקרע בין בני זוג לצורך איזון המשאבים במועד הגשת התביעה הרכושית, ולא במועד הנישואים עצמם, כפי שטען הגבר. בתוך כך, הבהיר השופט סארי ג'יוסי כי שאלת האשם בפירוק הנישואים או בגידותיה הנטענות של האישה אינן רלוונטיות לצורך איזון המשאבים ביניהם על פי חוק יחסי ממון.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הצדדים נישאו ב-2009 ונולדו להם שני ילדים. ב-2016, לאחר מספר הליכים משפטיים בין בני הזוג, הגישה האישה שלוש תביעות נגד המבקש, בהן תביעה למזונות קטינים, תביעה למשמורת ותביעה רכושית.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מועד הקרע בין הצדדים הוא המועד שבו הגישה האישה את התביעות, ודחה את טענת המבקש כי בין הצדדים אין שיתוף בנכסים נוכח בגידותיה של האישה במהלך הנישואים.
בערעור שהגיש טען המבקש כי מעולם לא היה שיתוף רכושי בין הצדדים, ואין כל תוצאות רכושיות-ממוניות לנישואים אלה, הבטלים מעיקרם, שכן מועד הקרע הוא במועד הנישואים, כך שאין מה לאזן. על כן, סבר המבקש, בית המשפט לענייני משפחה היה צריך לברר תחילה את טענתו בדבר היעדר תוצאות רכושיות-ממוניות לנישואים ולהכריע בה, ורק לאחר מכן, ככל שטענותיו יידחו, לערוך איזון משאבים על פי מועד הקרע הנטען על ידי האישה או כל מועד אחר כפי שיתברר.
במקביל, עתר המבקש לבית הדין הרבני בחיפה בבקשה להכריז על בטלות הנישואים בשל הקשרים שרקמה האישה עם גברים אחרים במקביל לנישואים, אך בקשתו נדחתה.
האישה טענה מנגד כי המשטר הרכושי החל על הצדדים הוא הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, ועל כן אין כל רלוונטיות לטענות המבקש בדבר יחסי בני הזוג במהלך הנישואים או לטענותיו בדבר האשם שדבק בכל אחד מהם. לטענתה, מועד הקרע הוא המועד שבו חדל המבקש להפקיד את הכנסותיו לחשבון המשותף, אז פסק השיתוף המעשי בין השניים על אף שהם עדיין התגוררו תחת קורת גג אחת.
השופט סארי ג'יוסי דחה את הערעור וציין כי חוק יחסי ממון לא אימץ את מבחן האשם של מי מבני הזוג בפירוק הנישואים כשיקול מבין השיקולים הרלוונטיים לאופן איזון המשאבים או לסוגיית מועד הקרע. עוד הבהיר השופט כי שאלת זכותו של בן זוג להגיש תביעה כספית בעילה חוזית או נזיקית נגד בן הזוג האחר בשל ניאוף חורגת מגדרי הדיון, ועל כן הוא אינו נדרש לה.
השופט הוסיף כי כל אחד מבני הזוג רשאי להגיש בקשה להקדים את מועד מימוש הזכות לאיזון משאבים טרם פקיעת הנישואים, וזאת בהתקיים אחד משני תנאים חלופיים – קיומו של "קרע" בין בני הזוג, או מגורים בנפרד במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים מתוך תקופה רציפה של שנה (אף אם תחת קורת גג אחת). בעניין זה הבהיר השופט כי שיקולי אשם לא נכנסים בגדרי מבחן זה, ומצב היחסים הנתון בין בני הזוג נבחן בעיקר בהיבט של התנהלותם הכלכלית.
במקרה זה, קבע השופט ג'יוסי, מועד הקרע הוא מועד הגשת התביעה הרכושית. השופט דחה את טענת המבקש כי קיים מועד חלופי מוקדם יותר והוא מועד הנישואים עצמם, שאינו עומד בתנאי אחת החלופות הקבועות בחוק. עוד צוין כי קביעת מועד הקרע באופן מקדמי לצורך הערכת שווי נכסי האיזון היתה סבירה ומתבקשת, וכי גם אילו המבקש היה טוען למועד קרע אחר שאינו מצמיח תוצאות במישור הרכושי, מותר ואף רצוי היה למנות אקטואר שיערוך איזון משאבים על פי שני מועדים חלופיים, בטרם יכריע בין שניהם.
לבסוף התייחס השופט לטענת המבקש כי הנישואים בטלים מעיקרם וקבע כי טענה זו מקומה להתברר בבית הדין הרבני, אך ספק אם הכרזת בטלות זו, לו היתה ניתנת, היתה מובילה למסקנה המשפטית כי אין תוצאות רכושיות לאותם נישואים בטלים על פי הדין האישי.
