ראש מועצת ג'סר אלזרקא התראיין ברדיו אל שמס על תביעה שהגישה עובדת המתגוררת ביישוב, ציין את שמה וגובה שכרה וייחס לה חוב עתק של 85 אלף שקל למועצה. ביה"ד קיבל את גרסתה כי מדובר בלשון הרע ופסק לה פיצוי של 45 אלף שקל לאחר שעניינה הפך ל"שיחת היום" בכפר
בית הדין לעבודה בחיפה קיבל את תביעתה של מזכירה בחטיבת הביניים בג'סר אלזרקא נגד המועצה המקומית והעומד בראשה, שטען בשידור חי ברדיו כי יש לה חוב של 85 אלף שקל לעירייה, תוך ציון שמה הפרטי ופרטי שכרה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת הגישה לבית הדין תביעה נגד המועצה, באמצעות עו"ד ניקולא גדיר מעמותת קו לעובד, להשבת סכומי כסף שקוזזו משכרה, ללא הסכמתה, בגין חובות מים וארנונה בהם היא חבה כתושבת המועצה. ביוזמת קו לעובד, הועלתה עו"ד ניקולא לשידור חי ברדיו אל שמס, והשיבה לשאלות השדרן הנוגעות לתביעה. במהלך השידור הועלה גם ראש מועצת ג'סר אלזרקא על מנת שיציג את עמדת המועצה, וזה נקב בשמה של התובעת, בפרטי שכרה ובגובה חובה הנטען למועצה – סך של 85 אלף שקל, שלטענת התובעת אינו אמת ומהווה גם פרסום לשון הרע.
בתביעה שהגישה בעילות של לשון הרע ופגיעה בפרטיות טענה התובעת כי בהיותה דתית ובת העדה המוסלמית המתגוררת בכפר מיעוטים קטן, היא חוותה ביזוי והשפלה מדבריו של ראש המועצה, אשר חשף את שמה הפרטי שאינו נפוץ בקהילה, וענייניה הפרטיים הפכו לשיחות היום בכפר. עוד טענה התובעת כי דברי הנתבע אינם אמת, שכן חובה מגיע לכל היותר לסכום של 2,683 שקל, והוא עשה זאת ביודעין ומתוך נקמנות שמטרתה להראות לקהל הבוחרים את אסרטיביות גביית החובות שבה נוקטת המועצה שבראשותו.
השופטת מיכל פריימן קיבלה את התביעה וציינה כי פרטים החושפים מידע אודות הכנסותיו ומצבו הכלכלי של אדם פורשו בפסיקה כנמנים עם "ענייניו הפרטיים" של אדם, וכי הצגת תלושי משכורת ומידע בנקאי לגבי הכנסותיו ורכושו של אדם חוסים אף הם תחת הגנת הפרטיות.
השופטת קיבלה את עדותה של עדה מטעם התובעת, לפיה עניינה הפך לשיחת היום בכפר, שכן דובר על חובה של התובעת, עניין שנהוג להסתיר ולהתבייש בו, ועל מערכת היחסים בינה לבין בעלה, שכן "כשיש נשים עם חובות זה מלמד על בעיות במשפחה".
עוד נקבע כי ייחוס חוב בסך של 85 אלף שקל לתובעת מהווה לשון הרע, שכן פרסום ברבים על חוב של אדם מהווה השפלה או ביזוי, או עלול לגרום לכך. הנתבע טען כי הוא הסתמך על תדפיס מצב חשבון שקיבל מהגזבר בנוגע למצב החשבון של התובעת ובעלה, אולם התדפיס לא הוצג בפני בית המשפט ואף הגזבר לא הובא להעיד כדי לתמוך בטענה זו. בנוסף, ציינה השופטת, מחקירתו של ראש המועצה בבית המשפט עלה כי הוא לא בדק אם הפרטים שלכאורה נמסרו לו נכונים, ושיעור החוב הנטען לא מתיישב עם הנתונים שמסרה התובעת. נוכח האמור, נדחתה טענת "אמת דיברתי" ונקבע כי הדברים אף לא נאמרו בתום לב. "מחקירתו בפנינו עלה כי ביקש לעשות לעצמו יחסי ציבור ולמעשה ביקש להוכיח כי המועצה שהוא עומד בראשה עושה הכל על מנת לגבות חובות", כתבה השופטת בפסק הדין, והבהירה כי לנתבע לא עומדת חסינות כעובד ציבור, ואין לייחס למועצה אחריות כלשהי למעשיו של הנתבע.
הנתבע יפצה את התובעת בסך של 15 אלף שקל בשל הפרת זכותה לפרטיות ובסכום נוסף של 30 אלף שקל בגין לשון הרע.
