חדשות

פסק הדין התקדימי שניתן לא מזמן בבית המשפט העליון קבע דרך חדשה לחישוב מזונות ילדים המצויים במשמורת משותפת ומעורר שאלות רבות ביחס למהות הקביעות בו, יישומו הלכה למעשה והיקף תחולתו. צוות מרכז רקמן לקידום מעמד האשה באוניברסיטת בר אילן מסביר

פסק הדין שניתן ביולי האחרון בבע"ם 919/15, 1709 פלוני נ' פלונים קבע באופן תקדימי דרך חדשה לחישוב מזונות ילדים המצויים במשמורת משותפת. צוות מרכז רקמן לקידום מעמד האשה באוניברסיטת בר אילן ניתח את הקביעות שנקבעו בפסק הדין ואת שאלת תחולתו בזמן ובמערכת עובדות שונה מזו שהובאה לפני בית המשפט העליון. הדברים הובאו במאמר נרחב שפרסם המרכז המסביר בצורה בהירה את פסק הדין ואת הנקודות שמחייבות ניתוח והבהרה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

שאלה מרכזית שנידונה בפסק הדין היא מהי הפרשנות הראויה לתקנת הרבנות משנת תש"ד בעניין מזונות ילדים. פסק הדין מאמץ פרשנות כי החבות במזונות ילדים בין הגילאים 6 ל 15 היא מדין צדקה וחלה באופן שווה על שני ההורים. לאחר שבית המשפט בונה את התשתית המשפטית-פרשנית המאפשרת לו חלוקה שוויונית של הוצאות המזונות בין ההורים, הוא פונה לקביעות ביחס לחישוב הוצאות הקטין. תחילה פסק הדין תוחם את הוצאות הקטין להוצאות המבטאות את רמת החיים שבה הורגל הילד טרם הפירוד, ללא קשר לשאלה האם מדובר בהוצאה הכרחית.

בהמשך מבטל פסק הדין את ההבחנה בין הוצאות הכרחיות של קטין לבין הוצאות שאינן הכרחיות עבור ילדים מעל גיל 6, ובמקומה קובע הבחנה מושגית בין הוצאות הנוגעות לקיום היום-יומי וקשורות בזמני שהות הקטין עם ההורה, לכאלה שאינן נוגעות לקיום היום-יומי ואינן קשורות באופן ישיר לזמני שהות.

לאורך כל פסק הדין מאמץ בית המשפט את העיקרון של חלוקת כל ההוצאות על הילדים במשמורת פיזית משותפת, לפי יכולות כלכליות יחסיות של ההורים, וזאת בלי קשר לסוג ההוצאה או הסיווג שלה. המשמעות המעשית של העיקרון היא שאין עוד מקום לגישה השכיחה בפסקי הדין הקובעת כי יש לחלק הוצאות חינוך והוצאות בריאות חריגות שווה בשווה בין ההורים, אלא יש לחלק גם הוצאות אלו לפי היכולות הכלכליות.

קביעה נוספת של פסק הדין, ביחס ליישום עקרון חלוקת ההוצאות בהתאם ליכולות הכלכליות, היא קביעה כברירת מחדל מנגנון של ניהול מרכזי של ההוצאות שאינן נוגעות לקיום יום-יומי על ידי 'הורה מרכז'. ההורה המרכז יקבל לידיו תשלום עבור ההוצאות שאינן תלויות שהות, כפי שיוערך על ידי בית המשפט במסגרת פסק הדין, מההורה האחר, בהתאם לחלק היחסי של ההורה האחר בהכנסות. עוד קבע בית המשפט כי ככלל, ההורה המרכז יהיה זה ששימש כמטפל העיקרי של הילדים טרם הפרידה. הגם שפסק הדין אינו מתייחס לסוגיות המשמורת כנושא עיקרי (שכן נושא זה הוכרע כבר ולא עמד לדיון בפני ביהמ"ש), פסק הדין מבהיר ומחדד מושכלות יסוד ביחס לתנאים לקביעת משמורת משותפת, וכן מוסיף כי ההכרעה בדבר קביעת משמורת פיזית משותפת צריכה להתקבל לאחר בחינת דפוסי התנהלות המשפחה בעבר ולא רק במועד הסכסוך. עוד מציין בית המשפט, בניגוד לדעות הסבורות כי ההגדרה של משמורת משותפת הינה הצהרתית בלבד, כי הגדרה זו מהותית ביותר ומחייבת שיתוף מלא בגידול הילדים.

במצבי משמורת פיזית משותפת, כאשר הכנסותיהם הפנויות של ההורים דומות או שוות, כפי שהיה בעובדות שני המקרים שנדונו בפסק-הדין, ההוצאות תלויות השהות (כולל המדור) מתקזזות בעין. על ביהמ"ש להעריך את ההוצאות הנוספות שאינן תלויות שהות, וכברירת מחדל לייעד לאחד ההורים את תפקיד ההורה המרכז (בדרך-כלל ההורה ששימש כמטפל העיקרי קודם לפירוד), אליו יעביר ההורה האחר מחצית סכום זה מדי חודש. חלוקת ההוצאות החריגות תוסיף להיות גם היא מחצה על מחצה.

תחולת פסק הדין היא השאלה המורכבת ביותר להבנה

תחולה בזמן - לאחר שניתן פסק הדין, החלו להישמע קולות כי ניתן יהיה כעת לפתוח פסקי דין שניתנו בעבר, ולתבוע שינוי הסכומים שנפסקו בהם. נדמה כי מקולות אלו נשכח כי בפסיקתנו עודנו שורר הכלל בדבר מעשה בית-דין, אשר בכל הנוגע לפסקי דין בעניין מזונות, מאפשר את שינויים של פסקי דין אלו רק כאשר חל שינוי מהותי "במערכת הנסיבות שהיוו לו תשתית עובדתית",  ודוקו: העובדתית ולא המשפטית.

תחולת פסק הדין במערכת עובדות שונה מזו שהובאה לפני בית המשפט העליון - לפי התפישה העולה מחוות הדעת של כל השופטים, שני גורמים אמורים להילקח בחשבון בעת חלוקת נטל המזונות בין ההורים: חלוקת זמני שהות הילדים אצל הורים; והיחס בין ההכנסות הפנויות של ההורים. אך מהו היקף תחולת ההלכה שנפסקה בפסק-הדין? האם היא מצומצמת לעובדות שני המקרים שנדונו בפני ביהמ"ש, בהם שוהים הילדים במשמורת פיזית משותפת, והכנסותיהן הפנויות של ההורים שוות?

על-פי מושכלות יסוד תורת-משפטיות אודות הלכת התקדים המחייב, המתייחס אך ורק להלכה הפסוקה של פסק הדין, ההלכה שנפסקה בו היא מצומצמת אך ורק לעובדות המקרים שנדונו בפני בית המשפט, כלומר מצבי משמורת פיזית משותפת כאשר הכנסותיהן הפנויות של ההורים שוות או דומות. זהו הרציו של פסק הדין.

בהתאם לכך, היישום שמתואר בפסק הדין לאופן תשלום מזונות במשמורת משותפת, הכולל שלושה מרכיבים כפי שתוארו לעיל, רלבנטי רק למצבים אלה. אך גם אם מתנתקים ממסגרת הדיון שתחמו השופטים עצמם ופונים לאמרות מפורשות של השופטים, ניתן לראות כי רובם אכן תחמו את ההלכה שנקבעה בפסק הדין אך ורק למצבים של משמורת פיזית משותפת.

הצגה של הניתוח המלא של פסק הדין, כולל מראי המקום וטבלה המרכזת את ה"שורות התחתונות" של כל אחד משופטי ההרכב בשאלות המרכזיות ניתן למצוא ב- https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=3031326