בני זוג לשעבר הגישו תביעות הדדיות הנוגעות להסכם הממון ביניהם – הבעל לביטול חלקים מההסכם והאישה לאכיפתו. בדיון במחוזי ביקש ביהמ"ש לדעת מה "השורה התחתונה" מבחינה כספית, ומה הפערים בין הצדדים, והורה לגלות את יתרות הכספים הנזילים בכל חשבונות הבנק שלהם. מה פסק העליון?
בית המשפט העליון נעתר לבקשת צד בסכסוך רכושי בין בני זוג גרושים שלא לחשוף את מצבו הכלכלי ואת יתרות הכספים הרשומים על שם הצדדים במוסדות הפיננסיים שבהם ניהלו חשבונות לאחר המועד הקובע, בשל הפגיעה הנטענת הפרטיות. השופט מני מזוז הבהיר כי הוראת בית המשפט המחוזי לחשוף את המידע הכלכלי האמור, שניתנה במסגרת הליך מקדמי בערעור, אינה נדרשת לקיומו התקין של ההליך המשפטי, וחורגת מגדרי המותר גם לצורך קידום הפשרה בין הצדדים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1972, ובשנת 1993 התגלע ביניהם קרע שלאחריו הם החליטו לערוך הסכם ממון ולהמשיך בקשר הזוגי. בשנת 2007 התגלע בין הצדדים קרע נוסף והם החליטו להתגרש. הגט ניתן כעבור שנתיים, ומיד בסמוך לכך הגישו כל אחד מבני הזוג תביעות הנוגעות להסכם זה – הבעל לביטול חלקים מההסכם והאישה לאכיפתו.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת האישה לאכיפת ההסכם, אך דחה רכיבים שונים בתביעתה שעניינם נזקים לכאורה שגרם לה הבעל. עוד נקבע כי כל הרכוש שנצבר על ידי כל אחד מהצדדים, לרבות המוניטין ולמעט בית מגוריו ועסקו של הבעל, שייכים לצדדים בחלקים שווים. בית המשפט הורה בנוסף על מינוי רואה חשבון על מנת שיערוך חוות דעת חשבונאית מלאה בכל הנוגע לרכוש הצדדים ולזכויותיהם.
האישה ערערה לבית המשפט המחוזי וטענה כי המועדים שנקבעו לחלוקה שווה אינם משקפים את ההסכמות כפי שנוסחו בהסכם הממון, ולמעשה הם מתייחסים לכסף שצברה האישה לבדה לאחר מועד הקרע. בית המשפט המחוזי קבע בדיון מקדמי בערעור כי בשלב זה יש לדעת מה השורה התחתונה של פסק הדין מבחינה כספית, מה החלוקה בין הצדדים ומהם הפערים ביניהם. לשם כך, ניתן צו המופנה לכל המוסדות הפיננסיים שבהם ניהלו הצדדים חשבונות, ביחד ובנפרד, המורה להם להמציא לעיונו של בית המשפט את היתרות המצויות בחשבונות אלה נכון למועדים הרלוונטיים.
הצדדים לא השיגו על החלטה זו, אם כי האישה הגישה לבית המשפט בקשה לעיון חוזר שנדחתה. ניסיונות הצדדים להגיע לפסיקתא מוסכמת לא צלחו, ובסופו של דבר ניתנה פסיקתא המורה לכל מוסד בנקאי או כספי מכל מין וסוג שהוא לגלות לבאי כוח הצדדים את יתרות הכספים הנזילים בכל החשבונות כפי שהיו ב-1 בינואר2007 ובמועד הגירושין ב-2009, הרשומים או שהיו רשומים על שם מי מהצדדים.
בבקשת רשות ערעור על הפסיקתא טענה האישה כי בית המשפט כלל לא היה מוסמך לתת את החלטתו וכי הכספים הנמצאים במוסדות הפיננסיים השונים כלל אינם נדרשים לצורך הכרעה, וחשיפתם פוגעת פגיעה בלתי מידתית בזכותה לפרטיות.
הבעל סבר מנגד כי הבקשה נועדה להסתיר את הכספים שקיבלה האישה לאורך שנות עבודתה, וכי לא ייגרם לה כל נזק מחשיפת הפרטים במסגרת ההליך המתנהל ממילא בדלתיים סגורות.
השופט מני מזוז קיבל את הערעור וציין כי אין חולק כי מידע הנוגע למצבו הכלכלי של אדם הוא מידע פרטי וכי שימוש במידע זה ללא הסכמה מהווה פגיעה בפרטיות. אף על פי כן, יש שחשיפתו של מידע פרטי נדרשת לצורך קיום הליך משפטי תקין, הוגן ויעיל, שהרי לעתים "עשיית משפט צדק מחייבת הצגת נתונים ועובדות החוסים תחת הגנת הפרטיות שבלעדיהם לא ניתן להגיע לחקר האמת". במקרים כאלה מתעוררת שאלת האיזון הראוי, היינו אימתי מוצדק לפגוע בזכות לפרטיות, ועד כמה, על מנת להשיג את התכלית המבוקשת. פגיעה כאמור תהיה מוצדקת כאשר לא קיימת חלופה אחרת כגון הוכחה בראיות אחרות, בהינתן שהפגיעה היא המינימאלית ההכרחית וכאשר יש צורך ממשי בחשיפת הפרטים לשם קיומו של ההליך המשפטי.
במקרה זה, קבע השופט, המידע שבית המשפט הורה על חשיפתו הוא מידע אודות מצבם הכלכלי של כל אחד מבני הזוג, המתייחס בחלקו לתקופות שלאחר הקרע בין בני הזוג (שנת 2007) ואינו משותף לשניהם. "מובן כי מידע זה הוא מידע פרטי, וחשיפתו ללא הסכמת הצדדים - כל אחד ביחס למידע האישי שלו - מהווה פגיעה בפרטיותם", כתב השופט מזוז בהחלטתו. "האם פגיעה זו היא מוצדקת? לדעתי התשובה היא בשלילה. הטעם לכך הוא כי אין כל צורך אמיתי בחשיפת המידע של כל צד כלפי רעהו על מנת לקיים את ההליך המשפטי באופן תקין".
השופט הבהיר כי התכלית של קידום הפשרה בין בעלי הדין, המאפשר הפעלת סמכויות כופות מסוימות מצד בית המשפט, גם היא אינה מצדיקה את חשיפת הפרטים בניגוד להסכמתו של מי מהצדדים. זאת, שכן הפשרה מבוססת כל כולה על יסוד ההסכמה, ובלעדיו אין לגיטימציה לצעד כלשהו גם אם יש בכוחו לאדם את הפשרה.
נוכח האמור, קבע השופט כי הוראת בית המשפט לחשוף את המידע הכלכלי אינה דרושה לקיומו התקין של ההליך המשפטי, ופוגעת שלא לצורך בזכותה של האישה לפרטיות. עם זאת, קבע השופט האישה לא השיגה על החלטה זו ואף לא ביקשה להאריך את המועד להשיג עליה, ולמעשה השלימה איתה. במוקד בקשת רשות הערעור עומדת על כן רק הפסיקתא, אשר מהווה הרחבה שלא לצורך של חשיפת המידע הפרטי של הצדדים, ועל כן דינה להתבטל.
