ביהמ"ש קיבל בקשת אב להרחבת זמני השהות עם בנו גם ללינה בסופי שבוע, חרף התנגדות האם שביקשה לבצע זאת בהדרגתיות, בכפוף להמלצת פקידת הסעד. השופט ארז שני: "כאשר חפץ הורה לשהות עם ילדו וגם להלינו בביתו, זכותו לעשות כן. אדם אינו צריך להוכיח כי הלינות אצלו עולות בקנה אחד עם טובת הקטין"
בית המשפט לענייני משפחה קיבל תביעה של אב לילד בן שבע וחצי, שביקש להרחיב את זמני השהות עמו גם ללינה בסופי שבוע, חרף התנגדותה של האם, והבהיר כי הורה – אב או אם – אינו צריך להוכיח כי הלינות אצלו עולות בקנה אחד עם טובת הקטין, שכן זוהי ברירת המחדל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התביעה שעניינה זמני השהות של האב הוגשה לפני למעלה משנה, ועסק בסוגיה שהיתה בזמנו במחלוקת – האם יבקר הקטין ויהיה בקשר עם אביו במקום מגוריו או יוכל לבקר בבית בו גרו אז עם רעייתו. האם לא מנעה גם בעבר קשר בין האב לבנו, אך דרשה כי הקשר יהיה במקום מסוים וללא קשר עם משפחת האב. עם הזמן, מכוח החלטות שונות של בית המשפט ופעולות של שירותי הרווחה, החל הקטין לבקר בבית האב, בכל מקום בו הוא גר, לן בביתו ופגש את רעייתו של האב. כעת, עתר האב להרחבת זמני השהות כך שיכללו גם לינות בסופי שבוע.
האם התנגדה לבקשה בנימוק כי ההתקדמות ההדרגתית של זמני השהות אין משמעה שצריך לעבור כעת גם לסדרי לינה בסופי שבוע. לשיטתה, הקטין רואה את אביו ואף את משפחתו לא מעט, ועניין הלינה כשלעצמו אינו נחוץ או חיוני לשימור הקשר הטוב והנרחב הקיים בין האב לבנו. עוד טענה האם כי יש להמתין להמשך פעולתה של פקידת הסעד, לבקש תסקיר אשר ימליץ על הלינות, לפתח הדרגתית את קשר הביקורים ולהותיר את התיק פתוח על מנת שבית המשפט יפקח או יקיים דיון בכל פעם שתהיה מחלוקת על המלצות פקידת הסעד.
השופט ארז שני קיבל את התביעה והבהיר בפתח דבריו כי הליך העוסק בקשר בין קטין לבין הוריו אינו דומה להליך אזרחי שיינזק פחות אם יימשך שנים, שהרי בחייו של קטין כל תקופה קצרה היא בעלת משמעות. משכך, חזר בית המשפט העליון ובעקבותיו בתי המשפט המחוזיים על ההלכה לפיה נושאי משמורת צריכים להיות מוכרעים במהירות הרבה ביותר שניתן.
עוד קבע השופט כי אין כל צורך להשאיר את התיק פתוח ולהעביר תחת ביקורת בית המשפט כל המלצה והמלצה של פקידת הסעד, מה גם שאין במקרה זה מחלוקת בין הצדדים על זכות הקטין ללון אצל אביו בסופי השבוע והשאלה היא רק מתי יש להתחיל בסידור זה.
השופט שני הבהיר כי הסעד המבוקש הוא למעשה ברירת המחדל – "הכלל הוא שגם קטין המצוי במשמורת אמו לן אצל אביו, זולת אם תוכיח האם כי נשקף סיכון לקטין או שאותן עילות סותרות את טובתו". "כאשר חפץ הורה לשהות עם ילדו וגם להלינו בביתו ואין זה משנה האם מדובר באם או באב, זכותו לעשות כן", קבע השופט. "אדם אינו צריך להוכיח כי הלינות אצלו עולים בקנה אחד עם טובת הקטין. זה הסובר כי הלינות אינן עולות בקנה אחד עם טובת הקטין, עליו הנטל".
במקרה זה, ציין השופט, כאשר המחלוקת נוגעת רק לשאלה מתי יתחיל סדר הלינות וכאשר הקטין כבר לן אצל אביו, קשר להבין מה הסיכון שיישקף לקטין אם ילון בבית אביו לילה נוסף, גם בסוף השבוע. "אין בדעתי להתערב בשיקול דעתה המקצועי של פקידת הסעד, אולם הבהרתי, כאמור, את ברירת המחדל למען תהא ברורה לכל", הבהיר השופט. "מצפה אני לכן מפקידת הסעד, גם לאור גילו של הקטין, להעלות את סדרי השהות על התלם הרגיל, תוך שבועות ולא יותר מחלוף (לצורך כילוי התהליך) שלושה חודשים מהיום. כפי שהסברתי קודם, אינני סבור כי יש להותיר את התיק פתוח רק כדי לבחון האם פקידת הסעד ממלאת תפקידה. ברור לי כי תמלא היא על-פי דין. אין לי גם שום צורך להמתין לקבלת תסקיר, שעה שאיש מן הצדדים אינו כופר בשאלת המשמורת, לא בעניין זמני השהות, אלא במועד תחילת ביצועו בלבד".
