השופטת שושנה פיינסוד כהן קיבלה את בקשת סנגורם של הנאשמים והבהירה כי אף שאין לקבוע כלל לפיו כל שופט שדן בהליכי מעצר מנוע מלדון בתיק העיקרי, במקרה זה הליכי המעצר זכורים לה וכך גם לפחות חלק מחומר הראיות שאליו נחשפה
שופטת בית משפט השלום בעכו שושנה פיינסוד כהן פסלה עצמה מלדון בתיק פלילי חודש לאחר שפסקה באותו תיק בבקשת מעצר ונחשפה לחומר החקירה. השופטת קיבלה את בקשת סנגורם של הנאשמים וציינה כי אף שלא בכל מקרה שבו דן אותו שופט בהליכי המעצר הוא פסול מלדון בתיק העיקרי, במקרה זה יישום המבחנים שקבע בית המשפט העליון מטים את הכף לטובת החלטת הפסילה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נגד שלושת הנאשמים הוגש לפני כחודש כתב אישום המייחס להם עבירות איומים, תקיפה, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט. טרם הגשת כתב האישום נעצרו הנאשמים והתנהלו נגדם הליכי מעצר ימים ולאחר מכן הליכי מעצר עד תום ההליכים, ובסופו של דבר הם שוחררו למעצר בית, כל אחד על פי תנאיו.
סנגורם של הנאשמים ביקש כי השופטת פיינסוד כהן תפסול עצמה מהדיון בהליך הפלילי, לאחר שהיא עצמה דנה באחת מבקשות המעצר, בטענה כי ההחלטה בתיק המעצר לא היתה החלטה טכנית, אלא נדרשו בה עיון בתיק החקירה והכרעה גם במישור הראייתי. המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי לא בהכרח כל דיון על פי סעיף 17(ד) לחסד"פ מעצרים יוביל לפסילת שופט מלדון בתיק העיקרי.
השופטת פיינסוד כהן ציינה כי מעצר ימים על פי הוראות סעיף 17(ד) לחסד"פ מעצרים הוא מעצר גישור בין שלבי מעצר הימים, שבהם החשדות נגד החשוד עדין בחקירה ותיק החקירה וכך גם חומר הראיות שבו טרם הושלם, לבין הגשת כתב האישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים. בשלב זה היחידה החוקרת והיחידה התובעת מודיעות לבית המשפט כי החקירה הסתיימה וכי תובע מוסמך מוצא כי קמה עילה להגשת כתב אישום נגד החשוד ובצידה בקשה למעצר עד תום ההליכים. לפיכך, ציינה השופטת, בשלב זה מונח לפני בית המשפט כל חומר החקירה אשר ישמש כראיות לכאורה בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים ולאחר מכן כראיות בהליך הפלילי. ככל שלא מתגבשת הסכמה בין הצדדים בדבר קיומה של עילת המעצר, אזי נדרש בית המשפט על פי הוראות אותו סעיף לבחון את תיק החקירה ולקבוע האם לכאורה קיימות ראיות לכאורה והאם לכאורה קיימת עילת מעצר. לעיתים נדרש בית המשפט גם לבחון האם ניתן לשחרר לחלופת מעצר, גם אם קיימות לכאורה ראיות לכאורה ולכאורה קיימת עילה לבקש מעצרו עד תום ההליכים.
השופטת הבהירה כי בית המשפט העליון כבר פסק כי לא בכל מקרה שבו דן אותו שופט בהליכי המעצר הוא פסול מלדון בתיק העיקרי, וציין רשימת שאלות שיש לבחון כדי לקבוע אם קיים חשש למשוא פנים. בין היתר, קבע העליון, יש לבחון את פרק הזמן שחלף בין הדיון בבקשה להערכת המעצר לדיון בהליך גופו, את היקף הראיות שנחשפו ואת הקשר בינן לבין השאלות העובדתיות והמשפטיות שצריכות להתברר בהליך לגופו.
השופטת הוסיפה כי במקרה אחר שהתברר בפניה, היא נמנעה מלפסול את עצמה מלשמוע ראיות כתב אישום, אף שתיק המעצר עד תום ההליכים נשמע בפניה, מאחר שבאותה החלטה היתה הסכמה בין הצדדים והיא לא נדרשה לבחינת חומר הראיות שבתיק. באותה החלטה ציינה השופטת כי בהתחשב במספר השופטים בבית משפט זה, ובכך שכמעט כל השופטים משתתפים בתורנויות מעצרים, קשה לקבוע כלל על פיו כל שופט שדן בהליכי מעצר מנוע מלדון בהליך העיקרי. נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אשר גרוניס, דחה את הערעור על החלטתה וקבע כי אף שיש לשאוף ככלל להימנע משיבוץ שופטים שדנו בהליכי המעצר לדיון בהליך העיקרי, בנסיבות בהן מספר השופטים אינו גדול וכלל השופטים לוקחים חלק בתורנויות מעצר בבית המשפט, אין מנוס לעתים מניתוב תיק מסוים לשופט שדן בהליכי המעצר.
במקרה זה, קבעה השופטת, יישומם של אותם מבחנים מוביל לתוצאה ההפוכה, שלפיה עליה לפסול עצמה מלדון בתיק זה. השופטת ציינה כי חלף חודש אחד בלבד בין הדיון בשאלת המעצר לבין הדיון המתנהל בפניה כיום, וכי הליכי המעצר זכורים לה וכך גם לפחות חלק מהחומר שאליו נחשפה. "נחשפתי לחומרי החקירה שבתיק שעה בה כל חומר החקירה גובש", ציינה השופטת פיינסוד כהן. "חומר החקירה נבחן על ידי ואף הערתי כי חלה התפתחות משמעותית בחקירה. לפיכך, הנני פוסלת את עצמי מלדון בתיק זה".
