ביהמ"ש לענייני משפחה נעתר לבקשתה של בת הזוג לשעבר וקבע הסדרי ראייה זמניים עד להכרעה בתביעת המשמורת, מחשש כי הקטין שהופרד בבת אחת מדמות האם הלא ביולוגית יהיה מוסת נגדה עד כי לא ניתן יהיה לחדש את הקשר ביניהם. השופט נחשון פישר: "מסגרות הוריות שאינן 'קלאסיות', מתבססת על מחויבות אשר חייבת להישמר תמיד"
בית משפט השלום בראשון לציון קיבל בקשה לקביעת הסדרי ראייה זמניים עד להכרעה בתביעה למשמורת משותפת בין בנות זוג לשעבר שהביאו לעולם ילד מתרומת זרע. השופט נחשון פישר הורה כי האם הלא ביולוגית תפגוש בקטין אחת לשבוע, למשך אחר הצהריים אחד, ומתח ביקורת על התנהלות בת הזוג לשעבר שקרעה את הבן באבחה אחת מדמות משמעותית בחייו בעקבות הפרידה, וככל הנראה מסיתה אותו נגד התובעת, עד כי יש חשש שהמתנה לסיום ההליך לא תאפשר עוד את חידוש הקשר.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת והנתבעת הביאו ילד לעולם תוך שימוש בתרומת זרע אנונימית שנרכשה על ידן, במסגרת הליכי הפריה חוץ גופית, בעת שהנתבעת התגוררה יחד עם התובעת בבית הוריה. לאחר שנולד הקטין בשנת 2012, המשיכו השתיים להתגורר יחד והתובעת נטלה חלק פעיל ומשמעותי בגידולו של התינוק, אף שלא ניתן צו הורות פסיקתי ולא התקיימו הליכי אימוץ.
כשהיה הקטין בן 4.5, נפרדו בנות הזוג לאחר מערכת יחסים של 11 שנים. לאחר הפרידה, חזרה בה הנתבעת, היא האם הביולוגית, מהסכמתה לקשר בין הקטין לתובעת, וטענה כי בכוונתה להמשיך ולגדל את בנה לבדה שכן הבאתו לעולם היה רצונה שלה בלבד. בעקבות כך, עתרה התובעת למשמורת משותפת, בטענה כי נפשה נקשרה בנפש הקטין, אף שאין לה אליו קשר משפטי או ביולוגי. במקביל, הגישה התובעת בקשה דחופה לקביעת הסדרי ראייה זמניים.
לטענת התובעת, כשנולד הקטין היא נרשמה בבית החולים כבת זוגה של האם ונכנסה ללא הפרעה לתינוקיה לאחר לידתו. הוריה של התובעת, שבביתם התגוררו השתיים, לקחו חלק פעיל בגידולו ונהגו בו כסבא וסבתא לכל דבר ועניין, וגם המעגל החברתי שהקיף את הצדדים ראה את התובעת כאמו. עוד טענה התובעת כי במהלך שנות חייו הראשונות היא זו שמימנה את מירב הוצאותיו של הקטין, לקחה אותו לרופאים ולחיסונים והוא התחנך ושהה בגן הסמוך לבית הוריה.
הנתבעת טענה מנגד כי לתובעת אין כל זכות עמידה שכן היא אינה אמו של הקטין או האפוטרופוס שלו, ומשכך, אף אינה יכולה לדרוש הסדרי שהות עימו. לטענתה, היא אפשרה בסמוך לפרידה מפגשים בין התובעת לקטין, אולם אלו הופסקו מאחר שהיא סברה שהדבר לא מועיל ואף מזיק לו, נוכח התנהגותה הכוחנית והאובססיבית של התובעת. עוד טענה הנתבעת כי אין בהסכמה שנתנה בעבר לקיום המפגשים משום הענקת זכויות הוריות, וכי מצבו הרגשי והנפשי של הקטין השתפר עת הפסיקו המפגשים, ואין לחייב אותה לגדל את בנה יחד עם התובעת, בניגוד לרצונה ולרצונו.
השופט נחשון פישר ציין כי בפסיקה ובאקדמיה התפתחה בשנים האחרונות גישה המכונה "הורות פסיכולוגית", המבססת את הקשר בין קטין לבין ההורה הפסיכולוגי המהווה דמות משמעותית עבורו, דואג, מטפל, מחנך וקשור אליו אף אם הוא אינו ההורה הביולוגי ואין לו מעמד משפטי ביחס אליו.
השופט הבהיר כי התובעת היוותה דמות התקשרות חיונית לקטין, שלא ניתן להתעלם ולהפחית ממשקלה וממשמעותה. במסגרת תיק יוצא דופן זה, ציין השופט, נוהלו שש ישיבות קדם משפט במסגרת זמן של כשנה וחצי, מונתה לקטין אפוטרופא לדין, ניתן תסקיר ומונתה מומחית מטעם בית המשפט שהגישה את חוות דעתה. כל אותם גורמים אובייקטיבים תמכו בהסדרת הקשר בין הקטין לבין התובעת, באופן מדורג ומתפתח, למען טובתו ורווחתו של הילד. השופט הצטרף לעמדתם והבהיר כי הקטין נולד וגדל לתוך מערכת זוגית מוסכמת ומשותפת, ולעולם שבו, מאז לידתו ועד פרידת הצדדים – גר ושהה במחיצת הנתבעת, התובעת והוריה – שלקחו חלק בגידולו, ראו בו כחלק ממשפחתם וכואבים יחד עם התובעת את כאב הניתוק.
"גם אם אקבל את עמדת הנתבעת בכך שרצתה להרות ללא קשר למערכת הזוגית בה הייתה, וזאת מאחר ורצתה להפוך לאם ולא 'לפספס את הרכבת' לאור גילה (כיום בת 44). הרי שבחרה היא להרות בעיצומה של תקופת הקשר שהיה בינה לבין התובעת", כתב השופט בהחלטתו. "לא בתחילתו של הקשר אלא דווקא בעיצומו, כשהפך הקשר למשמעותי ומבוסס. לא זו בלבד אלא שמצבה הכלכלי של הנתבעת, בעבר ובהווה, אינו מהמשופרים, והיא נזקקה לעזרה כלכלית מצד התובעת הן לשם מימון הטיפולים והן לשם גידולו של הקטין, וממילא התגוררה לאורך שנים ארוכות בבית הוריה של בת זוגה וביחד עמה. מכאן, שאין לדעת ולעולם לא נדע מה באמת היה קורה ללא עזרתה הכלכלית, הרגשית, והפיזית של התובעת בכל השלבים שקדמו להיריון, ללידה ולתקופת ההורות הראשונה".
השופט הוסיף כי התוויתם של הסדרי שהות הדרגתיים – כל עוד הם מיטביים – לא יכרסמו בעצם אימהותה של הנתבעת, שאין ספק כי היא האם הביולוגית של הקטין. מנגד, אי קביעת זמני שהות מסוימים כבר בשלב זה, עלול להביא למצב שבו בסיום ההליך, במועד עתידי לא ידוע, לא ניתן יהיה עוד לחדש את הקשר באופן שייטיב עם הקטין. השופט הדגיש כי לא ניתן, לא רצוי ואף לא ראוי לקרוע באבחה אחת את הקטין מהמוכר והידוע לו, כפי שבפועל נעשה על ידי הנתבעת, דבר אשר יש בו על פי "תאוריית ההתקשרות" כדי לפגוע בטובתו של הקטין, בביטחונו העצמי וביכולותיו הרגשיות העתידיות.
בסיום דבריו ציין השופט כי "כברת דרך משמעותית וראויה, עשו בני זוג מאותו מין, במאבקם אשר הניב פרי על הכרה בזכויות הוריות משותפות. הצלחות אלו וההכרה שניתנה לבני זוג בני אותו מין גם בכל הקשור להורות, לקטינים ולמסגרות הוריות שונות ומגוונות, מסגרות הוריות שאינן 'קלאסיות', מתבססת על מחויבות אשר חייבת להישמר תמיד, כשהדבר לטובת הקטינים, ובעיקר על ידי בני זוג מאותו מין גם ברגעי קושי ומשבר". לשיטתו, "מחויבותם של בני זוג בני אותו מין לקשר ולחלום אותו רקמו יחדיו בימי אהבה ואחדות, איננה יכולה להיפרם בימי משבר וסגריר... את הביולוגיה בהקשר משפחתי זה, של הורים בני אותו מין, החליף ההסכם. ההסתמכות על מחויבות ואחריות זו ותקוותן של המערכות כולן שהסכמה זו לא תיפרם, הם הם שסללו וגיבשו את הזכויות ההוריות במשפחות חד מיניות, עליהן יש לשמור לטובת הקטינים. כפי שהביולוגיה קיימת, וקשרים גנטיים לא ניתנים להפרדה ולביטול, כך ראוי שגם קשר הסכמי ובכל האמור בקטינים ובטובתם לא בנקל ישלל ויופר כשבוחרים ההורים, בני אותו המין, להיפרד".
עוד צוין כי על פי חוות דעת הגורמים המקצועיים, קיים חשש שאם לא יקבעו מפגשים בין הקטין לתובעת בהקדם, הוא עלול להיות מוסת נגדה עד שלא ירצה עוד לפגוש בה. כבר בשלב זה דמותה מצטיירת כשלילית וכגורם מפריע בעיני הנתבעת, והקטין רואה ומבין זאת. חרף גילו הצעיר.
