חדשות

בית משפט השלום בירושלים דחה תביעת דיבה שהגישה עמותת "בני ברוך" בעניין מודעות "גוגל" שפורסמו והובילו לאתר האינטרנט של המרכז לנפגעי כתות בו פורסמו דברים אודותיה ונכלל קישור לבלוג שעסק בה. הנתבעים הם אנשי שירות טכניים שסיפקו לבעל הבלוג שירותי העלאת תכנים לאתר. השופטת: "לאנשי שירות אלו אין כל מעמד להביע עמדה או דעה, הגשת התביעה כאן כמוה כהגשת תביעה נגד פועל הדפוס בעיתון"

בחודש פברואר 2016 פורסמו ברשת האינטרנט 3 מודעות ממומנות שעלו במנוע החיפוש 'גוגל' כתוצאת חיפוש הקשור לתובעת, עמותת "בני ברוך". במודעות הופיעו פרטיו של אתר האינטרנט של המרכז הישראלי לנפגעי כתות הנקרא INFOKATOT, ולחיצה על הקישור הובילה ל'דף נחיתה' באתר עצמו העוסק בתובעת.

באותו דף ישנו קישור נוסף אשר לחיצה עליו מובילה לבלוג בבעלותו של אדם בשם אהרון אפלבאום, פעיל במרכז לנפגעי כתות. בבלוג פורסמו מסמכים ודברים הנוגעים להליך משפטי אחר המתנהל בין אפלבאום לבין "בני ברוך". במסגרתו אותו הליך אחר, תבעה העמותה את אפלבאום, המרכז הישראלי לנפגעי כתות ואחרים על לשון הרע, בהיותם על פי הטענה מי שעומדים מאחורי פרסום המודעות דנן.

יום לאחר גילוי המודעות, הגישה התובעת תביעה נוספת נגד הנתבעים: לגבי שניים מהם נטען כי היו בעלי תפקידים מסוימים בבלוג ולגבי השלישית נטען כי הייתה רשומה כבעלת הדומיין (כתובת האינטרנט) של אתר האינטרנט של המרכז הישראלי לנפגעי כתות המופיע במודעות.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופטת מיקה בנקי קבעה כי טענת התובעת כי עבודת הנתבעים לא הסתכמה רק בהעלאת תכנים ומסמכים משפטיים לבלוג אלא ביצירת תוכן נוסף – היא אמירה תמוהה שאין לה כל אחיזה בראיות. הובהר, כי הקמת קשר טכני של לינק מהבלוג לאתר המרכז לנפגעי כתות אינו "יצירת תוכן" ויש לדחות את ניסיון התובעת לייצר רושם מטעה כאילו יש בראיות יסוד לכך שמי מהנתבעים היה מעורב בתכני הבלוג או האתר. עוד הדגישה השופטת כי איש מהנתבעים אינו נמנה על "ההנהלה" או "הראש" של איזה מהגופים הרלוונטיים – לא המרכז, לא האתר ולא הבלוג.

עוד ציינה השופטת כי בסיכומיה הציגה התובעת טענות 'עובדתיות' שונות שלא הוצגו בראיות, לרבות הפנייה בהערות שוליים לאתרי אינטרנט שלא הוצגו ולא נדונו בראיות. בכלל זה, טענה התובעת בעלמא ל'מידע' המופיע באתרי אינטרנט שונים בעניינם של מי מהנתבעים, כאשר לדעת השופטת מדובר בהתנהלות פסולה שאין לקבלה.

ביתר פירוט התייחסה השופטת לעניינם הפרטני של כל אחד מהתובעים. צוין, כי הנתבע הראשון הוא בעלים של חברה בשם "הקולר הכחול" העוסקת בתפעול אתרי אינטרנט, שנשכרה ע"י בעל הבלוג על מנת לסייע לו בהקמתו והפעלתו. במסגרת זו רכשה עבורו החברה כתובת דומיין בה יפעל הבלוג, הוקם אתר ונסרקו אליו מסמכים שמסר לסריקה. בעניין זה, שוכנעה השופטת מהעדויות והראיות כי שמו של הנתבע הושאר כבעל הדומיין של הבלוג בשגגה, לאחר שבעל הבלוג סיים את התקשרותו עם "הקולר הכחול" ועבר לקבל שירותים מחברה בשם "דוראן", המצויה בבעלותו של הנתבע השני. לדברי השופטת, במועד העלאת המודעות שבמחלוקת לא היה לנתבע כל בדל קשר לבלוג ולא הייתה לו כל שליטה או יכולת תפעול בו.

נרשמה בטעות כבעלת הדומיין של אתר המרכז לנפגעי כתות

אשר לנתבע השני, צוין כי עם העברת תפעול הבלוג לחברת "דוראן" שבבעלותו, החלה האחרונה בשדרוג טכני של הבלוג והעלאת תכנים שביקש בעל הבלוג. עם זאת, גם במקרה זה שוכנעה השופטת כי במועד הרלוונטי לא היה לנתבע כל מעמד בבלוג, אך החברה בבעלותו נתנה לו שירותים טכניים.

אשר לנתבעת השלישית, מדובר בפסיכולוגית חינוכית העובדת באופן פרטי והקימה אתר אינטרנט אישי לפרסום עבודתה. לטענת התובעת, נתבעת זו היא הבעלים הרשום של הדומיין של האתר המשויך למרכז הישראלי לנפגעי כתות. עם זאת, קבעה השופטת כי מהראיות בתיק עלה כי לאחר עדכון האתר הפרטי של הנתבעת, נעשתה פעולה שגויה שגרמה לרישומה גם כבעלים של דומיין אתר-המרכז. השופטת קבעה כי עדות הנתבעת הייתה מהימנה והובהר כי אין ולא היה לה כל קשר לפעילות המרכז ולא הייתה כל סיבה עניינית, סבירה או נראית לעין לכך שהיא תירשם במודע – בין על דעת עצמה ובין על דעת המרכז עצמו - כבעלת הדומיין של אתר המרכז.

יתר על כן, הנתבע השני העיד כי כל המעורבים בפרשה וכל אנשי המרכז היו המומים מצירופה של הנתבעת לתביעה, שכן אף אחד לא שמע עליה. יתר על כן, קבעה השופטת, לא הוכח כל פרסום שהוא שבו פרסמה הנתבעת תכנים של המרכז ושל המנכלי"ת הראשונה שלו ולא הוכח כל קשר ענייני שלה למרכז או לאתר.

השופטת קבעה עוד כי במקרה הנוכחי הוכחה הקלות בה נעשות טעויות בעת העברת בעלויות בדומיין – בין כאשר תהליך לא מושלם עד תומו וכך לא מועברת הבעלות בדומיין הבלוג מהנתבע הראשון, למרות שהסתיימו שירותי החברה שלו לבלוג; ובין כאשר בשגגה מעודכנים פרטי הנתבעת השלישית כבעלת דומיין האתר רק משום שהיא מחזיקה אתר פרטי אחר אצל אותו רשם דומיינים אצלו רשום גם אתר המרכז.

עוד קבעה השופטת כי לא הוכח שיש לראות באתר המרכז לנפגעי כתות "אמצעי תקשורת" כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, וקיים ספק אם יש לראות גם את הבלוג ככזה. זאת ועוד, גם אם היו נחשבים האתר והבלוג לאמצעי תקשורת – אין ברישום האמור של הנתבעים כדי להעמידם כ"עורך" או "אחראי" שכן איש מהם אינו מנהל את תוכן האתר או הבלוג, אינו מסנן את תכניו או שולט בהם ואינו מאשר או בוחן את הפרסומים בו.

עוד קבעה השופטת כי גם לו היה מוכח שהמרכז לנפגעי כתות ואפלבאום אחראים למודעות האמורות, עדיין לא עלה בידי התובעת להוכיח את 'קפיצת הדרך' לנתבעים הנוכחיים. בנוסף ציינה השופטת כי בפסיקה שדנה במקרים בהם יש לשקול הטלת אחריות על מנהל אתר אינטרנט בו מתפרסמות דעות גולשים או מוקמים על ידם פורומים, דובר על יכולת השליטה המהותית והסינון הענייני שיכול מנהל האתר, להפעיל לגבי הפרסומים המועלים באתר.

עם זאת, הנתבעים נמצאים בדרגה טכנית ונמוכה הרבה יותר מכל אלו, שכן מדובר באותם אנשי שירות טכניים המספקים לאחראי היסודי לפרסום את הביצוע עצמו – 'העבודה השחורה' של העלאת התכנים שאותו מנהל סינן ובחר. "הלכה למעשה לאנשי שירות אלו אין כל מעמד להביע עמדה או דעה ומצופה מהם לספק שירות מקצועי ונייטרלי, חף מביקורת והתערבות", קבעה השופטת. "הגשת התביעה כאן כמוה כהגשת תביעה נגד פועל הדפוס בעיתון".

עוד הבהירה השופטת כי אין ענייננו בפרסום הגובל ב'פקודה בלתי חוקית בעליל' או פרסום מסית וקיצוני בצורה יוצאת דופן, אלא בפרסום מודעות אשר יש לדון האם הן עולות לכדי לשון הרע. בכל מקרה, סברה השופטת, רחוקה הדרך, ויש לומר בלתי עבירה, להטיל אחריות נוספת גם על אותם אנשי מקצוע טכניים שהתקשרו עם המפרסם בהסכם שירותים להעלאה הטכנית של אותם פרסומים.

סיכומם של דברים – התביעה נדחתה. התובעת תישא בהוצאות כל אחד מהנתבעים וכן תישא בשכר טרחת עו"ד לנתבעים 1-2 בסך 65,000 שקל, ובשכ"ט עו"ד לנתבעת 3 בסך 65,000 שקל.

ת"א 56873-02-16