חדשות

יקב שביקש לייבא מיץ ענבים מארגנטינה סבר כי חל על כך פטור ממכס, אלא שבדיעבד התברר שמדובר היה בשגיאה שנפלה באתר רשות המיסים. ביהמ"ש דחה את תביעתו להחזר המכס ששילמה אך מתח ביקורת על המדינה:" טעינת מידע בלתי מדויק באשר לשיעורי המכס הוא בבחינת שימת מכשול בפני עיוור"

התובעת, "יקבי ירושלים", היא אגודה חקלאית שיתופית העוסקת בייצור ושיווק יינות ממיצי ענבים. התובעת רוכשת דרך קבע מיץ ענבים מחו"ל, מכשירה אותו בישראל, ומייצרת ממנו מיץ ענבים כשר הקרוי תירוש. בתחילת שנת 2012 ביקשה התובעת לייבא מארגנטינה מיץ ענבים, המסווג כפריט 20.09.6100 לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין.

לטענת התובעת, בתחילת שנת 2012, עוד בטרם הרכישה, פנה מנהלה אל הנתבעת, חברה העוסקת בשילוח בינ"ל ועמילות מכס, לצורך בירור מיסי היבוא החלים על יבוא מיץ ענבים מארגנטינה. מנהל החברה ובעל השליטה בה הוא סוכן מכס מורשה המחזיק ברישיון כדין משנת 1964. לגרסת התובעת, האחרון מסר לה כי לאחר שבדק את הנתונים באתר האינטרנט של רשות המיסים, מיץ ענבים שמקורו בארגנטינה פטור ממכס ועל כן בהסתמך על האמור, רכשה התובעת 500 אלף ליטר מיץ ענבים ושילמה עבורם כ-369 אלף דולר.

המיץ אמור היה להגיע לנמל אשדוד בשני משלוחים, אך לאחר פריקת המשלוח הראשון הופתעה התובעת לגלות כי היא נדרשת לשלם בגינו מכס בשיעור של 12%, ובסך של 281,912 ש"ח. בשלב זה הסביר מנהל הנתבעת למנהל התובעת, אשר טיפל בשחרור המטען, כי מבירור שערך עם שלטונות המכס הסתבר לו שנפלה טעות באתר האינטרנט וכי למעשה הדין הוא שיבוא מיץ ענבים מארגנטינה חב במכס בשיעור של 12%, ואינו פטור.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

נוכח האמור שילמה התובעת את המכס החל על היבוא תחת מחאה, ובד בבד פנתה למנהל החברה המוכרת בבקשה לבטל את המשלוח השני. הנ"ל סירב לבקשה ועמד על קיום העסקה, והודיע כי אם זו לא תצא לפועל החברה תעמוד על פיצוי בסך של 250 אלף דולר בגין נזקיה. על כן לא ביטלה התובעת את המשלוח השני, ולאחר פריקתו בנמל שילמה תחת מחאה מכס בסך 608,126 ש"ח. בסך הכל שילמה התובעת עבור שני המשלוחים מכס בסך כולל של 890,038 ש"ח.

בעקבות האמור, הגישה התובעת תביעה הן נגד המדינה, בטענה כי מסרה מצג שווא ביחס לשיעור המכס החל על הייבוא והתרשלה בכך שלא עדכנה את אתר האינטרנט של רשות המיסים, והן נגד החברה שלטענתה מסרה לה ייעוץ מכס רשלני. המדינה לא כפרה בכך שבזמנים הרלוונטיים לתביעה שיעור המכס החל בגין יבוא מיץ ענבים מארגנטינה אכן היה רשום באתר האינטרנט באופן שגוי, אולם טענה כי התובעת לא הייתה צריכה להסתמך על האמור באתר אלא לעיין בקובץ הרשומות עצמו טרם יבוא המיץ. עוד טענה המדינה כי התובעת לא הסתמכה בפועל על שיעורי המכס כבסיס להתקשרותה עם המוכרת.

הנתבעת טענה כי המקורות המהימנים היחידים לקבלת מידע באשר לשיעורי המכס העדכניים הקבועים בצו המכס הם אתר רשות המיסים ותכנה ייעודית שאושרה על ידי רשות המכס והמקושרת למחשביה. משום כך הפכו שני מקורות אלה לכלים המרכזיים בהם עושים שימוש יומיומי ושוטף כל השחקנים בענף – סוכני המכס, פקידי המכס והיבואנים. על כן, לעמדת הנתבעת, טענת המדינה כי יש לעיין בצו המכס המתפרסם ברשומות לפני כל עריכת רשומון היא בלתי סבירה, ואינה תואמת את מציאות החיים במאה ה – 21 ולכן יש להטיל את כל האחריות לנזק, ככל שהוכחה, על המדינה.

חובה על המדינה לדאוג שהמידע באתר האינטרנט יהיה עדכני ונכון

השופט רפי ארניה מבית משפט השלום בראשל"צ קבע כי בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה, שיעור המכס שחל על יבוא מיץ ענבים המשיך להיות שיעור המכס הכללי הקבוע בצו תעריף המכס (12%). על כן החלטת המדינה לחייב את היבוא במכס בשיעור זה ניתנה כדין, ואין כל בסיס לטענות התובעת במישור זה.

מכאן, פנה השופט לבחון האם המדינה חבה באחריות בגין מצג שווא רשלני. בעניין זה, הפסיקה מנתה חמישה תנאים לתחולתו של מצג כאמור: הוצג מצג עובדתי; המצג לא מהימן; המציג היה צריך לצפות הסתמכות של הצד השני על המצג; המציג היה יכול לצפות כי ייגרם נזק; והצד השני הסתמך בפועל על ההיצג. במקרה דנן, שני היסודות הראשונים אינם מעוררים קושי, שכן בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנתונים המפורטים באתר האינטרנט ביחס ליבוא הטובין הנידונים אכן היו שגויים.

גם היסוד הרביעי אינו מעורר קושי שכן לרשויות המס כח שלטוני רב בכל הנוגע למיסוי האזרח, ועליהן להפעיל סמכויות אלה בזהירות המתחייבת והמתבקשת, ובאופן שלא ייגרם לנישום נזקים אשר אינם כורח המציאות. מקום שאגף המכס יוצר מצג שגוי באתר האינטרנט באשר לשיעור מכס מסוים, הרי שהמדינה יכולה לצפות, הן כעניין פיסי והן כעניין נורמטיבי, שכתוצאה ממצג זה ייגרם לנישום כלשהו נזק, ובלבד שהסתמך על הנתונים המופעים באתר.

ביחס ליתר היסודות, קבע השופט כי ככלל המדינה צריכה לצפות, כעניין נורמטיבי, שיבואנים, סוכני מכס ואף אזרחים רגילים יניחו שהמידע המופיע באתר האינטרנט ביחס לשיעורי מכס הוא נכון ואינו טעון בדיקה חיצונית נוספת ברשומות, ויסתמכו על האמור באתר האינטרנט לצורך ביצוע עסקאות יבוא עתידיות. זאת ככלל, ובהיעדרן של נורות אזהרה קונקרטיות לגבי נכונות פרט מידע מסוים המופיע באתר האינטרנט (להבדיל מסיכון כללי ובלתי ממוקד).

מכך נגזרת לדעת השופט חובה ספציפית על המדינה לדאוג לכך שהמידע באתר האינטרנט בדבר שיעורי המכס החלים על יבוא טובין יהיה עדכני ונכון, ולמלא בדייקנות אחר התחייבותה לעדכן את האתר באופן נכון פעם ביום. לדברי השופט, על המדינה להפנים כי טעינת מידע בלתי מדויק באשר לשיעורי המכס החלים על יבוא פריט מסוים או ממדינה מסוימת, הוא בבחינת שימת מכשול בפני עיוור, ובעל תוחלת לגרימת נזקים למשתמשים באתר האינטרנט, המתבססים על האמור בו כמצע לשקילת שיקולי כדאיות כלכליות בכל הנוגע ליבוא טובין פלונים ותמחורם.

השופט שב והדגיש את החשיבות העליונה שבתחזוק מושלם  - ולא פחות מזה - של אתר האינטרנט והמערכת המקוונת, הקפדה על הדיוק המוחלט של הפרטים בהם, וחובתה של המדינה ושל רשות המכס לקיים מערך בקרה על שינויים שהוכנסו אליו. זאת, נוכח חשיבותו הציבורית והכלכלית של אתר האינטרנט וההסתמכות עליו על ידי קהילת היבואנים, קהילת סוכני המכס ואזרחי המדינה.

על אף האמור, התובעת לא הוכיחה שהסתמכה בפועל על מצג השווא שניתן באתר האינטרנט ביחס לשיעור המכס, ואף הוכח כי הייתה מתקשרת בעסקה גם אילו הייתה יודעת את שיעור המכס האמיתי. מבחינתה, כך נקבע, הפטור ממכס שהיא סברה בטעות שחל על העסקה היה בונוס בלבד, ולא עילה בלעדית להתקשרות, מה גם שבפועל לא היו בפניה כל חלופות עסקיות.

 אחריות סוכן מכס דומה להיקף האחריות של עו"ד כלפי לקוחותיהם

אשר לאחריות הנתבעת, ציין השופט כי מעת שנקבע כי התובעת לא הסתמכה בפועל על מצג השווא באתר האינטרנט, וממילא גם על הייעוץ שניתן לה על ידי הנתבעת, הרי שדין התביעה כנגד הנתבעת להידחות אף היא. על אף זאת סבר השופט כי יש מקום להרחיב מעט ביחס לאחריותם המקצועית של הנתבעת ושל הסוכן מטעמה, בין היתר מחמת החשיבות שיש להכרעה בשאלה זו בכל הנוגע לענף סוכני המכס.

בעניין זה דחה השופט את עמדת לשכת סוכני המכס לפיה אחריותו של סוכן המכס מתמצה לאותן פעולות טכניות גרידא הנקובות בצו סוכני המכס, ואין עליו כל אחריות בנוגע לעצה שמסר ללקוח ביחס לשיעורי מכס אשר יחולו על עסקה פלונית. זאת, שכן העובדות בשטח אומרות אחרת, כאשר יבואנים פונים דרך שיגרה לסוכני מכס ומבקשים מהם מענה באשר לשיעור המכס החל על יבוא טובין.

צוין, כי אמנם חוק סוכני המכס אינו קובע סטנדרט התנהגות מקצועי בהתאם לנורמות ההתנהגות המקובלות בענף, או חובת זהירות בין סוכן המכס לבין לקוחותיו, אולם לא יכול להיות ספק כי חובת זהירות במתן המענה קיימת ומחויבת המציאות. לדעת השופט, לא ניתן לטעון ברצינות כי סוכן המכס הוא הדיוט בכל הנוגע לשיעורי מכס החלים על יבוא טובין, וכי ציבור היבואנים אינו צריך להתייחס בכובד ראש לעצות ואמרות סוכני המכס בנוגע לשיעורי מכס, ולהימנע מלהסתמך על דבריהם.

עוד סבר השופט כי היקף אחריותו של סוכן המכס כלפי לקוחו, ביחס לעצה שמסר לו בנוגע לשיעור מכס החל על יבוא טובין, דומה להיקף האחריות של עורכי דין כלפי לקוחותיהם, ואין קושי של ממש להחיל את הנורמות החלות על עורכי דין, בהקשר זה, ובשינויים המחויבים, על סוכני מכס. במקרה דנן, בדיקת שיעור המכס החל על עסקת היבוא הנידונה באתר האינטרנט היא בדיקה סבירה, לדעת השופט, העולה בקנה אחד עם סטנדרט ההתנהגות המקצועי הנדרש מסוכן המכס.

כן בחן השופט האם הייתה צריכה להידלק אצל הסוכן "נורה אדומה", בשים לב לטענת התובעת כי כסוכן מכס ותיק היה עליו לדעת שארגנטינה היא אחת מארבע מדינות שלמדינת ישראל יש הסכם סחר עימן ("הסכם המרקוסור") אשר לגביהן חל תעריף מכס אחיד, וכפועל יוצא לא ייתכן שיבוא טובין מארגנטינה יהיה פטור ממכס. נקבע, כי על פני הדברים יש ממש בטענה זו, אולם אין מקום לקבוע בה מסמרות מאחר שהדבר אינו נדרש, עקב אי הוכחת יסוד הצפיות הקונקרטית וכן עקב העובדה שהמדובר בעניין מקצועי אשר לשם הוכחתו נדרשת, לכאורה, הבאת חוות דעת מומחה לעניין.

אשר על כן – התביעה נדחתה, אך נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. התובעת יוצגה בהליך ע"י עוה"ד קרונפלד ושוורץ. רשות המיסים יוצגה ע"י עו"ד אדם טהרני מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי). הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד רותם וירניק.

 ת"א 49524-01-13