שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > התקבל בחלקו ערעור מנהל בית ספר שהועבר מתפקידו בשל שליחת תמונה אינטימית בקבוצת הווטסאפ של המורים

חדשות

התקבל בחלקו ערעור מנהל בית ספר שהועבר מתפקידו בשל שליחת תמונה אינטימית בקבוצת הווטסאפ של המורים , צילום: istock
התקבל בחלקו ערעור מנהל בית ספר שהועבר מתפקידו בשל שליחת תמונה אינטימית בקבוצת הווטסאפ של המורים
25/05/2021, עו"ד שוש גבע

בית הדין הארצי לעבודה קיבל בחלקו ערעור מנהל בית ספר להחזירו לתפקיד מנהל בית ספר יסודי לאחר ששלח בטעות תמונה אינטימית בקבוצת הווטסאפ של המורים. נקבע כי על משרד החינוך לשוב ולבחון, בנפש חפצה ובלב פתוח ותוך שיתופו של המנהל אם הוא יכול לשוב לתפקידו כמנהל בית הספר ולחלופין לנסות ולאתר לו תפקיד חלופי שווה ערך במידת האפשר.

עסקינן בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, במסגרתו נדחתה תביעת המערער להחזירו לתפקיד מנהל בית ספר יסודי, ולשלם לו פיצוי כספי בגין התקופה בה שהה בחופשה ללא תשלום. המערער, הוא עובד משרד החינוך מזה שנים רבות. במהלך פברואר 2016 בשעות הלילה נשלח סרטון ממכשיר הטלפון הנייד של המערער לקבוצת מורי ומורות בית הספר באמצעות יישומון "וואטסאפ", בו נראה איבר מינו במצב זקפה. אין מחלוקת כי משלוח הסרטון נעשה בטעות. המערער הסביר כי רצה לשלוח את הסרטון לרופאו, ומשרד החינוך אינו מתייחס למערער כמי שהתנהג באופן שאינו הולם או ביצע עוולה של הטרדה מינית. עם זאת, אין חולק כי למורות בית הספר נגרמה עוגמת נפש רבה וכי הסרטון מצא דרכו גם לתושבי עוספיא, חלק מהתלמידים וחלק מהורי התלמידים, באופן שהקשה מאוד על המשך עבודתו של המערער כמנהל בית הספר. ביומיים שלאחר מכן הגיע המערער לבית הספר, אולם נוכח סערת הרגשות שגרמה נוכחותו למורות בית הספר - נאלץ לשוב לביתו, ובהמשך יצא לחופשה. בהמשך שהה בחל"ת למשך שנה, לבקשתו. במהלך החודשים פברואר - מאי 2017 הודיע המערער כי בכוונתו לשוב ולנהל את בית הספר בתום תקופת החל"ת. משרד החינוך הציע לו תפקיד חלןפי אולם הוא סרב ובתחילת יוני 2017 זומן לשימוע. בהמשך ניתנה החלטה כי המנהל לא יוכל לשוב ולנהל את ביה"ס בשנה הקרובה. על החלטה זו הוגשה תביעת המערער לבית הדין האזורי אשר קבע כי החלטת מנהל המחוז בדבר שינוי הצבתו של המערער היא "החלטה שהיא חלק מזכות היתר של המעסיק לנהל את המפעל".

המערער טען כי טעה בית הדין האזורי לעבודה בקביעתו לפיה החלטת מנהל המחוז היא מידתית, סבירה ומאוזנת, שהרי הסתמכה באופן בלעדי על התנגדות ההורים והמורות ולא יעלה על הדעת כי בשל כך בלבד - והגם שאין חולק שלא עשה דבר-מה בלתי תקין - יועבר לצמיתות מתפקיד בו זכה במכרז כדין. ההחלטה אף ניתנה ללא כל עילה חוקית לניודו, וללא מקור סמכות המתיר למשרד החינוך להעביר עובד מתפקידו בשל "שיקולים מוסריים ערכיים". מתן הרשאה להעביר עובד מתפקידו - על כל הכרוך בכך לרבות פגיעה בכבודו, מעמדו וחופש העיסוק שלו - בשל התנגדות הקהילה אף עלול להביא למדרון חלקלק, ולפגיעה בעובדים בהתבסס על אי התאמתם לערכי מוסר פנימיים של קבוצות אוכלוסייה כאלה ואחרות, בניגוד לעקרון השוויון.

המדינה טענה מנגד כי הינה תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, ומדגישה את הטלטלה שנגרמה לבית הספר בעקבות הפצת הסרטון. בין היתר הדגישה את טענת המורות בדבר סערת רגשות וטראומה שלא תאפשר להן לשבת עם המערער "ולהסתכל לו בעיניים"; את הקושי מול התלמידים, המודרכים שלא להצטלם במצבים אינטימיים מחשש לדליפת תמונות והעלאתן לרשתות החברתיות; ואת טענת ועד ההורים בדבר פגיעה בלתי הפיכה ב"עמדת המנהיגות" של המערער בעיני התלמידים, צוות בית הספר והציבור בכללותו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

כב' השופטת ס' דוידוב-מוטולה פסקה כי יש לקבל את הערעור בחלקו. ראשית, אין חולק שמדובר במקרה ייחודי, שניתן להביט בו מנקודות מבט שונות. מחד, נקודת המבט של המערער, העומד על זכותו להישאר בתפקיד אליו נבחר כדין, וגורס כי לא הייתה סמכות, וגם לא הצדקה, להעבירו מתפקידו בדרך בה הועבר. מאידך, נקודת המבט של מורות בית הספר, שנפגעו מטעותו של המערער ונאלצו להיחשף לסרטון אינטימי בעל אופי מיני מובהק, חשיפה שגרמה להן לעוגמת נפש מרובה וכן למבוכה קשה וחרדה מהמשך עבודה משותפת מול המערער. היבט נוסף הוא עמדת ציבור ההורים והתלמידים, שנחשפו לסרטון לא בשל כך שנשלח אליהם על ידי המערער אלא בשל הפצתו ושרשורו על ידי צד שלישי, ייתכן שלא כדין. בהקשר זה עולה שאלה הנוגעת לזכותו של עובד לחיים פרטיים, ועד כמה התנהלותו של עובד בספרה של חייו הפרטיים - שנחשפת לציבור ביתר שאת וביתר קלות בעידן הרשתות החברתיות - יכולה להצדיק קבלת החלטה על העברתו מתפקידו, לרבות בשל ביוש -"שיימינג" ציבורי. נקודת מבט נוספת היא של המדינה, שחוששת כי כתוצאה מהאירוע נפגעה סמכותו הניהולית של המערער, כמו גם יכולתו להוביל את בית הספר כדמות חינוכית. נוכח חששה זה ומחויבותה להעניק לציבור שירותי חינוך נאותים, מבקשת המדינה לקבל לידיה סמכות לטפל במשבר בלתי צפוי שעלול למנוע את פעילותו התקינה של מוסד חינוכי, גם אם אין לכך מענה ישיר בהסכמים הקיבוציים החלים עליה או בנהליה. ככלל, ניוד עובד מתפקיד לתפקיד נמצא אמנם במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, אך כפוף למגבלות שונות על אותה פררוגטיבה, לרבות מכוח הסכם קיבוצי או אישי. לכך נלווית חובת המעסיק לקבל את החלטת הניוד בתום לב ובהגינות, משיקולים ענייניים, לאחר מתן זכות טיעון, בהליך תקין, ותוך לקיחה בחשבון של מלוא השלכות ההחלטה על העובד. במקביל הובהר בפסיקה כי החלטת ניוד אינה יכולה להביא לשינוי חד-צדדי בתנאי העומד בבסיסו של חוזה העבודה, ומשכך "הסמכות לבצע ניוד אינה כוללת אפשרות לנייד עובד ללא הסכמתו לתפקיד שיש בו פגיעה של ממש במעמדו, היקף סמכויותיו או שכרו. ניוד עובדי הוראה כפוף מעבר לאמור לעיל גם להוראות תקנון שירות עובדי ההוראה, שהוא בגדר הסדר קיבוצי, וכן לנהלים פנימיים שונים של משרד החינוך. כך, למשל, קובע התקנון מתי מתאפשרת העברה יזומה של עובד (סעיף 1.27 לתקנון), וכן קובע סמכות למנכ"ל משרד החינוך להורות על הפסקה זמנית בכהונתו של עובד הוראה אם התגלה צורך דחוף להפסיק את עבודתו מטעמים חינוכיים (סעיף 1.28.3).

מן הכלל אל הפרט נקבע כי המערער הוא מנהל שסיים את תקופת הניסיון לתפקידו (סעיף 7.6.4 לתקנון) וככזה קיבל קביעות בתפקידו; משכך לא חל עליו - כפי שאישרה גם המדינה - נוהל ההעברה היזומה. נשאלת השאלה האם חל עליו סעיף 1.28.3 המאפשר להפסיק את עבודתו באופן זמני נוכח צורך דחוף מטעמים חינוכיים, כאשר הסמכות לכך נתונה למנכ"ל המשרד. הצדדים לא התייחסו לכך ומשכך אין לקבוע בכך מסמרות. עם זאת עצם קיומו של סעיף מסוג זה בתקנון מלמד כי קיימים פתרונות בנהלים גם למצבים דחופים ובלתי צפויים. מקור נורמטיבי נוסף שיש לבחון את השלכתו לעניין דנא הוא נוהל הגמישות, שנחשף דרך מקרה רק במסגרת הדיונים, ונועד - בין היתר -לאפשר את הפסקת שירותו של מנהל קבוע מתפקידו בניהול במקרים המתאימים, לאחר תהליך מוסדר. בתוך כך נקבע כי בית הדין האזורי יצא מנקודת מוצא לפיה קיימת למדינה פררוגטיבה להחליט על שינוי הצבתו של המערער בכלל ונוכח חובתה להעמיד לציבור שירותי חינוך סדירים ונאותים בפרט - אך בכך לא הביא לידי ביטוי את זכויות המערער מכוח ההסכמים הקיבוציים החלים עליו, מכוח התקנון, מכוח נהלי משרד החינוך ומעצם הקביעות שקיבל בתפקידו בבית הספר הספציפי שלניהולו נבחר.

בהמשך לאמור, נקבע כי על אף הספק בדבר סמכותו של מנהל המחוז לקבל את ההחלטה שקיבל על "שיבוצו מחדש" של המערער, בנסיבותיו הייחודיות והחריגות של המקרה - וגם אם רצוי היה להביא את ההחלטה לדרג מנכ"ל המשרד – אין לקבוע כי הוא חרג מסמכותו וכי החלטתו בטלה. הטעם לכך הוא הרובד השני של זכויות מכוח דיני העבודה שבא לידי ביטוי בפרשה זו, ונוגע לזכויותיהן של המורות שנחשפו לסרטון.  המדינה לא ייחסה למערער עוולה של הטרדה מינית או מעשה בלתי הולם, ואין מחלוקת שמשלוח הסרטון נבע מטעות. עם זאת מבחינת המורות עצמן - וזאת גם ללא קשר לעמדותיהן הפרטיות ולערכי מוסר קהילתיים - אירע מעשה אובייקטיבי חמור במסגרתו קיבלו סרטון בעל אופי מיני מובהק מהמנהל הממונה עליהן, באופן שעשוי היה להתפרש כהטרדה מינית ואף בוטה. כיוון שלא הייתה מחלוקת שהסרטון נשלח בטעות לא יוחסה למערער הטרדה מינית, ומשרד החינוך שב והדגיש במסגרת ההליך כי אינו מייחס לו עבירת משמעת כלשהי או מעשה פסול. עם זאת, עדיין מדובר בטעות של המערער עצמו שגם אם לא נלוותה אליה כוונה - יש לה תוצאה, שבאה לידי ביטוי בפגיעה קשה ברגשותיהן של מורות בית הספר. המדינה הכירה בכך שמשלוח הסרטון מקורו בטעות, עם זאת המדינה היא גם מעסיקתן של המורות, ומחויבת כלפיהן לשמירה על סביבת עבודה נאותה. כפועל יוצא מכך, ובהתחשב בהבהרתן החד-משמעית של מרבית המורות לפיה הן אינן מסוגלות להמשיך ולעבוד בכפיפות למערער וכי הדבר יגרום להן לעוגמת נפש, מבוכה וחרדה - נקבע כי מנהל המחוז רשאי היה, בנסיבות חריגות וייחודיות אלה, להפריד בין המערער למורות שנחשפו לסרטון באמצעות ניודו לתפקיד אחר. גם המערער עצמו היה מודע בזמן אמת ל"רעידת האדמה" שגרם משלוח הסרטון, באופן שלא אפשר לו - הלכה למעשה - להמשיך ולבצע את תפקידו. בנסיבות ייחודיות אלה, וגם אם אין בכללים הכתובים התייחסות מפורשת למקרה מעין זה, נקבע כי חובת תום לב ההדדית חייבה לא רק את משרד החינוך אלא גם את המערער עצמו, שהטעות במשלוח הסרטון היא באחריותו, "לתת כתף" ולהסכים למציאת פתרון לטובת בית הספר והתלמידים.

לאור האמור לעיל נקבע כי המערער לא איבד את תפקידו כמנהלו הקבוע של בית הספר, אלא נויד באופן זמני נוכח האילוצים שמנעו את המשך עבודתו בבית הספר נכון לאותה תקופה. נובע מכך כי לקראת סוף אותה שנה מחויב היה משרד החינוך לשוב ולבחון את עניינו של המערער בשיתוף עמו ובהליך הראוי ולבדוק אם קיימת אפשרות להחזירו לבית הספר. גם אם מתברר היה שעדיין לא ניתן להשיב את המערער לבית הספר, ראוי היה לשוב ולבדוק אם ניתן לניידו לתפקיד ניהולי בבית ספר אחר או לתפקיד אחר שווה ערך. גם שיבוצו של המערער - היה להיעשות לתפקיד שווה ערך ככל הניתן ותוך שמירה במידת האפשר על שכרו ומעמדו. לא נפל פגם בהחלטה בכל הנוגע לעצם הניוד ועם זאת ההחלטה התייחסה לשנת לימודים אחת בלבד, כפי שנקוב בה במפורש. משמעות הדברים היא כי על משרד החינוך לשוב ולבחון כעת, על סמך התשתית העובדתית נכון להיום, בנפש חפצה ובלב פתוח ותוך שיתופו של המערער, אם המערער יכול לשוב לתפקידו כמנהל בית הספר לקראת שנת הלימודים הקרובה ובמידת הצורך גם בכל שנת לימודים שאחריה ולחלופין לנסות ולאתר לו תפקיד חלופי שווה ערך במידת האפשר.

המערער יוצג ע"י עו"ד זכי כמאל; המדינה יוצגה ע"י עו"ד יצחק פרדמן; עו"ד ליטל סדובסקי

ע"ע  51270-12-19

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit.jpg
17 | S:253
קומיט וכל טופס במתנה