בית המשפט העליון דחה ערעורים שהגישו חייבים לעניין תחולתה של תקופת הצינון לפי חוק חדלות פירעון. נקבע כי ככל שתהא פתוחה הדלת בפני יחיד המבקש לפתוח בהליך חדלות פירעון חדש מיד לאחר שבוטל הליך קודם בשל מחדליו, הרי שייחלש התמריץ המעודד אותו לשתף פעולה במהלך ההליך, שאמור בתורו להביא לשיקומו.
במרכזו של ההליך בפנינו, שעניינו בשתי בקשות, עומדת שאלת תחולתה של הלכת אלקצאצי על הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, אשר נכנס לתוקף בספטמבר 2019. בהתאם לפקודת פשיטת הרגל, לפיה התנהלו הליכי חדלות פירעון של יחיד לפני כניסתו של חוק חדלות פירעון לתוקף, לבית משפט של פשיטת רגל הסמכות לבטל את הכרזתו של חייב פושט רגל (או לדחות בקשת פשיטת רגל) בין היתר אם התנהל החייב בחוסר תום לב, בין אם בשלבי יצירת החובות ובין אם במסגרת הליך פשיטת הרגל עצמו. סמכות זו לבטל הליך חדלות פירעון בשל חוסר תום לב מצד החייב הוכרה גם במסגרת חוק חדלות פירעון. השאלה שהתעוררה בנסיבות עניין אלקצאצי הייתה לגבי "תקופת הצינון" שצריכה לחלוף בין מועד ביטול הליך פשיטת הרגל ועד למועד שבו רשאי החייב להגיש בקשה חדשה לפשיטת רגל. נקבע כי תקופת הצינון תהיה בין שנה לשנה וחצי לפי שיקולו של בית המשפט, ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי. השאלה שלפנינו הינה אפוא, האם הלכת אלקצאצי ממשיכה לעמוד בתוקף גם לאחר כניסתו לתוקף של החוק, ומי הגורם המוסמך להחליט באשר לאורך תקופת הצינון המתבקשת לפי אותה הלכה.
בשתי בקשות רשות הערעור נטענו טענות דומות, נטען כי שגה בית המשפט בקביעתו כי הלכת אלקצאצי ממשיכה לחול על הליכים לפי חוק חדלות פירעון. מהוראות החוק עולה כי המחוקק בחר במודע שלא לעגן "תקופת צינון" בחוק, ולצד זאת העניק שלל כלים חדשים שלא היו קיימים בהליכים לפי הפקודה אשר גם מבטאים את השינוי התפיסתי שהחוק מבקש לקדם, מ"גישה עונשית" ל"גישה משקמת". החלת הלכת אלקצאצי על הליכים לפי החוק עומדת בסתירה לתכליות החוק ומחטיאה את מטרותיו להביא לשיקום היחיד, להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים ולקדם את שילובו מחדש של היחיד במרקם החיים הכלכליים. בנוסף נטען כי אין מקום לבחון את תום לבו של מגיש הבקשה בכניסתו להליך חדלות הפירעון, שכן על פי החוק מרכז הכובד בשאלת תום ליבו של יחיד מועברת מנקודת הכניסה להליך אל נקודת היציאה ממנו. כמו כן נטען כי אין מקום לקבוע כי לממונה הסמכות להחיל "תקופת צינון", שכן הסמכות הנתונה בידיו לפי החוק היא הסמכות ליתן צו פתיחת הליכים בלבד, שהיא סמכות טכנית גרידא, כאשר כלל לא נתונה לו סמכות שבשיקול דעת.
לעמדת הממונה, אכן מתעוררת בענייננו שאלה בעלת חשיבות רוחבית, כאשר לעמדתו, הלכת אלקצאצי עומדת בעינה גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון, והרציונל העומד בבסיסה, רלוונטי גם ביחס לחוק האמור. זאת, שכן אלמלא קיומה של תקופת צינון כאמור, בין הליך חדלות פירעון שבוטל לבין הליך חדש, אין עוד תועלת בסנקציה של ביטול הליכי חדלות פירעון. ביטול הלכת אלקצאצי יוביל לכך שלהחלטה על ביטול הליכי חדלות פירעון לא תהיה משמעות אופרטיבית. עוד יש להותיר את הלכת אלקצאצי על כנה נוכח עיקרון תום הלב שהוא עיקרון מנחה בשיטת משפטנו ככלל ובהליכי חדלות פירעון בפרט. התנהלות בחוסר תום לב של חייב בהליך קודם היא שיקול רלוונטי ביותר לעניין השאלה אם יש לאפשר לחייב לפתוח בהליך חדלות פירעון נוסף. באשר לשאלת הסמכות, נטען כי סמכות הממונה לתת צו פתיחת הליכים אינה סמכות טכנית אלא סמכות שיש בה מידה ממשית של שיקול דעת. כמו כן, למבקש אין זכות קנויה להיכנס בשערי הליכי חדלות הפירעון. הליך חדלות הפירעון נותר, גם לאחר חוק חדלות פירעון, בגדר "חסד המחוקק" ולכן הממונה נדרש להפעיל שיקול דעת בבואו לאפשר ליחיד להיכנס בשערי ההליך.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כב' השופט ד' מינץ פסק כי כדי להעמיד הלכה על מכונה, ביהמ"ש ידון בבקשות כאילו ניתנה בהן רשות והוגשו ערעורים לפי הרשות שניתנה. בהמשך לכך ידחו הערעורים לגופו של עניין. אכן, "תקופת צינון" בין הליך פשיטת רגל שבוטל לבין פתיחת הליך חדלות פירעון חדש או בין הליך חדלות פירעון אחד לבין הליך חדלות פירעון אחר, איננה קבועה במסגרת החוק וגם לא ניתן לה ביטוי בעבר במסגרת הפקודה. הלכת אלקצאצי הביאה לידי ביטוי פרקטיקה שהשתרשה, לפיה לא ניתן להשלים עם מתן אפשרות לחייבים לפתוח בהליך חדלות פירעון חדש, מיד בסמוך לאחר שבוטל הליך קודם בשל מחדליהם. לא בכדי, בשורה ארוכה של פסקי דין שניתנו בערכאות הדיוניות, מאז נכנס חוק חדלות פירעון לתוקף, הוחלה הלכה זו גם על הליכים המתנהלים לפי החוק. נקודת המוצא העומדת בבסיס הדיון היא כי הליך חדלות פירעון גם על פי החוק ולא רק על פי הפקודה הוא הליך של "חסד המחוקק'', זאת בשל ההזדמנות הניתנת לחייב להיחלץ ממצבו ולהשתקם מבחינה כלכלית. אולם, היד המושטת לחייב במסגרת הליך פשיטת רגל מלווה בדרישה להתנהגות בתום לב מצדו, שאם לא כן, הפגיעה הגלומה בנושים במסגרת ההליך תיתפס כבלתי מוצדקת. דרישה זו משתלבת גם עם העיקרון הכללי השזור בכל תחומי המשפט על פיו "אל יהא חוטא נשכר". הדברים האמורים נכונים גם כיום, לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון. שכן גם על הליכי חדלות פירעון לפי החוק חולש העיקרון הקובע כי על היחיד לנהוג בתום לב ולא לנצל לרעה את ההליכים על מנת ליהנות מחסדיהם. כמו בעבר, כך גם כיום, ניצול ההליך לרעה שלא בתום לב שומט את הקרקע תחת ההצדקה לסייע למי שמבקש ליהנות מחסדי המחוקק ומהגנות ההליך.
עוד נקבע כי ממילא אפוא, בשל אותו רציונל, גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון, אין מקום לאפשר ליחיד להגיש בקשה לצו פתיחת הליכים ללא כל "תקופת צינון" בין הליך חדלות פירעון שבוטל לבין הליך חדלות פירעון חדש. אין מקום אפוא לאפשר לחייב להיכנס להליך חדלות פירעון ולצאת ממנו על פי שיקולי כדאיות רגעיים. אם יחיד יהיה רשאי לפתוח בהליך חדלות פירעון מיד בסמוך לאחר שבוטל הליך קודם בשל מחדליו, איזו תוחלת תהיה לביטול ההליך בשל אותם מחדלים. איזו תוחלת תהיה לאזהרה ולהתראה כי ההליכים יבוטלו אם לא יסיר היחיד את מחדליו, ואיזה תמריץ יהיה ליחיד לשתף פעולה עם ההליך, אם יהיה רשאי להסתופף תחת הגנותיו, ברצותו יוצא ממנו, ברצותו נכנס אליו, כל אימת שירצה. בנוסף נקבע, כי בניגוד לטענת המבקשים, על פיה תכליות החוק, ובפרט התכלית שעניינה קידום שיקומו הכלכלי של היחיד, תומכות בביטול הלכת אלקצאצי, בחינת מטרות החוק ותכליותיו מובילה למסקנה שונה. אמנם, במסגרת חוק חדלות פירעון ניתן משקל משמעותי לשיקומו הכלכלי של יחיד, אולם, גם לאחר חקיקת החוק, חולש על הליכי חדלות פירעון הכלל הקובע כי על יחיד לנהוג בתום לב. אין אפוא כל סתירה בין קביעת תקופת צינון בין הליך חדלות פירעון אחד למשנהו, לבין התכלית שעניינה קידום שיקומו הכלכלי של החייב. החוק מבקש לתמרץ את החייב לשתף פעולה עם ההליכים, על מנת להביא לשיקומו. ככל שתהא פתוחה הדלת בפני יחיד המבקש לפתוח בהליך חדלות פירעון חדש, מיד לאחר שבוטל הליך קודם בשל מחדליו, הרי שייחלש התמריץ המעודד אותו לשתף פעולה במהלך ההליך, שאמור בתורו להביא לשיקומו.
בנוסף לאמור, נקבע כי התכלית שעניינה שיקומו הכלכלי של היחיד אינה ניצבת בחלל ריק. טובת היחיד אינה תכלית העומדת לבדה, ולמולה יש לאזן את טובת הנושים ואף את טובת הציבור כולו. אין להלום מצב שבו יחיד אשר בוטל הליך חדלות פירעון בעניינו מחמת מחדליו, יוכל לזכות לאלתר בהגנות המוקנות מכוח ההליך, באופן שיש בו כדי לפגוע בתכלית הנוספת שעניינה השאת שיעור הפירעון לנושים. כך למשל, מתן אפשרות ליחיד להגיש בקשה לצו פתיחת הליכים מיד לאחר ביטולו של הליך קודם בשל מחדליו, מסכלת את האפשרות הניתנת לנושים לפעול נגדו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. זאת ועוד. תכלית נוספת העומדת בבסיס החוק היא מניעת בזבוז משאבי ציבור, קידום היעילות הדיונית ופישוט ההליך (ראו למשל סעיף 268 לחוק). גם מבחינה זו, אין להלום ניהול הליכי סרק שאין בהם כל תוחלת, מיד לאחר שבוטל הליך קודם בשל התנהלותו של אותו חייב. לא נמצא אף לקבל את טענת המבקשים כי לביטולו של מנגנון הכרזת החייב כ"מוגבל באמצעים" יש כדי להשליך על הסוגיה העומדת לדיון בענייננו. אכן, חוק חדלות פירעון ביטל את האפשרות להכיר בחייב מוגבל באמצעים לפי חוק ההוצאה לפועל (סעיף 69י1 לחוק ההוצאה לפועל). מדובר במנגנון ייחודי וחריג שהיה בו משום קרבה להליכי פשיטת רגל, אשר אִפשר במסגרת הליכי הוצאה לפועל לקיים מעין הליך גבייה קולקטיבי. ברקע לביטול מנגנון זה, עמדה התובנה כי חייבים רבים נותרו במסלול זה במשך שנים ארוכות, מבלי שהייתה בו תועלת רבה ומבלי שהצליחו לפרוע את חובותיהם. במהלך משלים לביטול מנגנון זה, יוצר החוק הבחנה בין בעלי חובות בהיקף נמוך (עד 150,000 ש"ח) – לגביהם יתנהלו הליכי חדלות פירעון לפני רשם ההוצאה לפועל; לבין בעלי חובות בהיקף גבוה (למעלה מ-150,000 ש"ח) – לגביהם יתנהלו הליכי חדלות פירעון לפני הממונה ובית משפט השלום. ההסדר החדש המקיף שבחוק המבחין בין חובות על פי היקפם כאמור, נועד להחליף את מנגנון החייב המוגבל באמצעים שהתגלו בו קשיים. העובדה שהמחוקק בחר לוותר על הכלי של חייב "מוגבל באמצעים", משלא מצא בו עוד תועלת, איננה יכולה להשליך על שאלת תקופות הצינון בין הליך חדלות פירעון אחד למשנהו. המסקנה אפוא, הינה כי הלכת אלקצאצי שרירה וקיימת גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון, אשר אין בהוראותיו כדי לשנות מן ההלכה שנקבעה.
יתרה מזאת נקבע כי לא ניתן לקבל את טענת המבקשים כי הענקת הסמכות לקבוע את אורך התקופה אינה עולה בקנה אחד עם אופי הסמכות הנתונה לממונה בחוק, שהיא טכנית בעיקרה. החוק מבקש להפקיד את האחריות השוטפת לניהול הליכי חדלות פירעון של יחידים בידי הממונה. לא למותר לציין כי החלטת הממונה נתונה לערעור בזכות לבית משפט של חדלות פירעון (סעיף 350)(א)(1)לחוק). עוד יצוין כי לצורך קציבת תקופת הצינון המתאימה, על הממונה ועל בית המשפט המעביר את החלטת הממונה תחת שבט ביקורתו להתייחס לנסיבות המקרה הפרטני הנמצא לפניו. במסגרת זו, יש לקחת בחשבון בין היתר את אופי המחדלים שהביאו לביטול ההליך הראשון; כמות המחדלים והישנותם; מידת הנזק שהסבו המחדלים לנושים; התנהלותו הכלכלית של היחיד במשך תקופת הצינון; ניסיונות היחיד להשתקם בכוחות עצמו בתקופת הצינון; יצירת חובות חדשים על ידי היחיד בתקופת הצינון; תום לבו של היחיד ביצירת החובות החדשים; ועוד.
לאור האמור לעיל הערעורים נדחו.
המבקשים יוצגו ע"י עו"ד דור בן עזרי; עו"ד חנן עזרן ; עו"ד לירום סנדה; הממונה יוצג ע"י עו"ד מיכל דלומי
