בית המשפט המחוזי דחה תביעה שהגיש מבוטח קופ"ח כללית להכרה במחלה נוירולוגית קשה בה לקה לבין חיסון שקיבל נגד מחלת השפעת. נקבע כי לא הוכח כי מתקיים קשר סיבתי בין מתן החיסון לתובע לבין מחלת ה-TM שבה חלה.
התובע, יליד 1986, פנה באוקטובר 2014 אל הנתבעת, שירותי בריאות כללית (להלן גם: "קופ"ח" או "כללית"), ברמת אביב וביקש לקבל חיסון נגד מחלת שפעת (להלן: "החיסון"). אחות המרפאה הזריקה לו את החיסון, והתובע עזב את המרפאה. בחלוף מספר שבועות, החל התובע לחוש כי רגליו חמות. בהמשך, נמצא קושי בעלייה במדרגות, והופיעו הפרעות הליכה. לאחר סדרה של בדיקות, אובחן התובע לבסוף כסובל ממחלה נוירולוגית – דלקת בחוט השדרה - Transverse Myelitis (להלן: המחלה או TM). לתובע נגרמה נכות קשה, והוא סובל משיתוק בפלג גופו התחתון.
התובע טען כי מצבו הוא תוצאה של החיסון, כי קופ"ח נמנעה מלמסור לו מידע באשר לחיסון ולסיכונים הכרוכים בו, ולשיטתו, אם המידע היה נמסר לו, והוא היה מודע לכך שקיים סיכון כלשהו למתחסנים – הוא היה נמנע מקבלת החיסון. קופ"ח חלקה על הטענות במישור העובדתי, ולטענתה מסרה לתובע את כל המידע שנדרש ממנה למסור לו אותו עובר לחיסון. נוסף על כך, קופ"ח חולקת על הקשר הסיבתי בין החיסון לבין המחלה.
השאלה המרכזית העומדת להכרעה במקרה דנן היא באשר לקיומו של קשר סיבתי בין הזרקת החיסון לזרועו של התובע לבין הופעת תסמיני המחלה מספר שבועות לאחר מכן. טענת קופ"ח היא כי לא הוכח קיומו של קשר בין החיסון לבין המחלה מבחינה מדעית, וכי המחקר הרפואי מלמד כי שכיחותה של המחלה בקרב מתחסנים לשפעת זהה לשכיחות הכללית ועל כן אין ללמוד על קשר סיבתי. הצדדים הצטיידו בחוות דעת של מומחים רפואיים שדעתם מגובשת וסדורה: האחד, פרופ' יהודה שינפלד הוא מגדולי התומכים בהכרה בקשר שבין חיסון לבין מחלות שונות בעוד האחר, פרופ' יעקב נפרסטק שולל את גישתו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כב' השופט א' דראל פסק כי יש לקבל את עמדת קופ"ח בכל הנוגע למידע שנמסר לתובע עובר למתן החיסון ולדחות את גרסת התובע ולפיה המילה היחידה שנאמרה לו מפי האחות הייתה "שלום". חילופי הדברים כללו את הפניית השאלות לגבי בעיות כתוצאה מחיסון קודם, חום, ורגישות לביצים כעולה מהאמור ברשומה, וכי האחות פעלה בהתאם להנחיות הקופה לגבי המידע הנמסר. הדברים שנאמרו לתובע בדבר הסיכונים השכיחים כתוצאה מהחיסון, כתופעות מקומיות וחולפות, לא הביאו אותו להימנע מנטילת החיסון.
כב' השופט א' דראל הוסיף וקבע כי קופ"ח אינה מחויבת במסירת המידע על הסיכונים הנדירים, אלא רק על השכיחים, ואינה נדרשת להחתמת התובע על טופס הסכמה לקבלת חיסון. בתוך כך נפסק כי אמת המידה לקביעת תחומה של חובת הגילוי לצורך קבלת הסכמה מדעת, נעשית בהתאם למבחן "החולה הסביר", וזאת בשים לב לצרכי המטופל ולזכותו לאוטונומיה. חובת הגילוי כוללת אפוא "את כל המידע הדרוש למטופל באפון סביר על מנת לקבל החלטה מושכלת בדבר טיפול או הליך רפואי זה או אחר. החובה למסור מידע למטופל אינה מיועדת "להציף" את המטופל "באינספור חלופות טיפוליות וסיכונים נדירים ומינוריים אשר עשויים להתממש עקב הטיפול הרפואי שבפניו הוא עומד. חלף זאת, נקבע כי יש לתחום את היקפה של חובת הגילוי לכדי סיכונים ממשיים בלבד, שהם מהותיים ורלוונטיים בנסיבות העניין ואשר יש התוויה רפואית לגילויים למטופל האינדיווידואלי – הכל תוך איזון בין טיב הטיפול הרפואי, חיוניות, ותועלתו הפוטנציאלית לבין תוחלת הסיכונים הצפויים הימנו", כל זאת תוך שאיפה לכך שלא יימסר מידע שימנע מהמטופל לקבל החלטה מושכלת.
בהמשך לאמור נקבע כי יישום הדברים לענייננו מלמד כי לא מוטלת על כללית ועל קופות החולים האחרות החובה לפרט על אודות סיכונים נדירים או נידחים הטמונים בקבלת החיסון. כללית לא הטעתה או התרשלה בכך שלא יידעה את התובע בדבר האפשרות לחלות במחלה נוירולוגית או אוטו-אימונית. כללית פעלה בהתאם להנחיות משרד הבריאות, יידעה את התובע לגבי הסיכונים השכיחים, ולא מסרה מידע על תופעות נדירות. מסקנה זו נכונה, אף אם אניח כי נקודת הבחינה היא האפשרות לחלות במחלת גיאן-ברה, שלגביה הוכח קיומו של קשר סיבתי, שכן גם בקשר אליה, הרי שבשל הנדירות להופעתה בעקבות חיסון, לא קמה חובה ליידע את המתחסן גם על הסיכון לחלות במחלה זו.
יתר על כן נפסק כי לאחר עיון בחוות הדעת המקוריות והמשלימות, וכן שמיעת חקירתם הנגדית של המומחים יש להעדיף את גישתו של פרופ' נפרסטק על פני גישתו של פרופ' שינפלד ולקבוע כי לא הונח בסיס מספיק לקביעת קשר סיבתי בין החיסון לבין המחלה. בחינת הקשר הסיבתי מחייבת התקיימותם של קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. בבחינת הקשר הסיבתי העובדתי נדונה השאלה אם ניתן לקשור מבחינה עובדתית את מעשהו או מחדלו של המזיק (ההתרשלות) לנזקו של הניזוק. כלומר, אם המעשה מקיים קשר של "סיבה בלעדיה אין" לתוצאה, שאלמלא הפעולה לא היה נגרם הנזק לניזוק. קשר סיבתי משפטי מתקיים כאשר ראוי להטיל חבות משפטית בגלל אותו סיכון שגרם עובדתית לנזק. המבחנים לקיומו של הקשר הסיבתי המשפטי הם מבחן הצפיות הסבירה; מבחן הסיכון; ומבחן השכל הישר. ביניהם "מבחן העל" הוא מבחן הסיכון, ואילו מבחן הצפיות הוא אך נגזרת או יישום קונקרטי של מבחן הסיכון, שבמסגרתו אנו בוחנים אם הסיכון שהתממש הוא מסוג הסיכונים בגינם אנו רואים את התנהגות המזיק כעוולתית.
בית המשפט המחוזי קבע כי אף שאין חולק בדבר מומחיותו וניסיונו הרב של פרופ' שינפלד, אין לקבל את גישת בא-כוח התובע השוללת מכל וכל את מומחיותו וניסיונו של פרופ' נפרסטק, ומספר המאמרים שפרסם כל אחד מהמומחים, אינו בהכרח המדד הקובע אלא תוכן חוות הדעת, והגיונה הפנימי. בהקשר זה ההיגיון העומד ביסוד הניתוח שערך פרופ' נפרסטק משכנע יותר ומבוסס יותר מבחינה מדעית, בעוד שהניתוח שערך פרופ' שינפלד נשען יותר על השקפת עולמו הכללית בקשר לחיסונים ותוצאותיהם ופחות על מחקרים הממוקדים בקשר שבין החיסון הספציפי לשפעת לבין המחלה הספציפית שבה חלה התובע. בענייננו המוקד הוא בחיסון מפני שפעת ובמחלת ה-TM – ולגבי שני אלה לא הונח כל יסוד לקבוע קיומו של קשר סיבתי למעט סמיכות הזמנים (שאף לגביה הועלו טענות). המאמר ששני המומחים נשענו עליו לימד כי על פני פרק זמן ממושך של עשרות שנים, שבמהלכו חוסן מספר עצום של בני אדם, נתגלו שני מקרים בלבד שבהם הופיעה מחלת TM לאחר חיסון מפני מחלת השפעת, וזאת מתוך 37 מקרים של הופעת מחלת TM לאחר חיסון כלשהו. נתון סטטיסטי זה תומך לחלוטין בעמדת פרופ' נפרסטק בדבר המקריות ושולל את התזה של פרופ' שינפלד בדבר קיומו של קשר סיבתי.
לאור האמור לעיל התביעה נדחתה. נקבע כי לא הוכח כי מתקיים קשר סיבתי בין מתן החיסון לתובע לבין מחלת ה-TM שבה חלה התובע.
התובע יוצג ע"י עו"ד עמוס גבעון; קופ"ח כללית יוצגה ע"י עוה"ד אריה כרמלי, תמר דאר-ברנץ
