שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > התקבל ערעורם של אזרח חוף השנהב ואזרחית ישראל - יוכל להישאר בארץ ולחיות לצידה

חדשות

התקבל ערעורם של אזרח חוף השנהב ואזרחית ישראל - יוכל להישאר בארץ ולחיות לצידה, צילום: pixabay
התקבל ערעורם של אזרח חוף השנהב ואזרחית ישראל - יוכל להישאר בארץ ולחיות לצידה
06/10/2021, עו"ד שלי גולדמן

בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישו בני זוג על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה להפסיק את הליך הסדרת המעמד של בן הזוג - אזרח חוף השנהב. בני הזוג נישאו והם חיים יחד כעשור. נקבע כי על הרשות מוטלת החובה לקיים בדיקות לכנות הקשר בדרך הוגנת, מבלי לפגוע מעבר לנדרש בזכות לחיי משפחה וכי היא פעלה במקרה דנן בחוסר רגישות ובחוסר סבירות.

עניינו של הערעור דנן בפסק דינו של בית הדין לעררים שדחה ערר כנגד החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "הרשות"), להפסיק את ההליך להסדרת מעמד המערער מכוח נישואיו למערערת, אזרחית ישראלית, לאחר שנמשך ברציפות 6 שנים וחצי, וזאת מן הטעם כי בני הזוג לא עמדו בנטל הדרוש להוכחת כנות הקשר.

המערערים טענו כי שגה בית הדין קמא בקביעותיו, שכן הם עמדו בנטל להוכיח קיומו של קשר זוגי לפי הפסיקה. לפי המערערים, הם סיפקו שפע ראיות לכנות הקשר שביניהם, לרבות העובדה שנישאו כדין, והסברים למה שנתפס בעיני הרשות כסתירות. עוד טענו המערערים כי הרשות העניקה משקל מכריע לפרמטרים שנקבעו בפסיקה שאינם מהותיים, כגון הפרדה רכושית, והתעלמה ממידע רב המחזק את ההתרשמות החיובית מכנות הקשר, שנמסר בראיונות ובמכתבי ממליצים. המערערים טענו עוד כי ההליך המדורג אמור, על פי נהלי הרשות, לארוך כארבע וחצי שנים, לאחריהם היה מקום ליתן אזרחות למערער. ואולם, הרשות החליטה להפסיק את ההליך המדורג עקב ספקות בנוגע לכנות הקשר דווקא בשלב בו ביקשו המערערים לשדרג את רישיונו של המערער, לאחר 7 שנות זוגיות ולאחר 5 שנים בהליך המדורג, ודווקא לאחר שנישאו – הליך שאמור דווקא לחזק את ההתרשמות החיובית מכנות הקשר שביניהם. עוד נטען כי בית הדין קמא התעלם ממכתבי תמיכה שצורפו לכתב הערר, מאת חברים ושכנים של המערערים, המעידים על היכרות ארוכת שנים עימם, על כנות הקשר שביניהם ועל מעורבותם בחיים.

הרשות טענה כי דין הערעור להידחות על הסף וזאת נוכח חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים. לטענתה, מדובר במערער אשר הסתנן לישראל וניסה בכל דרך להשתקע במדינה, הגיש בקשת מקלט כאשר טענתו הראשונה הייתה כי הגיע לישראל כדי להתפרנס ולעבוד – בקשה שנבחנה לגופה ונדחתה, נעצר בגין שהייה בלתי חוקית ארבע פעמים תוך שהוא בוחר לעשות דין לעצמו ואינו מקיים את החלטת הריבון המורות על יציאתו מן הארץ. עוד נטען כי בית הדין לעררים הינו טריבונל מקצועי, בעל ידע, ניסיון ומומחיות בתחום עיסוקו, אשר לו הסמכות במרבית הנושאים הנוגעים לכניסה לישראל והשהייה בה. על כן, היקף ההתערבות השיפוטית והביקורת המינהלית אותה מפעיל בית המשפט לעניינים מנהליים, שעה שהוא דן בערעור מינהלי על החלטות בית הדין לעררים, הינו מסויג ומצומצם. בנוסף נטען כי המדובר בפסק דין מנומק ומפורט כדבעי המשתרע על שמונה עמודים ונשען על תשתית עובדתית מקיפה שנאספה ונבדקה בצורה יסודית, ועל כן לא נפל כל פגם בהחלטתו, ובוודאי לא כזו המצדיקה את התערבו בית המשפט.

כב' השופטת מ' אגמון גונן פסקה כי  אין מחלוקת כי המערערים נשואים זה לזו וחיים יחד, תחת קורת גג אחת במשך כעשר שנים כאשר ערעור זה עוסק ומדגים את הבעייתיות בבחינת כנות הקשר, שכן לפי תפיסת הרשות, זוגיות "שונה" אשר לא כוללת חשבונות בנק משותפים, ילדים, חברים משותפים ובילוים משותפים רבים, אינה זוגיות אמיתית וכנה.

עוד נקבע כי המערער נכנס לישראל בשנת 2007 והכיר את המערערת בשנת 2011. מדובר בתקופה לא מבוטלת, בת 4 שנים לערך, בה השתנו נסיבות חייו של המערער. הגיוני ביותר שבתקופת זמן ארוכה שכזו בארץ חדשה, יכיר המערער אנשים חדשים, יתאהב ויפתח זוגיות. המערער ביקש להכיר בזוגיות עם אזרחית ישראלית בשנת 2013, כשנתיים לאחר היכרותם. אין מדובר בבקשה להכיר בזוגיות קצרה ולא כנה, רק לשם המעמד בישראל. מעבר לכך, במהלך העשור בהם חיים המערערים יחד הם נישאו. אם המערער היה פועל רק לשם הסדרת מעמד בישראל, הוא לא היה נישא למערערת, שהרי בקשתו להכרה כידוע בציבור של המערערת התקבלה, הוחלט לאשר תחילת הליך מדורג, והמערער קיבל רישיון מסוג ב/1. הטענה כי המערער פועל בכל דרך ובמסלולים שונים על מנת להסדיר מעמד בישראל, אינה במקומה. כפי שטענו המערערים, לכל היותר, יש לראות בנחישותו של המערער להסדיר מעמדו, כנקודה חיובית. המערער לא ישב בחיבוק ידיים, ויחד עם המערערת פעל לאורך כל הדרך על מנת ששהותו בארץ תהיה בהתאם לחוקי המדינה. בוודאי שאין לזקוף מאמץ זה לחובתו.

"התעלמות הרשות מהסברים אלו ומתן משקל בהחלטתה לעובדה שאין לבני הזוג ילדים משותפים, מצביעה על חוסר הבנת הסיטואציה בה נמצאים המערערים ועד כדי חוסר רגישות למצבם"

יתר על כן נפסק כי במקרה דנן עלו מספר נימוקים לאי כנות הקשר. הראשון והמרכזי להטלת ספק בזוגיותם של המערערים הייתה העובדה שאין להם ילדים משותפים. זאת, בהתעלם מגילה של המערערת (56), גיל שבו קשה עד בלתי אפשרי להיכנס באופן טבעי להריון. בראיונות המערערים אף נשאלו על הנושא והסבירו אותו, על אף שהעניין אמור היה להיות ברור. כך המערער ציין כי "ילדים זה קשה כי ניסינו והגיל בעייתי. אבל אנחנו עדיין חושבים אולי לאמץ. מה שנוכל – נעשה". המערערת סיפרה באופן דומה כי הנושא "עלה בהתחלה. הבנו שזה לא מציאותי, שם זה נגמר. אם נזכה בלוטו ונוכל להרשות לעצמנו – נאמץ". התעלמות הרשות מהסברים אלו ומתן משקל בהחלטתה לעובדה שאין לבני הזוג ילדים משותפים, מצביעה על חוסר הבנת הסיטואציה בה נמצאים המערערים ועד כדי חוסר רגישות למצבם. הרשות צריכה ואף חייבת לקיים בדיקות מעמיקות של כנות הקשר הזוגי בין המערערים וכן לקיים בדיקות לקיום מרכז חיים משותף בישראל, כדי לתת מעמד בישראל רק לבני זוג שאכן מקיימים קשר זוגי כן, ואינם מנצלים לרעה את ההליך. אולם, על הרשות מוטלת החובה לקיים בדיקות אלו בדרך הוגנת, מבלי לפגוע מעבר לנדרש בזכות לחיי משפחה. בחינה זו נדרשת להתבסס על תשתית ראייתית הולמת, להיערך בזמן סביר ולהיות הוגנת.

זאת ועוד נקבע כי בענייננו, ההליך להכרה במעמדו של המערער מתנהל במשך כעשר שנים ארוכות, מתוכן 5 שנים בהליך המדורג וכשלוש שנים לאחר נישואיהם. למערערים נערכו ראיונות רבים, תוך סחבת ארוכה ומייגעת. במקרה זה, לא עמדה הרשות בחובתה זו מכמה היבטים. ראשית, כאמור, הרשות לא העניקה משקל למכתבים שהוגשו לה ולא פנתה כלל למי מהממליצים. שנית, ניתוח הראיונות היה לא מאוזן וחסר פרופורציה בין התשובות הזהות והדומות (במרבית השאלות שנשאלו) לבין התשובות שעלו בהן "סתירות" שוליות. שלישית, הרשות כי התבססה על רושם "מצטבר" שלילי. אולם, באם נפעל לשיטתה של הרשות, בבחינת מכלול כלל הראיונות שנערכו למערערים עולה כי הרושם המצטבר הינו חיובי. ניתוח הראיונות וה"סתירות" שלטענת הרשות נפלו בהם המערערים, מעלה כי הרשות לא עמדה בחובתה כאמור בעניין יורונט, הרשות לא התייחסה למכלול הריאיון וחיפשה אי דיוקים או אי התאמות בין הראיונות של השניים, שכפי שמראה הניתוח לעיל, כלל אינן סתירות, או שמדובר בפרטים שוליים, בעיקר אם מתייחסים לראיונות כמכלול, ולכל ההיבטים בהם ענו המערערים תשובת דומות עד זהות. גם על כך לא עמד בית הדין.

מן הכלל אל הפרט נקבע כי המערערים מנהלים משק בית משותף וחולקים ביניהם את תשלום החשבונות השוטפים וכן את ביצוע הקניות.  הפרטים אותם יודעים המערערים אחד על השנייה אינם פרטים אותם סביר ששותף לדירה יכיר, אלא בן זוג בלבד. למשל, היכרותו של המערער עם בני משפחתה, ידיעתו על מצבה הרפואי וכן ידיעתו על שם הרופא המטפל, ידיעתו על שירותה הצבאי, על ילדותה ועוד. נוסף על כך, במשך כעשר שנים המערערים גרים בדירה בת חדר שינה אחד בלבד, הכוללת מיטה זוגית אחת ואם אין די בכך, המערערת אף קעקעה את שמו של המערער ("בילי") על רגלה. האם כך מתנהלים שותפים לדירה? פרטים אלו מעידים על קשר אינטימי וקרוב בין השניים ועל קשירת גורלם המשותף זה בחייו של זו. העובדה שבני הזוג ממעטים לבלות יחדיו וכן שהמערערת אינה מכירה את חבריו או משפחתו של המערער. אינה מורידה. המערערים אמנם עובדים שעות רבות, אך לדבריהם המערער נוהג לבקר את המערערת בעבודתה, הם חולקים זמן משותף בארוחת הצהריים ומבלים יחדיו בסופי השבוע. בנוסף, מהראיונות שבוצעו למערערים עולה גם כי השניים אכלו ארוחה משותפת במסעדה ובילו סוף שבוע במלון בעכו.

לאור האמור לעיל, הערעור התקבל. נקבע כי המערערת מנהלת זוגיות כנה עם המערער, וכל רצונה הוא שהמערער, עמו היא חייה בזוגיות בעשור האחרון, יוכל להישאר בארץ ולחיות לצידה.

עמ"נ 74712-11-20

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit.jpg
17 | S:218
קומיט וכל טופס במתנה