בית המשפט המחוזי קיבל עתירת אזרחים כי יש לקבוע שהצעתם במכרז להגרלת מגרשים של רמ"י הינה תקינה. נקבע כי כאשר אין מדובר בחוסר תום לב, שומה על הרשות לנקוט דווקא בשיטה של "לפנים משורת הדין" כלפי האזרח, במיוחד מקום שבו אין פגיעה בעיקרון השוויון והפגיעה באחרים, אם בכלל, הינה מינורית.
לפנינו עתירה בעניין מכרז מקוון של רשות מקרקעי ישראל, להרשמה להגרלה לבחירת מגרשים. העותרים שהינם בני זוג מחוסרי דיור והורים ל-3 ילדים אשר ניגשו למכרז, טוענים שצירפו את מסמכים הנדרשים לטופס ההצעה ואילו רמ"י טוענת כי מסמכים אלו לא התקבלו אצלה.
לטענת העותרים, הם צירפו את כל המסמכים הנדרשים בהתאם לתנאי המכרז, אולם כאשר רמ"י פרסמה את רשימת ההצעות התקינות, הבחינו כי הצעתם לא הופיעה שם. לאחר מכן פורסמה רשימת ההצעות שנפסלו ובה סיבת הפסילה, אשר בעניינם הייתה, אי צירופו של התצהיר נספח ט' (תצהיר סבסוד של בעלי דיור).העותרים שבו ופנו לרמ"י וטענו, כי להצעתם, שהוגשה במסלול של חסרי דיור, לא היה צורך בצירופו של נספח ט', ואף שבו וצירפו את כלל המסמכים, שצורפו מלכתחילה. רק לאחר 3 פניות נענתה פנייתם זו ונדחתה בקשתם.
לטענת רמ"י המסמכים לא הוגשו ומשכך לא ניתן היום לתקן את הצעת העותר, ולא ניתן לצרף את הצעת העותרים.
כב' השופט א' קולה פסק כי רמ"י בחרה תחילה להתמודד עם טענות שאינן רלוונטיות כלל לטיעוני העותרים. נטען באשר לכלל אי ההתערבות בשיקול הדעת של ועדת המכרזים ובאשר לעמדת הפסיקה והדין ולפיהם, לא ניתן לצרף מסמכים באיחור. הטענה המרכזית של העותרים הינה כי הגישו את כל מסמכי המכרז והכשל רובץ לפתחה של רמ"י. בית המשפט שב וביקש שיומצא לו טופס "אישור הצעה" של העותרים, שכן לו היה טופס שכזה, שבו פרטי הצעה לא תקינה, כך לטענת רמ"י, ושהעותרים או מי מהם מאשר אותה, הרי שממילא הייתה בכך הוכחה ניצחת לטענת רמ"י, והעתירה הייתה נדחית לאלתר. אלא שלמרבה הצער, טופס שכזה לא הומצא. בתצהירה של ק', המשמשת בתפקיד מנהלת פרויקטים באגף מערכות מידע ומחשוב אצל רמ"י, הוטמע טופס שכותרתו "אישור הצעה", שבו מופיעים פרטי המציעים, והשתייכותם לקבוצת מחוסרי דיור. בית המשפט העיר, כי על פניו קובץ זה אינו נראה מקורי ותקין שכן מציע 1 משוייך לקבוצה – "מחוסרי דיור" ואילו מציע 2 אינו משוייך לאף קבוצה – משכך ברור כי בקובץ זה בוצעו שינויים. ולראיה, בטופס אישור ההצעה שצורף על ידי העותרים ועל ידי רמ"י, לא מופיעים הפרטים המופיעים בטופס אשר הוטמע בתצהירה של הגב' ק'. נקבע כי דומה שדי בעובדה זו לבדה כדי להורות על קבלת העתירה. ליבת המחלוקת שבין העותרים לרמ"י הינה שהעותרים טוענים, שהגישו הצעות במסלול מחוסרי דיור וצירפו את כל הטפסים המתאימים, ואילו רמ"י טוענת, שהוגשה הצעה במסלול של בעלי דיור, ורק נספח ט' היה חסר. כלל ידוע ומושרש היטב בפסיקה הינו, כי אם בידי בעל דין ראיה שיכול להציגה ולא הציגה, הרי בהכרח יש לפרש זאת לחובתו, לאמור לו הייתה מוצגת הראיה הייתה מוכחת דווקא טענות העותרים. גם מיתר הטענות העובדתיות של רמ"י עולה כי הכשל אצלה דווקא, ומכל מקום רמ"י לא השכילה להראות כי לא כך הוא. יתרה מכך, את הנטל המועט שהיה מוטל על כתפיהם, הרימו העותרים. הוכח שהיה כשל/תקלה/הגדרה לא נכונה, ביחס לנספח ט' ולא ניתנה לעותרים או לכל מציע אחר, האפשרות, בזמן אמת, להדפיס קובץ PDF ובכך לאתר טעויות. בנוסף, המערכת המקוונת הייתה בשליטת רמ"י, ולא בשליטת העותרים, ומשכך אך טבעי הוא שרמ"י תוכיח שאכן לא היה כשל, אלא שטופס אישור הצעתם של העותרים לא צורף על ידי רמ"י. משכך נפסק כי מתקבלות טענותיהם העובדתיות של העותרים, שאכן צירפו הם את כל המסמכים, ומשכך בפנינו עובדה מוכחת, אשר סברות, או סטטיסטיקות, לא יכולות לשכנע בהיפוכם של דברים.
יתרה מזו נקבע כי התקלה, גם אם לא במובן שאליו כיוונו העותרים, רובצת לפתחה של רמ"י, וזו בנקל יכולה הייתה למנוע אותה. לאמור, מתן אפשרות להפקת קובץ PDF, על ידי כל מציע, דבר שהיה מונע לחלוטין טענות מסוג זה שטוענים כעת העותרים, וגם היה מונע תקלות. חובתו של גוף שלטוני, בוודאי בעידן המקוון והמודרני, לספק כלי פשוט מעין זה. טענת העותרים באמצעות ב"כ, כי כך הוא במיסוי מקרקעין, אצל רשם הירושות ועוד, לא נסתרה, והיא כמעט בבחינת ידיעה שיפוטית. גם ההיקש שעושה רמ"י לעניין ההחלטה להתיר צירוף מאוחר של נספח ט' אינו במקום. הכשל בעניין נספח ט', רובץ כולו לפתחה של רמ"י, אשר נתנה למציעים להבין שאין צורך בצירוף נספח שכזה, ואף אפשרה מעבר להמשך מילוי הטופס, גם ללא צירופו של נספח זה. השלמת המסמכים, וככל שאכן בזה מדובר, אין בה כדי להעניק יתרון בלתי הוגן לעותרים. בית המשפט העיר לפני סיום כי עיתים על רשות שלטונית לנקוט בדרך של "לפנים משורת הדין". עמידה על הדין, בבחינת "יקוב הדין את ההר", עלולה להביא לעיתים לחורבן ולהרס. המתח בין "יקוב הדין את ההר", לבין המידה של "לפנים משורת הדין", מתח מובנה הוא ויש כמובן לאבחן היטב בין כל מקרה ומקרה. כידוע, בהלכות מכרזים הכלל, על דרך הכלל, הינו של "יקוב הדין את ההר", כך נקבע בעשרות, אם לא מאות פסקי דין, שעניינם בתחום המינהלי של דיני המכרזים. אכן, במכרזים בהם משתתפים חברות וגופים שזה לחם חוקם, נדרש כי יכינו לעצמם רשימת בדיקות, וילמדו ויתעמקו היטב בדרישות המכרז, שכן מדובר בבעלי מקצוע, שזה לחם חוקם. שונה הדבר, תכלית שינוי באדם מן הישוב, אדם שאין זה לחם חוקו, וזו לו הפעם הראשונה (בעניינו אומנם השנייה, אלא שלראשונה במכרז מקוון) שבה הוא נדרש למכרז, על תנאיו, דקדוקיו וטפסיו. בכגון דא, ומקום שאין מדובר בחוסר תום לב, או בתכסיסנות, וכך כאמור במקרה דנן, הרי ששומה על הרשות לנקוט דווקא בשיטה של "לפנים משורת הדין", במיוחד מקום שבו אין פגיעה בעיקרון השוויון והפגיעה באחרים, אם בכלל, הינה מינורית. נפסק כי דין העתירה להתקבל ויש לצרף את הצעות העותרים כהצעה כשירה להצעות במכרז מושא העתירה ולאפשר להם להשתתף בהגרלת מגרשים המיועדים לכלל הציבור, בקטגוריה של חסרי דיור.
לסיכום, העתירה התקבלה.
העותרים יוצגו ע"י עו"ד עודד רומנו; המשיבה יוצגה ע"י פרקליטות מחוז חיפה
