בית המשפט המחוזי קיבל עתירת בעל חברה נכה צה"ל שהעירייה דחתה בקשתו להנחה בארנונה בטענה שחברה בע"מ הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת שחוצצת בין הבעלים לחברה. נקבע כי תכלית החוק הינה לעודד שילובם של נכי צה"ל במעגל החברה, ובמקרה זה במעגל העבודה, ללא אבחנה בין צורת הפעלת העסק שבידי הנכה.
העותרת, חברה פרטית בבעלותו של נכה צה"ל, הגישה עתירה בה ביקשה להורות לעיריית חיפה לתקן את חיובי הארנונה בהם חויבה לשנים 2018-2019 וחלק משנת 2020 כך שתינתן לה הנחה בתשלום לנכי צה"ל בשיעור של 2/3 מגובה הארנונה. הבקשה לפטור כאמור סורבה.
לטענת העותרת, עמדת העירייה מנוגדת לחוק, חסרת תום לב ומקוממת. בכדי לסייע לנכי צה"ל בשיקומם ובתפקודם, המדינה חוקקה חוקים והעניקה זכויות והטבות, בעוד שהעירייה מנסה לעקוף אותם כדי למנוע את הגשמת התכלית האמורה. עמדת העירייה היא דוגמה לאדישות ולקשיים אשר עימם נאלצים להתמודד נכי צה"ל. היא זכאית לקבל את ההנחה המבוקשת, כאשר היא עומדת בכל הקריטריונים הקבועים בחוק הפטור ובתקנות ההנחה. הפרשנות של העירייה והאבחנה שהיא יוצרת בין בית עסק המוחזק ע"י נכה צה"ל באופן אישי לבין בית עסק אשר מוחזק ע"י תאגיד בבעלותו ובשליטתו, הינה שגויה. החובה המוסרית שיש למדינה לסייע בשיקומם של נכי צה"ל, גובשה במספר דברי חקיקה ותכלית חוק הפטור מביאה לכך שיש לפרש את הוראותיו כחלות גם על עסקים שנכי צה"ל מפעילים באמצעות חברות שבבעלותם ובשליטתם. המבחן היחיד לזכאות לקבלת ההנחה מארנונה הינו רווחיות העסק: הפטור יחול ביחס לעסק אשר הרוויח בשנת העסקים הקודמת מעט ולא יחול ביחס לעסק מאד רווחי. נטען שבמקרה דנן העותרת עומדת בכל התנאים: היא החזיקה בפועל בנכס בשנים הרלוונטיות; בעל המניות היחיד, שהוא בעל השליטה בה, הינו נכה צה"ל ברמת נכות רפואית של 100% לצמיתות; העותרת לא נדרשת לשלם מקדמות במס הכנסה.
העירייה טענה מנגד שעסק המוחזק ע"י נכה צה"ל בעצמו ולא באמצעות חברה, שעונה לתנאים, מזוכה בפטור כאמור, וזאת בניגוד למצבה של העותרת שהיא חברה מסחרית גדולה בעלת שני סניפים המספקת שירותים ללקוחות גדולים בשוק ובעלת היקף פעילות רחב. הכוונה מאחורי מתן הפטור הייתה לתת הנחה לעסקים קטנים המוחזקים ע"י הנכה בעצמו, ולא לנכסים המוחזקים ע"י חברות גדולות. חברה בע"מ הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת שחוצצת בין הבעלים לחברה. מתן הנחה לפלוני מביא להכבדת הנטל על אלמוני, ועל כן יש לפרש בצורה מצומצמת את הוראות סעיף 6א' לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), ואת תקנה 14ז' לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה). במקרה דנן העותרת ולא הנכה היא המחזיקה בנכס. עוד נטען שהעתירה נגועה בשיהוי רב וקיצוני.
כב' השופט ד' פיש פסק כי הנושא העיקרי הנמצא במחלוקת בין הצדדים הינה השאלה האם נכה צה"ל בעצמו חייב לנהל את העסק או שניתן לנהלו באמצעות חברה ועדיין לזכות בהנחה האמורה. החקיקה שקובעת את הזכות להנחה בארנונה לנכי צה"ל מצוי בסעיפים 6א לחוק הרשויות המקומיות (פטור לחיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), ובתקנה 14ז לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה). אין מחלוקת בין הצדדים כי תכלית החקיקה הינה לסייע לנכי צה"ל בשיקומם ותיפקודם על ידי מתן סיוע לצורך שילובם בחברה. ההנחה האמורה ניתנה לנכי צה"ל על מנת לאפשר את שילובו של הנכה בחברה בכל תחומי החיים ולהגשים את ערך השוויון. כפי שנקבע בבג"צ 7081/93 בעניין בוצר: "הנכה הוא אדם שווה זכויות. אין הוא מצוי מחוץ לחברה או בשוליה. הוא חבר רגיל בחברה שבה הוא חי. מטרת ההסדרים אינה להיטיב עמו בבדידותו, אלא לשלבו - בתוך שימוש לעתים בהעדפה מתקנת - במירקם הרגיל של חיי החברה.". בעת"מ (נצ') 218/03 בעניין שי נקבע כי: " כל הטעמים העומדים ביסודו של סעיף הפטור, משמע עידודם של נכי צה"ל להשתלב במעגל העבודה, על כל המשתמע מכך, מתקיימים גם כאשר הנכה מפעיל את עסקו באמצעות חברה שבשליטתו.".
בהמשך לאמור נקבע כי לא נמצאה סיבה המצדיקה לפרש את האמור בסעיף 6א לחוק הפטור בצמצום כך שיחול רק על נכי צה"ל המנהלים עסק בשמם. זאת בשל כך שתכלית החוק הינה לעודד שילובם של נכי צה"ל במעגל החברה, ובמקרה זה במעגל העבודה, ללא אבחנה בין צורת הפעלת העסק שבידי הנכה. הקריטריונים היחידים הינם הפעלת וניהול העסק בפועל על ידי הנכה וכי זהו מקור פרנסתו העיקרי. בנוסף, כי העסק אינו מחוייב בתשלום מקדמות למס הכנסה או שנקבע בשומה כי אינו חייב במס הכנסה לשנת הכספים הנדונה – דהיינו כי העסק פועל על רווחיות נמוכה, אם בכלל. נפסק כי כל עוד שהבעלות בחברה היא של הנכה בלבד והיא עומדת בקריטריונים הנוספים, ללא שנעשים מהלכים לשלול רווחיות באופן מלאכותי, אין מה שיכול להצדיק את שלילת הפטור שנועדה להטיב ולהקל עם הנכה ולעודד שילובו במעגל העבודה. יתרה מכך נקבע כי מהמסמכים שצורפו לעתירה עלה כי העותרת פנתה במועד סביר לקבלת ההנחה ועמדה על זכויותיה במהלך חילופי העמדות שהתנהל בין הצדדים בשנים הרלוונטיות, כאשר ממכתבי המענה שנשלחו אליה מטעם העירייה הובטח לה שעניינה יישקל. מעיון במסמכים שהוחלפו בין הצדדים עולה כי עד לשליחת המכתב בסוף שנת 2020, העירייה לא דחתה מפורשות את בקשת העותרת לקבלת הפטור. יתר על כן, לא הייתה מחלוקת כי בשנת 2017 ניתנה ההנחה האמורה ורק לאחר מכן השתנתה עמדת העירייה והיא דחתה בסופו של דבר את בקשת העותרת לקבל אותה הנחה עבור השנים שלאחר מכן. משכך נקבע כי העתירה אינה נגועה בשיהוי.
מכל האמור, נפסק שיש לקבל את העתירה. על העירייה להעניק את ההנחה המבוקשת בארנונה בשיעור של 2/3 לעותרת בגין השנים 2018-2019 והחלק הרלוונטי של שנת 2020. זאת, בכפוף להצגת המסמכים המנויים בסעיף 6א לחוק הפטור, ביחס לשנים הרלוונטיות- אישור מפקיד שומה בדבר אי חבות לתשלום מקדמות מס הכנסה עבור העותרת או שנקבע בשומה כי העותרת אינה חייבת במס עבור שנת הכספים הנדונה. העירייה אף חוייבה לשלם לעותרת שכ"ט בסך 25,000 ₪.
העותרת יוצגה ע"י עו"ד עמיקם אור-זך; המשיבה יוצגה ע"י עו"ד נמרוד כהן
