חדשות

בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה שגרסה שערכאה אזרחית אינה מוסמכת לדון בפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין. נקבע כי הערכאה המוסמכת לדון בבקשת נאשם לפיצוי מכוח סעיף 80 היא הערכאה הפלילית אשר דנה בעניין מעצרו או בהליך העיקרי בעניינו. השאיפה היא להכיר בנזקו של הנאשם שזוכה, ולצמצם את נזקיו, באופן מקוצר, מהיר, ויעיל.

לפנינו בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקיבל באופן חלקי את ערעורם של המשיבים ברע"א 7901/20 ודחה את ערעורה של המדינה.  המתלונן הגיש תלונה בתחנת משטרה על סחיטה באיומים מצד רפאלוב- המבקש ברע"א 7801/20 והמשיב 2 ברע"א 7901/20 וחמישה אנשים נוספים. בהנחיית המשטרה, תיאם המתלונן מפגש נוסף והגיע אליו עם מכשיר הקלטה, ובתום מפגש זה עצרה המשטרה את רפאלוב ואת החמישה הנוספים. רפאלוב נעצר עד לתום ההליכים וכעבור מספר ימים נעצר גם המשיב 1 ברע"א 7901/20 -אליגוייב. כתב האישום ייחס למשיבים ולארבעה נוספים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, החזקת נשק ותקיפה בנסיבות מחמירות. המשיבים זוכו בחלוף למעלה משנתיים וחצי, משך הזמן נבע, בין היתר, מכך שהמתלונן שהה בחו"ל ולא התייצב לדיונים. המשיבים הגישו תביעות נזיקין נגד המדינה, בעילות של רשלנות, כליאת שווא, הפרת חובה חקוקה ולפיצוי לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין. תביעות המשיבים נדונו במאוחד לפני בית משפט השלום אשר קבע כי המדינה לא התרשלה בהגשת כתב האישום או בהותרת המשיבים במעצר. נקבע שיש מקום לפסוק לרפאלוב "פיצוי מסוים" לפי סעיף 80, בסך של 30,000 ₪, תוך התחשבות במספר ימי המעצר בפועל ובפיצוי המקסימלי לפי תקנות הפיצויים. בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח שהתנהלות המדינה עולה כדי התרשלות, אך מקובלת עליו מסקנת בית משפט השלום כי ניתן להעניק למשיבים פיצוי לפי סעיף 80 גם במסגרת תביעה אזרחית, ופסק פיצוי למשיבים לפי סעיף 80- לאליגוייב 25,000 ₪, ולרפאלוב –45,000 ₪, חלף הפיצוי שנפסק לו בבית משפט השלום.

לגישת רפאלוב, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי טעו כשקבעו כי המדינה לא התרשלה בהליכים הפליליים שננקטו בעניינו.

לטענת המדינה, יש לבחון מחדש את הפרשנות שהעניק העליון בעניין סעד (ע"א 2979/15 ) לתקנה 5 לתקנות הפיצויים, פרשנות שלפיה תקנה זו מסמיכה גם ערכאה אזרחית לפסוק פיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין. לגישת המדינה, פרשנות זו מנוגדת לפסיקתו של העליון ולרציונלים של סעיף 80, שעיקרם לאפשר לערכאה הדיונית שזיכתה את הנאשם לפסוק בצורה מהירה ויעילה בבקשה לפיצוי כאמור, לנוכח נסיבות ההליך. המדינה הדגישה את החשיבות שבהבחנה בין קבלת פיצוי בהליך הפלילי לבין קבלת פיצוי מכוח תביעה נזיקית.

כב' השופטת י' וילנר פסקה בדעת רוב (אליה הצטרף כב' השופט ד' מינץ) כי מלשונם של סעיף 80 לחוק העונשין, ותקנה 5 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), מההיסטוריה החקיקתית, וכן מהאופן בו הפסיקה פירשה את דברי החקיקה האמורים, עולה כי התכלית העיקרית העומדת בבסיסם היא לצמצם את נזקיו של נאשם אשר זוּכה או שכתב האישום נגדו בוטל,  וזאת באופן מהיר, יעיל ומקוצר, על יסוד שיקול דעתה של הערכאה הפלילית אשר דנה בהליך הפלילי העיקרי בעניינו, והפסיקה שבה והדגישה כי מדובר בהליך שהוא חלק אינטגרלי מן ההליך הפלילי העיקרי. סעיף 80 מסמיך את בית המשפט לצוות כי אוצר המדינה או קובל ישלמו לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל נגדו. התקנות קובעות שני מסלולים חלופיים להפעלת הסמכות האמורה – מתן צו בעקבות בקשה שתוגש לבית המשפט, או מתן צו ביוזמתו של בית המשפט, מבלי שהוגשה בקשה בנדון. במסלול השני להפעלת הסמכות האמורה עוסקת תקנה 5. בעוד שאין מחלוקת כי הסמכות למתן צו לפיצוי הנאשם בעקבות בקשה שהגיש בנדון נתונה אך ורק לבית המשפט הפלילי שדן בעניינו, הרי שלגבי המסלול השני, בגדרו מוסמך "בית המשפט" לפסוק פיצויים לנאשם "מיוזמתו הוא" דעות הצדדים חלוקות. כב' השופט י' עמית סובר בדעת מיעוט כי יש לפרש את תקנה 5 כך שבנוסף לערכאה הפלילית, גם לערכאה אזרחית, שדנה בתביעת רשלנות שהגיש הנאשם נגד המדינה בשל הליכים פליליים שנקטה נגדו, יש סמכות לפסוק מיוזמתה פיצוי מכוח סעיף 80 ותקנה 5. נפסק כי יש לפרש את סעיף 80 לחוק ואת תקנה 5 כמסמיכים אך ורק את הערכאה הפלילית אשר דנה בעניינו של הנאשם לפסוק לטובתו פיצויים. סעיף 80 מצוי בחוק העונשין, שהוא חוק פלילי מובהק, אשר מסמיך את בתי המשפט הפליליים הדנים בעניינו של נאשם לפעול באופנים שונים, זאת תוך נקיטה בביטוי הכללי "בית המשפט", ומבלי לציין באופן מפורש כי מדובר בערכאה הפלילית. יתר על כן, בסעיף 80(ג) מצוין באופן מפורש כי החלטת בית משפט לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו "ניתנת לערעור כפסק דין בפלילים". אף מתקנה 5 זו עולה כי הערכאה המוסמכת לדון בבקשת נאשם לפיצוי מכוח סעיף 80 היא הערכאה הפלילית אשר דנה בעניין מעצרו או בהליך העיקרי בעניינו. משכך, ההוראות המפורשות של התקנות בדבר הערכאה המוסמכת לדון בבקשת נאשם לפסיקת פיצויים מכוח סעיף 80 ובערעור על ההחלטה, מקרינות אף על המשמעות המילולית של המונח "בית המשפט" המופיע בתקנה 5 ככזה המתייחס לערכאה הפלילית בלבד. הפרשנות שלפיה המונח "בית המשפט" שבסעיף 80 ובתקנה 5 מתייחס אך לערכאה הפלילית שדנה בעניינו של הנאשם, היא הפרשנות הטבעית והמתבקשת.

בהמשך לאמור, נקבע כי הפרשנות האמורה אף מתיישבת עם תכליות דברי החקיקה. כעולה מלשון סעיף 80, המחוקק ביקש לפצות את הנאשם שזוּכה או שכתב האישום בעניינו בוטל, על ההוצאות שנאלץ להוציא לשם הגנתו ועל הנזקים שנגרמו לו בשל מעצרו או מאסרו. המחוקק אף התכוון לכך שהליך פסיקת הפיצוי יהיה הליך מהיר ומבוסס על שיקול דעתו של בית המשפט שדן בהליך העיקרי הפלילי בעניינו של הנאשם. כפי שפסיקת ההוצאות בהליך אזרחי נעשית על-ידי הערכאה שדנה בהליך העיקרי ומהווה חלק בלתי נפרד מההליך האזרחי, כך פסיקת הפיצויים מכוח סעיף 80 נעשית על ידי הערכאה שדנה בהליך הפלילי ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו. אף התכלית האובייקטיבית העיקרית העומדת בבסיסו של סעיף 80 היא השאיפה להכיר בנזקו של הנאשם שזוכה או שהאישום בעניינו בוטל, ולצמצם את נזקיו, באופן מקוצר, מהיר, יעיל, המבוסס בעיקרו על שיקול דעת של בית המשפט המכיר את ההליכים שננקטו נגד הנאשם, ומבלי להידרש להוכחת יסודות ורכיבים שונים הכרוכים בהליכים ממושכים. פסיקת פיצוי לניזוק ב"מסלול המהיר" היא-היא התכלית העומדת בבסיס סעיף 80. סעיף 80 מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב וגמישות בפסיקת הפיצוי מכוחו, אם "ראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת" ו"בסכום שייראה לבית המשפט". כאמור, הסכום המרבי לפסיקת הפיצוי קבוע בתקנות 8 ו-9 לתקנות ובתוספת להן, והוא מבוסס על נתונים בדבר השכר הממוצע במשק ושכר טרחת עורך דין, באופן המלמד כי קביעת הפיצוי מכוח סעיף 80 והתקנות לא תבוסס, ככלל, על הליך הוכחות ממושך לעניין גובה הנזק בפועל שנגרם לנאשם. אף מההיסטוריה החקיקתית עולה כי תכליתו של סעיף 80 היא לא לקיים הליך נזיקי מלא, אלא לפסוק על-אתר סכום אשר יצמצם במידה מסוימת את נזקי הנאשם, וזאת בדומה לפסיקת הוצאות בהליך אזרחי. אופיו המהיר והפשוט של ההליך הננקט מכוחו הוא חלק אינהרנטי מתכלית זו, וזאת בשונה מההליך הנזיקי, ובשל כך מדובר בהליך שהוא חלק בל-ינותק מההליך הפלילי שנוהל בעניינו של הנאשם. זאת ועוד, ישנה חשיבות רבה לכך שבית המשפט שניהל את ההליך הפלילי לכל אורכו, הוא זה שיכריע בבקשת הנאשם לפיצויים לפי סעיף 80, וכי מסיבה זו, ככלל, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית לעניין פסיקת פיצויים לנאשם.

יתרה מכך נפסק כי התכלית האובייקטיבית העיקרית העומדת בבסיס דברי החקיקה האמורים, היא לצמצם את נזקיו של הנאשם בהתקיים אחת מהעילות הנזכרות בסעיף 80, וזאת באופן מהיר, יעיל ומקוצר. משכך, אף שבה הפסיקה והדגישה כי מדובר בהליך שהוא קשור בטבורו להליך הפלילי העיקרי ובלתי נפרד הימנו, וכי על-מנת לממש את תכליתו האמורה, על המותב שדן בהליך העיקרי, עליו ועליו בלבד, לדון אף בסוגיית הפיצוי מכוח סעיף 80. יתרה מכך, אין מדובר (כעמדת כב' השופט י' עמית בדעת מיעוט), בתכלית של "השבת המצב לקדמותו", וכי לנוכח תכלית זו "מדובר בהסדר נזיקי במהותו". משכך, אין הצדקה להסמכת בית המשפט האזרחי אשר דן בתביעת הרשלנות של הנאשם שזוכה כלפי המדינה לקבוע פיצויים גם מכוח סעיף 80(א). זאת ועוד, קיים שוני מהותי בין יסודות עוולת הרשלנות, והתכליות העומדות בבסיסה, לבין הוראת סעיף 80 על יסודותיה ותכליותיה. מדובר בעילה שמטבעה היא עמומה, ואשר יכולה להתקיים אף לנוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם, במנותק משאלת אחריות המדינה וסבירות ניהול הליכי המשפט נגדו. כך, הנסיבות המצדיקות מתן פיצוי בהתאם לעילה זו הן ככלל נסיבות שעניינן הליכי המשפט, ואופן זיכויו של הנאשם. הנה כי כן, התכלית העומדת בבסיס סעיף 80 לצמצום נזקי הנאשם שזוכה או שהאישום בעניינו בוטל אינה התכלית הנזיקית הקלאסית של "השבת המצב לקדמותו". סעיף 80 אינו מתיימר להעמיד את הנאשם במצב שבו היה לולא היה מוגש כתב האישום בעניינו, או לפצותו בגין מלוא נזקיו. סעיף זה אף לא נועד לברר את שאלת האחריות של המדינה לנזקים אלה כתנאי להענקת הפיצוי, או את הקשר הסיבתי שבין פעולותיה לבין נזקי הנאשם. למעשה, תכליתו של סעיף 80 קשורה קשר הדוק למנגנון קביעת הפיצויים מכוחו – צמצום נזקי הנאשם באופן מקוצר, מהיר, יעיל, בהתאם לסכומי הפיצויים שנקבעו בסעיפים 8 ו-9 לתקנות, ועל יסוד שיקול דעתו הרחב של בית המשפט שדן בהליך הפלילי בעניינו של הנאשם. לשם מימוש התכלית האמורה,  יש לשמר את הליך פסיקת הפיצויים מכוח סעיף 80 כהליך הטפל להליך הפלילי העיקרי. נטיעתו של הליך זה במסגרת הליך אזרחי בו נדונה תביעת רשלנות של הנאשם כלפי המדינה בגין ההליכים הפליליים שננקטו בעניינו היא בגדר נטיעת נטע זר, שאינה עולה בקנה אחד לא עם לשונם של דברי החקיקה, לא עם תכליתם הסובייקטיבית ולא עם תכליתם האובייקטיבית.  נפסק כי משמעות המונח "בית המשפט" בסעיף 80 ובתקנה 5 היא בית המשפט הפלילי בלבד, וכי הערכאה האזרחית אשר דנה בתביעת רשלנות שמגיש הנאשם נגד המדינה בגין רשלנותה בנקיטת הליכים פליליים נגדו אינה מוסמכת לפסוק פיצויים מכוח הוראות חוק אלה, אף לא מיוזמתה. ערעור המדינה, מתקבל, בית המשפט הורה על ביטול הפיצויים שנפסקו בערכאות קמא מכוח סעיף 80 לחוק.

לסיכום, ערעור המדינה התקבל.