בג"ץ דחה עתירה נגד החלטת הממשלה למנות את עמיר פרץ כדירקטור בתעשייה האוירית. נקבע כי ניסיונו הייחודי כשחקן מרכזי במגרש של יחסי עבודה קיבוציים שמסוגל לפתור סכסוכים מורכבים וקשים, לצד מעורבותו בעולם הביטחוני כשר הביטחון לשעבר, יביאו לתרומה עתידית לתעשייה האוירית, כחברה אשר מעסיקה אלפי עובדים ופניה להפרטה.
העתירה שלפנינו תוקפת את החלטת הממשלה למנות את מר עמיר פרץ, לתפקיד דירקטור בחברה ממשלתית - התעשייה האווירית לישראל בע"מ. בחודש אוגוסט 2021 הביא שר הביטחון, מר בנימין גנץ לבדיקת ועדת המינויים את מועמדותו של מר עמיר פרץ לתפקיד בדירקטוריון החברה. הוועדה קבעה שלמרות ניסיונו המרשים בתפקידי השלטון השונים ובתפקידים הציבוריים שמילא בעבר, כישוריו אינם מתאימים למינוי בהליך של תואם נבחרת -בדיקת מינויים חריגים של מועמדים שאינם כלולים בנבחרת הדירקטורים. בנוסף, הוא אינו עומד בדרישת הכישורים המיוחדים אשר נקבעה בסעיף 18ג(א) לחוק עבור מועמדים בעלי זיקה פוליטית משמעותית לשרי הממשלה. שר הביטחון, הגיש השגה לממשלה על החלטת הוועדה לפסול את מועמדותו של מר פרץ. הממשלה קיבלה את השגתו של השר וקבעה כי מר פרץ הוא בעל כישורים מיוחדים אשר מאפשרים את מינויו כדירקטור וכיושב ראש הדירקטוריון בתע"א. מר פרץ נכנס לתפקיד זה ובו הוא מכהן כעת.
לעמדת העותרת, הנימוקים שהוצגו בהשגת שר הביטחון אינם מהווים "טעם מהותי בעל משקל מיוחד ונסיבות חריגות", אשר מצדיקים סטייה מהחלטת הוועדה; ועל כן אישור המינוי של מר פרץ פוגע, לטעמה, אנושות בסמכות הוועדה.
לטענת המדינה, למר פרץ ניסיון ניהולי ארוך-שנים במגוון מערכות ציבוריות ובתפקידים בכירים ביותר, לצד ניסיונו העשיר בהובלת תהליכים מורכבים ובהם שינויים מבניים, ארגוניים ושינויים הקשורים במערך יחסי העבודה. ניסיון זה והישגיו הניהוליים של מר פרץ יביאו תועלת משמעותית לתע"א.
כב' השופט א' שטיין פסק כי יש לדחות את העתירה. העותרת טוענת, בין היתר, כי מינויו של מר פרץ לתפקיד של דירקטור בתע"א לוקה בחוסר סבירות קיצוני ומינויו כדירקטור בתע"א הוא החלטה בלתי סבירה במידה קיצונית לנוכח מחסור בכישורי ניהול רלבנטיים שקיים אצלו. דרישת הסבירות, מחייבת את רשויות המינהל הציבורי בפועלן. החלטה שאינה סבירה באופן קיצוני היא החלטה ששום רשות מינהלית, שטובת הציבור לנגד עיניה, לא היתה מקבלת בנסיבות העניין; ועל כן החלטה כאמור מצויה מחוץ ל"מתחם הסבירות", קרי: מחוץ לרשימת ההחלטות שבאות בחשבון. החלטתה של רשות מינהלית שלוקה בחוסר סבירות קיצוני כמוה כהחלטה שהתקבלה בחוסר סמכות. בהחלטת רשות שאינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ושאינה חורגת בשל כך ממתחם הסבירות, לא יהא בידי בית המשפט להתערב, גם כאשר נמצא כי ההחלטה ראויה לביקורת, ואפילו לביקורת קשה, מטעמים כאלה או אחרים. כל אימת שמדובר בהחלטה שרשות מינהלית יכלה לקבל כאשר היא מעמידה לנגד עיניה את טובת הציבור, על בית המשפט למשוך את ידיו ממעשה ההתערבות, שאם לא כן ייכנס למרחב המדיני, הלבר-משפטי, ויחליף את שיקול-דעתה של הרשות בשיקול-דעתו – דבר שאסור לעשותו. יתרה מכך נקבע כי אדם שעברו המקצועי כולל עמידה בראשו של משרד הביטחון, חברות בקבינט המדיני-ביטחוני של ממשלת ישראל, ניהול של הסתדרות העובדים, ועוד כהנה וכהנה, בוודאי אינו יכול להיפסל כמועמד לשמש דירקטור בחברה ממשלתית כמו תע"א. ואם כך הוא הדבר, ברי הוא כי מינויו של אדם כזה לתפקיד של דירקטור בתע"א אינו יכול להיחשב לבלתי סביר באופן קיצוני עד כדי חריגה ממתחם הסבירות. ההחלטה מהו המינוי האופטימלי לדירקטוריון של תע"א היא החלטת הממשלה, ולא החלטה של בית המשפט. בית המשפט בודק רק אם המינוי שבו עסקינן הינו אפשרי ברמת התקינות הבסיסית, הא ותו לא; ולאחר שנקבע כי מינוי כזה הוא אכן אפשרי, לא נותר אלא לקבוע כי הדרישה להימנע מחוסר סבירות קיצוני, ככל שהיא נוגעת למינוי גופו, מולאה.
יתרה מזו נקבע כי יש לדחות אף את טענת העותרת כי אישור מינויו של מר פרץ כדירקטור בתע"א – למרות זיקתו הפוליטית, למרות החריגה מנבחרת הדירקטורים ובניגוד להחלטת הוועדה – תיצור דינמיקה של "מדרון חלקלק" אשר תביא לפוליטיזציה של מינויי הדירקטורים לחברות ממשלתיות. דא עקא, אם נניח שהחריגה מנבחרת הדירקטורים וההכרה בכישוריו המיוחדים של מר פרץ כראויים ומספקים אינן חורגות ממתחם הסבירות – על כורחנו נגיע למסקנה כי טענת המדרון החלקלק קורסת תחתיה. קשה לראות כיצד הפעלתו הנכונה של חריג לכלל כזה או אחר יכולה לשמש אינדיקציה לכך שמקבלי ההחלטות ייכשלו בעתיד בהפעלת החריג ועל ידי כך יאיינו את הכלל. זאת במיוחד מאחר ומינויים שמחוץ לנבחרת הדירקטורים ומינויים של מועמדים בעלי זיקה פוליטית לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות הינם נדירים. האם פסילתו של מר פרץ לא תיצור "מדרון חלקלק" מסוג אחר, שמאפייניו כוללים פסילה סיטונית של מועמדים ראויים, בעלי חזון וכישורים מיוחדים, ויצירת דפוס אחיד לתפיסת עולם עסקית-כלכלית מקובלת. במקרה דנן, השר נתן נימוקים מיוחדים ומפורטים כדי להצדיק את מינויו של מר פרץ מחוץ לנבחרת הדירקטורים ובניגוד לעמדת הוועדה, ובהם ניסיונו העשיר והייחודי של מר פרץ ביחסי עבודה קיבוציים, וכן ניסיונו של מר פרץ כשר הביטחון והקשרים שרכש בעולם הביטחוני. נקבע כי מדובר בנימוקים ענייניים לעילא ולעילא. לפיכך, השר הרים בהצלחה את נטל ההסבר וההנמקה המוטל עליו בכל הקשור להחלטתו לסטות מהחלטת הוועדה ולמנות את מר פרץ לתפקיד של דירקטור בתע"א למרות שאינו נכלל בנבחרת הדירקטורים. קורות חייו המקצועיים של מר פרץ כוללים את ניסיונו הייחודי כשחקן מרכזי במגרש של יחסי עבודה קיבוציים שמסוגל לפתור סכסוכים מורכבים וקשים. ניסיון זה קיים לצד כישוריו האחרים ומעורבותו בעולם הביטחוני כשר הביטחון לשעבר. ניסיון זה ותרומתו העתידית לתע"א, כחברה אשר מעסיקה אלפי עובדים ופניה להפרטה, הודגשו על ידי שר הביטחון בנימוקיו. במסגרת זו, השר ציין כי מדובר בניסיון ייחודי וחשוב; ואחרי שנמצא כי לאיש מאנשי נבחרת הדירקטורים אין ניסיון דומה, אין עילה מבוררת להתערבות בהחלטת השר. נפסק כי החלטתו זו של השר, למרות אי-הסכמתו עם הוועדה, היתה נקיה מפגמים.
לא זו אף זו נקבע כי בעולם התאגידי כיום, יחסי עבודה תקינים ובריאים והבטחת רווחתם של עובדי החברה מהווים מרכיב חשוב – עד כדי דומיננטי – בהצלחת החברה בשדה העסקי. על כך מעידה, בין היתר, הודעת התחייבות משותפת עליה חתמו, בחודש אוגוסט 2019, קרוב ל-200 מנכ"לים של חברות הענק האמריקניות והבינלאומיות, אשר מדגישה את רווחת העובדים ואת קידומם המקצועי כאחת ממטרותיו העיקריות של תאגיד עסקי בן-זמננו. גם מי שמחזיק בגישה מסורתית יותר, אשר שמה את עיקר הדגש על רווחיהם של בעלי המניות בתאגיד, מכיר בצורך לתמוך ברווחת העובדים כאחת ממטרותיו החשובות של תאגיד עסקי. גם בעניין זה, העובדה שוועדת המינויים חלקה על עמדתו של שר הביטחון אינה מטה את כפות המאזניים לטובת העותרת. מה שקובע בכגון דא הוא לא עמדת הוועדה ככזאת, אלא טיב השיקולים אשר נשקלו על ידי השר כאשר גיבש את החלטתו לפיה למר פרץ יש כישורים מיוחדים. שיקולים אלה נמצאו כשרים. מי שנושא, בסופו של יום, באחריות ציבורית למינויו של מר פרץ כדירקטור בתע"א הוא שר הביטחון ולא הוועדה. הצלחתו של מר פרץ בתפקידו כדירקטור וכיושב ראש הדירקטוריון בתע"א היא הצלחתו של השר, ולא של הוועדה. כך הוא גם לגבי כישלונו של מר פרץ, אשר ייזקף – אם מר פרץ ייכשל, חלילה, בתפקידו – לחובתו של השר ולא לחובת הוועדה. נפסק כי העותרת לא הצליחה לבסס עילה להתערבותנו בהחלטת השר בעניין כישוריו המיוחדים של מר פרץ. בהמשך לאמור, נקבע ע"י כב' השופטת ד' ברק-ארז כי מדובר במועמד שמילא תפקידים בכירים ביותר, הן בממשלה והן מחוצה לה. בין היתר, הוא כיהן כשר הביטחון, אחד התפקידים החשובים במדינת ישראל, ובתפקידו זה אף היה השר האחראי על התעשייה האווירית שעניינה עומד לדיון. כמו כן, הוא בעל ניסיון בתחום יחסי העבודה על רקע עברו כיושב ראש ההסתדרות. על כך יש להוסיף כי ההחלטה הנתקפת בפנינו אינה רק החלטה בדרג המיניסטריאלי, אלא החלטה שקיבלה הממשלה כולה במליאתה. במובן זה, כידוע, היקף ההתערבות השיפוטית ביחס להחלטות כאלה הוא מצומצם במיוחד. מאידך, מדובר במועמד שאינו רק בעל זיקה פוליטית מסוימת, אלא במי שבמשך עשרות שנים היה מעורב בנבכי הפוליטיקה על כל גווניה. הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לכך שעסקינן באדם שכיהן עד לא מכבר כשר בממשלת החילופים הקודמת, כחלק מגוש השרים הפריטטי שהוגדרו כבעלי זיקה למי שמכהן כיום כשר הביטחון, הוא השר הממנה בענייננו. עילת הסבירות אין פירושה החלפת שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו של בית המשפט, בבחינת "הסבירות זה אני". מדובר בעילת ביקורת שמתפקדת, למעשה, כהשלמה טבעית של עילת השיקולים הזרים. כשם ששיקולים זרים עשויים להקדיח את תבשיל ההחלטה, כך גם יכולה להקדיח אותו התעלמות משיקולים ענייניים, או דחיקתם לקרן זווית.
לסיכום, העתירה נדחתה.
