בית המשפט העליון לא חסך שבטו מעיריית רמת גן לאחר שהניחה קו ביוב שלא כדין ושיבשה תוכניות קיימות לבניית כביש וקו רכבת קלה. נקבע כי מדובר בהפרת חוק בוטה וחסרת מעצורים, שיש בה כדי לפגוע פגיעה של ממש באמון הציבור ברשויות השלטון, ולעודד התנהגות מפרת חוק בתחום התכנון והבנייה.
לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בבסיס הערעורים עומדת תכנית מתאר מקומית 1004 "המשולש הגדול – תל השומר" אשר קיבלה תוקף בשנת 2006 על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב. התכנית האמורה כללה בין היתר את הקמת הכביש בסמיכות לכפר אז"ר, ולשכונת קריניצי החדשה שנכללה אף היא בתכנית. התכנית גם אפשרה לכלול את מסילת הרכבת הקלה בתוואי הכביש. כן כללה התכנית הוראות שונות לעניין אופן בניית הכביש. עניינם של הערעורים נסוב בעיקר בעומק השיקוע שנקבע לדרך רפאל איתן. התייחסות נוספת לשיקוע הכביש, באופן השנוי במחלוקת בין הצדדים, ניתנה בתכנית תשתית לאומית 70א'- התת"ל, שעניינה במקטע המערבי של הקו הסגול של הרכבת הקלה. בשנת 2015 (עוד טרם אושרה התת"ל), חברת נת"ע – נתיבי תחבורה ציבוריים בע"מ קיבלה על עצמה לסלול את הכביש ואת מסילת הרכבת הקלה. בשלב מסוים, התבקש על ידי נת"ע אישור לביצוען של עבודות מוקדמות. התברר כי במקום שבו תוכנן שיקוע של תוואי הכביש והרכבת הקלה, עובר מובל ניקוז שהניחה עיריית רמת גן, זאת בניגוד לתכניות ובניגוד לדין. במסגרת הדיון בוועדת המשנה הוסבר על ידי נת"ע כי הסטת המובל מורכבת מבחינה הנדסית וכי הזזתו, על כל העבודות התכנוניות וההנדסיות הכרוכות בכך, תגרור עיכוב ניכר ומשמעותי בביצוע פרויקט הרכבת הקלה. על כן, אישרה ועדת המשנה את מסמכי התכנון כפי שהוצגו לה על ידי נת"ע, ובכלל זה את שיקוע הכביש בגובה של 6 מטרים בלבד. בית המשפט המחוזי קבע כי לוועדת המשנה אכן הייתה סמכות להורות על שינוי מפלס הכביש. עוד נקבע כי לאחר אישורה של התת"ל, התכנית המחייבת אינה עוד תכנית 1004, כי אם התת"ל.
התושבים טענו כי התכנית המחייבת לעניין עומק השיקוע היא תכנית 1004, ועל כן החלטת הוועדה להתיר שיקוע רדוד יותר מזה שנקבע בתכנית 1004 הינה החלטה החורגת מסמכות. לטענתם, התת"ל לא ביטלה את תכנית 1004. שתי התכניות ממשיכות לחול זו לצד זו, התת"ל מסדירה את הקמת קו הרכבת הקלה, ואילו תכנית 1004 מסדירה את הקמת הכביש. הקמת מובל הניקוז שאין חולק כי נעשתה באופן בלתי חוקי, אינה יכולה לשמש סיבה לגיטימית לקבלת החלטה על שינוי עומק השיקוע. בית המשפט המחוזי, במקום להורות על הריסת המובל, אישר את החלטת ועדת המשנה והכשיר הלכה למעשה עבירת בניה חמורה.
לעמדת המשיבים, פסק הדין אינו מגלה כל עילה להתערבות. התת"ל ביטלה את ההוראות הרלוונטיות ביחס לתוואי הכביש בתכנית 1004 ואלו אינן חלות עוד.
בית המשפט פסק:
כב' השופט ד' מינץ פסק כי בלב הדיון עומדת החלטת ועדת המשנה בקשר לשיקוע הכביש, סוגיה הכרוכה בהכרעה באשר ליחס שבין הוראותיה של תכנית מקומית לבין הוראות תכנית מתאר ארצית. נקודת המוצא לדיון, כי ההכרעה ב"תחרות" בין הוראותיה של תכנית מתאר מקומית לבין הוראות תכנית תשתית לאומית – ברורה. חוק התכנון והבניה מכונן את מוסדות התכנון במבנה ארגוני היררכי: בראש הפירמידה נמצאת הממשלה, אשר לה נתונה הסמכות לאשר תכנית מתאר ארצית, אחריה נמצאות המועצה הארצית לתכנון ולבניה והוועדה לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות. תחת המועצה הארצית פועלות הוועדות המחוזיות לתכנון ולבניה ותחתן הוועדות המקומיות לתכנון ולבניה. כנגזרת מהאמור, קיים מדרג הירארכי ברור גם ביחס לתכניות המתאר השונות. כוחה של תכנית מתאר ארצית יפה מכוחה של תכנית מתאר מחוזית, וכוחה של תכנית מתאר מחוזית יפה מכוחה של תכנית מתאר מקומית. בענייננו, התת"ל, העומדת במוקד הדיון, היא תכנית תשתית לאומית שהיא תכנית מתאר ארצית מפורטת בהתאם להוראת סעיף 76ב(א) לחוק התכנון והבניה. משכך, היא גוברת על פני כל תכנית אחרת. זאת גם בהתאם להוראת סעיף 131 לחוק המכתיבה את עליונותה הנורמטיבית של תכנית מתאר ארצית. בהיעדר הוראה מפורשת בתכנית ארצית על מתן עדיפות כלשהי לתכנית מתאר מקומית, הוראותיה גוברות על כל הוראה סותרת בתכנית הנחותה ממנה במדרג.
בהמשך לאמור, נקבע כי בהוראות תכנית 1004 נאמר כי הכביש יהיה בשיקוע. אולם, במסגרת התת"ל, הגם שאין חולק כי תוואי הכביש הוא לא זה שעמד במרכזה, נכללו בה הוראות שונות ונפרדות ביחס לתוואי הכביש, לרבות התייחסות מפורשת לאפשרות לסטות ממנו. בשלבי התכנון ניתנה הדעת באופן מפורש למצב הסטטוטורי הקיים, ולכך שעל פי תכנית 1004 הכביש היה צריך להיות "משוקע", או "ממונהר". החוקר המליץ על כך שקו הרכבת הקלה יוצמד למפלס הכביש, כך ששניהם יהיו באותו מפלס. עיקר כובד ההמלצה של החוקר נסוב על כך שלא תהא הפרדה מפלסית בין הכביש ובין מסילת הרכבת הקלה. היינו, כי הכביש ומסילת הרכבת הקלה ייסללו באותו מפלס. אולם, כבר במסגרת דוח החוקר ניתנה הדעת לאפשרות כי הכביש ייסלל ללא שיקוע כלל. גם במקרה כזה, המליץ החוקר על כך שהתוואי של הרכבת הקלה יותאם לתוואי הכביש. כלומר, במסגרת הוראות התת"ל הוכנסה במפורש האפשרות כי הכביש ייסלל ללא שיקוע, כאשר ההדגשה היא כי במקרה כזה, ככל שכך ייקבע – יש להתאים את מפלס קו הרכבת הקלה למפלס הכביש החדש. העיקרון המנחה שמתווה התת"ל הוא כי אין מקום להפרדה מפלסית בין תוואי הרכבת הקלה לתוואי הכביש. משכך נקבע כי הוועדה הייתה מוסמכת לסטות מהשיקוע שנקבע בתכנית 1004. יתר על כן, לא רק שלא נפל פגם במישור הסמכות, גם לא נפל בהחלטה שהתקבלה לגופה פגם אחר המצדיק התערבות בה. בית משפט הבוחן החלטה מנהלית אינו שם את שיקול דעתו במקום הרשות המנהלית אשר מופקדת על ההחלטה, ואינו בוחן אם ניתן היה לקבל החלטה נבונה או יעילה יותר. בית המשפט בוחן את סבירות ההחלטה ואם נפלו פגמים בהליך המצדיקים את ביטולה. כך ההלכה באופן כללי וכך הם פני הדברים גם בענייני תכנון ובניה. ביקורת שיפוטית על החלטות מוסדות התכנון מתמקדת בבחינת חוקיות ההליכים ודרכי קבלת ההחלטה, כאשר התערבותו של בית המשפט בהחלטות כגון דא תיעשה במשורה, רק במקום שבו נפל בהן פגם על פי עילות הביקורת המצדיקות התערבות במעשה המנהלי, כגון חריגה מסמכות, שיקולים פסולים או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. לפני הוועדה הובהר קיומו של המובל, המהווה אילוץ הנדסי רב-משמעות. נראה כי התושבים עצמם אינם כופרים בכך שמדובר באילוץ הנדסי מובהק, אלא שעיקר טענותיהם מופנה לדחיית החלופה המועדפת על ידם – הריסתו או הסטתו של המובל. התושבים מבקשים כי בית המשפט יורה על הריסתו או הסטתו של המובל, תוך שתדחנה טענות נת"ע בדבר הקושי הכרוך בכך, העיכובים הצפויים להיגרם בביצוע העבודות בשל כך והעלות הגבוהה הכרוכה בכך. נקבע כי לא נמצא בטענות אלה דבר המצדיק התערבות בדחיית האפשרות אותה התושבים מבכרים.
יתרה מזו, נקבע כי התושבים לא עמדו בנטל להראות כי קמה עילה לפסילת החלטת ועדת המשנה, או כי נפלו פגמים בהליך המצדיקים התערבות. אין בטענת תושבי שכונת קריניצי החדשה כי כאשר הם רכשו את דירותיהם הם הסתמכו על כך שהכביש יהיה משוקע במפלס כפי שנקבע בתכנית 1004, כדי לסייע להם. בצדק טענו המשיבים כי ככל שסברו התושבים כי התת"ל מהווה תכנית פוגענית, הרי שהייתה נתונה בידיהם האפשרות להגיש תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק. תחום התכנון והבניה מתאפיין בהתמודדות שגרתית עם המתח שבין שיקולים סביבתיים-חברתיים לבין ההכרה בצורך בפיתוח ובבניה. לצד הצורך בפיתוח ובבניה, על מוסדות התכנון מוטלת החובה להביא בחשבון גם אינטרסים של שימור הסביבה וצרכי החברה, הנוכחיים והעתידיים, בהיבטים כלכליים, חברתיים ואקולוגיים מתוך תפיסת אחריות ציבורית-לאומית. התפיסה התכנונית בישראל מחייבת איזון בין אינטרסים שונים אולם אין משמעות הדבר כי יש בכוחו של השיקול הסביבתי כדי להטות את הכף בכל מקרה ומקרה. תכנון אינו עניין חד מימדי, כאשר שיקול הדעת הנתון למוסדות התכנון הוא רחב ביותר. לא פעם ולא פעמיים פיתוח הנדרש לטובת הציבור, הכולל בניית פתרונות מגורים ויצירת דרכי תחבורה מתקדמות, אינו עולה בהלימה מלאה עם ערכים סביבתיים שונים ואף טומן בחובו לעתים מידה מסוימת של הפרעה ואי-נוחות. האיזון בין השיקולים אינו קל והוא דורש ראייה מקצועית ארוכת טווח הכוללת בחובה התחשבות בצרכי הציבור והפרט. מכל מקום, הכרעה מקצועית המבוססת על שיקולים מקצועיים, אשר מטבע הדברים ובמסגרת האיזון הכולל עשויה לדחוק אינטרסים מסוימים על פני אינטרסים אחרים, אף אם היא אינה לרוחם של המערערים, איננה מצדיקה התערבותו של בית משפט. ניתן להבין ללבם של התושבים ולצעקתם, המלינים על הנסיבות הבלתי-נתפשות שהביאו לשינוי שיקוע הכביש בשל הקמת מובל ניקוז ראשי על ידי עיריית רמת גן בניגוד לתכניות ובניגוד לדין. קשה עד מאוד להלום התנהלות מעין זו. קשה להבין כיצד רשות מקומית, אשר מופקדת על אכיפת הדין בכל הנוגע לבניה בלתי חוקית, מהינה בעצמה להקים מבנה משמעותי שמהווה קו ביוב מרכזי בניגוד להוראות הדין. הפרת חוק בוטה וחסרת מעצורים מעין זו, יש בה כדי לפגוע פגיעה של ממש באמון שהציבור רוחש לרשויות השלטון; להחליש את ההרתעה מפני הפרת החוק; לעודד עבריינות והתנהגות מפרת חוק בתחום התכנון והבנייה ועוד. מדובר במצב דברים בלתי מתקבל על הדעת. עיריית רמת גן לא נתנה כל מענה ותשובה לעניין זה, למעט עמדתה בדבר אפשרויות לתיקון המצב שנוצר תוך הנמכת המובל, אפשרות שנדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ונסיונה להטיל את האחריות בעניין זה גם על נת"ע. מבלי שיהיה בכך כדי להשפיע על תוצאות ההליך בכל הקשור להתנהלות הוועדה, אשר כאמור לא הוכח כי נפל בה כל פגם, יש לקוות באשר לעצם הקמת המובל כי הופקו הלקחים ואלה ייושמו לעתיד לבוא.
לסיכום, הערעורים נדחו.
