נדחתה בקשת מגה וקלאב מרקט לקבל לידיהן בחזרה כספים שהופקדו בקופות גמל לפני שנים רבות לזכות עובדיהם אשר אין להם דורש. נקבע כי עצם הימצאותן של החברות בהליכי חדלות פירעון אינה מצדיקה סטייה מהוראות הדין. הליך חדלות פירעון אינו בבחינת "מטה קסם" אשר יש בידו לאיין זכויות במחי יד והכל בשם אינטרס הנושים
לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי במסגרתה נדחתה בחלקה בקשת הנאמנים של מגה קמעונאות בע"מ לאישור מנגנונים לאיתור עובדים ולחלוקת כספים המוחזקים בנאמנות על ידי הלמן-אלדובי קופות פנסיה וגמל בע"מ. במוקד הערעור כספים שהופקדו בקופות גמל לפני שנים רבות, על ידי מעסיקים שונים (לרבות מגה) לזכות עובדיהם. ככל הנראה בשל שיטת הדיווח הידנית שהייתה נהוגה באותה עת בביצוע הפקדות כאמור, פרטיהם של רבים מהעובדים אשר לזכותם הופקדו הכספים לא נשמרו, ולאחר מיצוי המאמצים לאיתורם, צפויים להיוותר בקופות הגמל סכומים לא מבוטלים אשר לא ניתן לשייכם לעובד כזה או אחר. כעת, שבים המעסיקים, שבינתיים נכנסו להליכי חדלות פירעון, ודורשים לקבל בחזרה את הכספים הללו.
לטענת נאמני מגה, שגה בית המשפט קמא עת דחה את מנגנון החלוקה וקבע כי אין מקום להשיב את יתרות הכספים הבלתי מזוהים (לאחר מיצוי הליכי האיתור) לחברות. לשיטתם, ניתוח הוראות הדין שהוביל את בית המשפט קמא להחלטתו אומנם נכון ככל שבוחנים את הדברים דרך הפריזמה של "מהלך העסקים הרגיל" וההתנהלות הרגילה הנוהגת בעולם קופות הגמל, ואולם עניין לנו במקרה חריג וייחודי המחייב התייחסות שונה. כך, נטען כי בשונה מהמקרה הפרדיגמטי אליו כיוון המחוקק, בו זהותו של העמית אשר לזכותו הופקדו הכספים ידועה, במקרה שלפנינו לא נמצאו כל פרטים, ולו הבסיסיים ביותר, המאפשרים לזהות ולאתר את העמיתים אשר לטובתם הופקדו הכספים. משכך, הוראות הדין והתקנונים הנוהגים אינם רלוונטיים. קו-אופ וקלאב מרקט – הודיעו כי הן מצטרפות לטענות נאמני מגה בערעור במלואן.
מנגד, הלמן-אלדובי, מפרק הקופות, רשות שוק ההון והכנ"ר – טוענים כולם כי אין מקום להשבת יתרות הכספים הבלתי מזוהים לחברות, ולכן יש לדחות את הערעור. הוראות הדין אינן מאפשרות השבת כספים שהופקדו בקופת גמל למעסיק, וזאת למעט בנסיבות מיוחדות אשר אינן מתקיימות בעניין דנן. הלמן-אלדובי מדגישה כי נכסי הקופות מוחזקים ומנוהלים על ידה בנאמנות בעבור עמיתיהן, וכי עם הפקדתם של כספים לקופות הופכים הם לנכסיהם של העמיתים – מרגע זה למעסיק אין כל זכות בהם והוא אינו זכאי לקבלם בחזרה, אלא בנסיבות החריגות הקבועות בחוק.
כב' השופט ע' גרוסקופף פסק כי יש לדחות את הערעור. החיסכון הפנסיוני מהווה מקור הכנסה עיקרי לפרטים לאחר גיל הפרישה. מטרתו המרכזית היא להבטיח כי אדם המגיע לגיל פרישה יזכה לרמת חיים שאינה נופלת, למצער לא באורח קיצוני, מרמת חייו עובר לפרישתו. מבחינה היסטורית, קיימים בישראל מספר אפיקי חיסכון העומדים לרשותם של עובדים לטובת החיסכון הפנסיוני, כאשר הרלוונטי לעניין דנן הוא קופת גמל. קופת גמל מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), כ"קרן או תכנית ביטוח שניתן לגביהן אישור קופת גמל לפי הוראות סעיף 13", וכוללת בתוכה סוגים שונים של קרנות חיסכון, לרבות קופת גמל לקצבה, קופת גמל לפיצויים, קופת גמל להשקעה, קרן השתלמות ועוד. אין חולק כי קופת התגמולים וקרן ההשתלמות שהועברו לניהולה של הלמן-אלדובי הן בגדר קופות גמל כהגדרתן בחוק. על רקע ההכרה בחשיבותן של קופות הגמל כמכשיר לחיסכון פנסיוני ובצורך להסדיר את פעילותן בחקיקה ראשית, חוקקה הכנסת את חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל), חוק זה מעגן בתוכו את מרבית הכללים הנוגעים לניהולן ולהפעלתן של קופות גמל, ובכלל זה קובע הוראות לעניין מעמדם של הכספים המופקדים בקופות הגמל והחובות המוטלים על החברה המנהלת. לאור חשיבותה הסוציאלית של קופת הגמל ככלי לחיסכון פנסיוני, הקנה המחוקק הגנות מיוחדות לכספי חיסכון שנצברו לטובת עמיתים בקופות גמל. כך למשל, סעיף 25 לחוק קופות הגמל, אוסר על העברה, שעבוד או עיקול של זכויות העמית בקופת גמל. סעיף 228 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, מחריג את הכספים שנצברו בקופת גמל לטובת חייב ממסת "הנכסים בני החלוקה" של החייב בחדלות פירעון, וזאת אלא אם מדובר בכספים שאינם למטרת קצבה ובכפוף לאישורו של בית המשפט. המחוקק ביקש להבהיר כי נקודת המוצא ביחס לכספים שהופקדו בקופת גמל היא שמרגע הפקדתם הופכים הם לכספי העובד, בעוד שלמעסיק אין יותר כל זכות בהם, ואין הוא יכול לקבלם בחזרה, אלא במקרים חריגים אותם הגדיר המחוקק. זאת ועוד. חוק קופות הגמל מסדיר את היחסים שבין החברה המנהלת לבין עמיתי קופת הגמל, ומטיל על הראשונה חובות אמונים וזהירות לטובת האחרונים. בנוסף מוסדרים יחסי הנאמנות בין החברה המנהלת לעמיתי קופת הגמל גם במסגרת התקנון. כך, קובע סעיף 16 לחוק קופות הגמל כי כל קופת גמל תתנהל בהתאם לתקנון (שאושר על ידי הממונה), וכן כי "זכויות וחובות עמיתים בקופת גמל לא ייקבעו אלא בתקנונה, וחברה מנהלת לא תקנה לעמיתי קופת גמל זכויות ולא תטיל עליהם חובות, שלא בהתאם לתקנונה".
בנוסף לאמור, נקבע כי מרגע שהופקדו כספים כדין בידי נאמן, מתוך כוונה שיהוו חלק מנכסי הנאמנות, אין הם שייכים עוד למעביר, אלא הם, וכן פירותיהם ותמוריהם, מהווים חלק מנכסי הנאמנות, ומוחזקים בידי הנאמן (סעיפים 1 ו-3(א) לחוק הנאמנות). הנאמן מחויב על פי הדין "להחזיק את נכסי הנאמנות בנפרד מנכסים אחרים או בדרך המאפשרת להבחין ביניהם", ונדרש "לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות", וזאת "בכפוף לתנאי הנאמנות" (סעיפים 3(ג), 10(א) ו-11 לחוק הנאמנות). כמו כן, מאותו שלב, "אין לרדת לנכסי הנאמנות אלא בשל חובות המוטלים עליהם או הנובעים מפעולות הנאמנות" (סעיף 3(ב) לחוק הנאמנות). לפיכך, כל עוד הכספים הבלתי מזוהים הם כספי נאמנות, לא ניתן להיפרע מהם את חובות החברות. לגישת נאמני מגה עומדת לחברות הזכות לדרוש מהלמן-אלדובי, המשמשת כיום כנאמן על הכספים הבלתי מזוהים, כי ככל שלא יאותרו הזכאים להם, הם יוצאו מגדר נכסי הנאמנות, ויוחזרו לבעלותן של החברות. הכספים הבלתי מזוהים אשר הופקדו על ידי החברות לטובת עובדיהם מורכבים משני רכיבים: כספי התגמולים וכספי הפיצויים. בכל הנוגע לכספי התגמולים המצויים בקופת הגמל, קבע המחוקק הוראות קשיחות החוסמות לחלוטין את דרכו של המעסיק מלשים ידו על כספים אלו. כך, מרגע שהמעסיק הפקיד לזכות עובדו כספי תגמולים בקופת גמל, ניתק הקשר בינו לבין כספים אלו – אין לו עוד כל זכות בהם, וממילא אין הוא זכאי לדרוש את השבתם. המקרה היחיד בו רשאי מעסיק לבקש את השבתם של כספי תגמולים שהופקדו על ידו בקופת גמל הוא כאשר מדובר בכספים שהופקדו ביתר. לא עלה בידי נאמני מגה לספק ולו ראיה פוזיטיבית אחת התומכת בטענתם כי המדובר בכספים שהופקדו ביתר, וקיימות אינדיקציות העשויות ללמד דווקא על סבירותה של ההשערה ההפוכה, לפיה המדובר בכספים שהופקדו לטובת עובדים מסוימים בהיקף לו הם היו זכאים, ולא בכספים שהופקדו ביתר. משמעות הדברים היא כי אין מדובר בכספים שהועברו לקופות מחמת טעות של החברות, וממילא אין לחברות אפשרות לתבוע את השבתם על פי תקנה 12 לתקנות קופות הגמל. מכך יוצא כי לחברות לא נשמרה כל זיקה לכספים הללו, וזאת בין אם מדובר בתגמולי עובד ובין אם מדובר בתגמולי מעביד. יתר על כן נקבע כי גם ביחס לכספי הפיצויים, הנחת המוצא היא כי מרגע הפקדתם הם שייכים לכאורה לעובד ומוחזקים בעבורו בנאמנות על ידי הקופה – כלומר, מאותו רגע הם אינם נחשבים עוד לחלק מנכסיו של המעסיק, ולכן, ככלל, אין להשיבם למעסיק (סעיף 26 לחוק פיצויים פיטורים). עם זאת, בשונה מכספי התגמולים, זכותם של העובדים בכספי הפיצויים מתגבשת במלואה רק עם סיומם של יחסי העבודה. חוק קופות הגמל מותיר פתח להשבה של כספי הפיצויים אף אם לא נפל פגם בהפקדתם, וזאת במקרים בהם נסתיימו יחסי העבודה בנסיבות שאינן מזכות את העובד בפיצויי פיטורים. מעסיק יהיה רשאי למשוך כספי פיצויים שהופקדו על ידו לטובת עובד בקופת גמל, רק ככל שיש בידו פסק דין הצהרתי המאשר כי העובד איננו זכאי לכספי הפיצויים, או ככל שהדבר נעשה בהתאם להסכם ההעסקה שנחתם עם העובד ועל פי הודעתו. אין חולק כי התנאים האמורים אינם מתקיימים בעניין דנן – משעסקינן בכספים שהופקדו לטובת עמיתים שאינם ניתן לזיהוי כיום.
יתרה מזו נקבע כי, הקלת נטל ההוכחה המוטל על מעסיק חדל פירעון המבקש למשוך כספים שהפקיד לזכות עובדיו בקופת גמל, עלולה להשפיע על התמריץ של מעסיקים לעמוד בחובת הדיווח התקין של פרטי העובדים עבורם הם מפקידים כספים. זאת, מאחר שתוצאתה של הקלה כאמור בנטל ההוכחה תהא שדווקא מעסיק שהתנהלותו לקתה בחסר באופן שהוביל לכך שלא ניתן לאתר את העובדים לזכותם הפקיד כספים, יזכה ליתרון כלכלי בהשוואה למעסיק שהתנהל כשורה, בבחינת "יצא החוטא נשכר". ממילא, נאמני מגה לא עמדו גם בנטל המופחת שכן מלבד סברות והשערות, לא הציגו ולו בדל של ראיה אשר יש בה כדי להצביע על התקיימות התנאים הקבועים בחוק לצורך השבת כספים מקופת גמל למעסיק. יתרה מכך, אין להלום מצב בו מצוקתו של צד שלישי- נושי מגה, אשר אינה קשורה בדבר ליחסים המתקיימים בין הלמן-אלדובי, אשר נכנסה בנעלי הקופות, לבין העמיתים הבלתי מזוהים, תביא לשינוי במערך הזכויות המהותיות השורר במסגרת היחסים בין השניים. הלכה למעשה, טענתם של נאמני מגה היא כי מחד גיסא, קיימים חובות שאין להם כיסוי; מאידך גיסא, קיימים כספים שאין להם דורש – טוב נעשה אם ניצור קשר בין השניים, באופן שהאחרונים ישמשו לפירעון הראשונים. אלא שלטיעון זה אין עיגון בעולם המשפט. עצם הימצאותן של החברות (המעסיקות) בהליכי חדלות פירעון אין בה כדי להקנות להן זכויות כלשהן בכספים המופקדים בקופות הגמל. סעיף 26(א)(2) לחוק פיצויי פיטורים, נקבע במפורש כי סכומים ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים "אינם חלק מנכסי המעסיק במקרה של פשיטת רגל או פירוק". הרקע לחקיקתו של הסעיף הוא מקרים בהם כונסי הנכסים של מעסיקים שפשטו את הרגל הצליחו לשים ידם על כספים שהופקדו בקופת גמל למטרת תשלום פיצויי פיטורים. ומטרתו למנוע הישנותם של מקרים אלו. נפסק כי בהיעדר הוראה בחוק הקובעת אחרת, יש לנהוג ביתרות הכספים הבלתי מזוהים בהתאם לרוחו של סעיף 6.ז. בחלק ד' לתקנון קופת התגמולים, ולעשות בהם שימוש לטובת כלל עמיתי הקופות המזוהים. דרך אפשרית לעשות כן היא באמצעות מנגנון החלוקה החלופי שהציעה הלמן הלדובי, במסגרתו תחולקנה היתרות האמורות באופן שווה בין העמיתים המזוהים. תוצאה זו, אשר ביסודה ניצבים ערכים של שיתוף ועזרה הדדית, מגשימה את העקרונות הקואופרטיביים לפיהם ביקשו עמיתי הקופות להסדיר את היחסים ביניהם, וכפועל יוצא גם את מטרות הנאמנות. את שאלת גורלן של יתרות הכספים הבלתי מזוהים אין להכריע במסגרת הליכי הפירוק של החברות, אלא יש להותירה לבית המשפט המוסמך להנחות את הנאמן. כב' השופט ד' מינץ הוסיף כי אין מקום לטענה כי עצם הימצאותן של החברות בהליכי חדלות פירעון מצדיקה סטייה מהוראות הדין. הליך חדלות פירעון אינו בבחינת "מטה קסם" אשר יש בידו לאיין זכויות במחי יד והכל בשם אינטרס הנושים. הטענה כי "למען השלמות בעשיית הצדק" ראוי לאפשר לנושים ליהנות מאותם סכומים שהופקדו, אכן "שובת הלב" כפי שהגדירה בית המשפט המחוזי, אך אין בכוחה לרוקן מתוכנן הוראות ברורות של חוק, חקיקת משנה, נהלים ותקנונים.
לסיכום, הערעור נדחה.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד שמרית מלמן ; המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד ארנון שגב; עו"ד שלמה שחר; עו"ד לימור פלד; עו"ד יונתן גמרניק ;עו"ד רועי נירון
