בית המשפט העליון דחה את עמדת בנק לאומי ואישרר תביעה ייצוגית נגדו שעניינה הטבות שונות בנושא עמלות. נקבע כי בשים לב לתכליות השונות המונחות בבסיס ההטבות בהסכמים השונים, המוענקות בתעריפוני הבנק מצד אחד ובהסכם עמלות אישי מצד שני, סביר כי אין באחד כדי לשלול זכאות להטבות המוקנות מכוח האחר
השאלה שניצבת במוקד הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה, ברנובייט בע"מ, נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, הינה האם כאשר בנק מתקשר עם קבוצה מסוימת של לקוחות בהסכמים אישיים המקנים להם הטבות מסוג עמלות מופחתות, מהווים ההסכמים הסדר ממצה ביחס לעמלות הנקובות בהם או שמא זכאים הלקוחות גם להטבות שונות שפורסמו בתעריפון הבנק. ברנובייט היא לקוחה של המבקש ומוגדרת בחשבונה כ"עסק גדול", זאת בהתאם לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות). חשבונה של ברנובייט מנוהל בחטיבה הבנקאית, ובמסגרתו מתבצעות פעולות רבות של העברת מט"ח לחו"ל או קבלת מט"ח מחו"ל. תעריף העמלה שנגבית בעד פעולות העברת מט"ח מוסדר בתעריפוני העמלות של הבנק, בהתאם להוראת סעיף 5א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח). על לקוחות עסקיים גדולים חל "תעריפון העמלות המלא לעסקים גדולים", שבמסגרתו ניתן לבנק שיקול דעת בקביעת רשימת העמלות, סכומן ושיעורן. תעריפון הבנק לעסקים גדולים מעניק הטבה לכלל הלקוחות הגדולים בשיעור של 10% הנחה בביצוע פעולות העברת מט"ח בערוץ ישיר. בתחילת חודש יוני 2016 הגיעו הצדדים להסכמות חדשות וביניהן בעניין עמלת העברת מט"ח, ובחשבונה של ברנובייט עודכנה הטבה משמעותית בשיעור של 65% בביצוע פעולות העברת מט"ח. בדיעבד התברר כי כעבור שלושה שבועות, הופסקה זכאותה של ברנובייט להטבה ערוצית מתוקף תעריפון הבנק לעסקים גדולים, כתוצאה משינוי במדיניות הבנק בנושא. בבקשת האישור טענה ברנובייט כי היא זכאית לשתי ההטבות, הן מכוח ההסכם האישי והן מכוח תעריפון הבנק לעסקים גדולים. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת האישור וקבע כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית בשאלה אם הבנק מחויב ליתן ללקוחותיו שזכאים להטבה אישית בעמלת העברת מט"ח, גם את ההטבה הערוצית שניתנה בתעריפוני הבנק.
לעמדת המבקש, לא היה מקום לאשר את התובענה הייצוגית. לשיטתו, הסכם עמלות אישי שנחתם בין הצדדים הוא הסדר מלא, ממצה ומיטיב, ש"נתפר למידותיו" של לקוח מסוים.
מנגד, ברנובייט סומכת את ידיה על החלטת האישור. לטענתה היא זכאית להטבות מצטברות במחיר העמלה, ושלילת הטבות בגין פעולות בערוץ ישיר, בהתאם להחלטה פנימית של הבנק וללא יידוע הלקוחות, עולה לכדי הפרת הסכם.
כב' השופטת ע' ברון פסקה כי יש לדחות את בקשת הערעור. הסכמים בנקאיים הם בראש ובראשונה חוזים שנועדו להסדיר את השירות הבנקאי שיינתן ללקוח, ולפיכך יש לפרשם באמצעות הכללים הרגילים שחלים בפרשנות חוזים לפי סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), שעיקרם בהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים. פי הכללים הפרשניים המקובלים, הלשון שבה בחרו הצדדים לעשות שימוש בחוזה נותנת ביטוי למוסכם ביניהם, ותוחמת את גבולות הפרשנות. לשון ההסכם היא נקודת המוצא למלאכת פרשנות חוזה, וככל שהלשון ברורה ומצביעה באופן מובהק על כוונת הצדדים בעת כריתת ההסכם תינתן לה הבכורה בהליך הפרשני. הואיל והסכמים בנקאיים הם לרוב חוזה אחיד סטנדרטי, ניתן לפרשם על פי התכלית האובייקטיבית שעומדת בבסיס ההסכם. תכלית זו נקבעת לפי שיקולים של סבירות, יעילות, הגינות והיגיון כלכלי, המונחים בבסיסו של ההסכם הבנקאי מהסוג שנכרת; והיא משקפת את המטרות והאינטרסים שצדדים סבירים והוגנים היו שואפים להשיג במסגרת אותו הסכם הבנקאי. כלל זה מבוסס על טעמים מעשיים שעניינם בקושי בהוכחת כוונה שהיא משותפת לשני הצדדים. זאת לנוכח מורכבות החוזה, לשונו הסבוכה, ופערי הכוחות בין הצדדים. כל אלה יוצרים קשיים לציבור בהבנת ההסכם הבנקאי וביצירת אומד דעת משותף, ועל כן יש ליתן את הדעת לתכלית האובייקטיבית של ההסכם המסייעת בהשגת תוצאה הוגנת וסבירה. כלל פרשני נוסף הרלוונטי לעניין דנא הינו כלל הפרשנות נגד המנסח –המעוגן בהוראת סעיף 25(ב1) לחוק החוזים. לפי כלל זה מקום שבו החוזה ניתן לפירוש בשתי משמעויות סבירות, יועדף הפירוש שמעניק עדיפות לאינטרסים של הלקוח על פני אלו של בעל הכוח בעיצוב החוזה. כלל פרשני זה הוא בעל אופי משני, ואין מקום להחילו כאשר ניתן לאתר את אומד דעת הצדדים לחוזה. נוסף על כך, נקבע כי לתחום הבנקאות מאפיינים ייחודיים הבאים לידי ביטוי בדברי חקיקה ייחודיים, בדרישות תום לב מוגברות וגילוי רחב, וכן בחובת אמון שחב הבנק ללקוחותיו. זאת בהתחשב באופי היחסים שבין הצדדים, במעמדו המעין-ציבורי של הבנק ובמיומנותו, במשאבים העומדים לרשותו ובכוחו העודף. כל אלה מצדיקים הטלת חובות מיוחדות שמטרתן לספק הגנה נאותה ללקוח. אולם אין להעדיף פרשנות לטובת הלקוח באופן עיוור ובמנותק מהקשר הדברים.
מן הכלל אל הפרט, נקבע כי בית המשפט המחוזי בחן את לשונו של ההסכם האישי והגיע למסקנה כי לכאורה היא אינה שוללת הטבות נוספות שניתנות מכח התעריפון הכללי בבנק, ואין מקום להתערב בקביעה זו. בלשון ההסכם האישי אין כל אינדיקציה לכך שכוונת הצדדים במועד ההתקשרות הייתה לקבוע הסדר ממצה ביחס לעמלות הנקובות בו, והמבקש נמנע מלזמן עדים רלוונטיים שיעידו כי חרף האמור, זה היה אומד דעתם המשותפת של הצדדים בעת גיבוש ההסכם. עם זאת, נראה שהסכם עמלות אישי מעניק הטבות ניכרות לחברי הקבוצה, שלקוחות אחרים אינם נהנים מהן, מה שעל פניו יכול שיתמוך בפרשנות המבקש בדבר האפשרות לקיומו של הסדר ממצה ויכול גם שילמד על כושר המיקוח של חברי הקבוצה. מאידך גיסא, עיון בנוסח ההסכם האישי מעלה כי מדובר לכאורה בחוזה אחיד במהותו המשמש את המבקש בעת מתן הטבות אישיות ללקוחותיו בתחום העמלות. נקבע כי סוגיה זו מצדיקה בחינה תכליתית-אובייקטיבית של סוגו וטיבו של הסכם ממין זה, ובהתאם של ההטבות הגלומות בו. בעניין זה, בית המשפט המחוזי קבע כי על פניו אופיין ומטרותיהן של ההטבות שמוענקות בהסכם עמלות אישי ובתעריפון הכללי אינם זהים, ועל כן "לא מדובר ב'כפל' הנחות בגין אותה 'עילה'"; וקביעה זו מקובלת, כל עוד לא נתברר אחרת. יש טעם להשקיף על ההסכם האישי ככזה שנועד לשימור לקוחות קיימים באמצעות מתן הטבות משמעותיות בסכומי העמלות ובשיעוריהן ביחס לקבוע בתעריפון הכללי, לעומת זאת, ההטבה הערוצית הקבועה בתעריפון הכללי ניתנת לכלל הלקוחות המבצעים העברות מט"ח בערוץ ישיר מסוג גישה ישירה או גלישה ישירה, והיא נשענת על מערך שיקולים אחר של יעילות והתייעלות באמצעות יישום מדיניות תפעולית הדורשת פחות משאבים וכוח-אדם לביצוע אותן פעולות, כך שעלותן זולה יותר. בשים לב לתכליות השונות לכאורה המונחות בבסיס ההטבות בהסכמים השונים, המוענקות בתעריפוני הבנק מצד אחד ובהסכם עמלות אישי מצד שני, ולכך שההסכם האישי אינו מקנה הטבה אישית בגין ביצוע פעולה בערוץ ישיר ואינו כולל התייחסות כלשהי להיותו הסדר ממצה – דומה שלעת הזו ניתן לומר שקיימת לכאורה אפשרות סבירה כי תתקבל עמדה פרשנית שלפיה אין בהסכם עמלות אישי כדי לשלול זכאות להטבות אחרות המוקנות מכוח התעריפון הכללי.
יתרה מזו, נקבע כי במצב דברים שבו עומדים שני פירושים אפשריים במוקד המחלוקת, שאינם מעוגנים במפורש בלשון המסמכים וישנו ספק בדבר פרשנותם הנכונה, קיימת הצדקה לכאורה להפעיל את כלל הפרשנות נגד המנסח ולהעדיף את הפרשנות לטובת הלקוח. בהקשר זה יצוין, כי נראה שלמבקש הייתה שליטה על נוסחם של ההסכם האישי והתעריפון הכללי. ואם אמנם זה המצב אזי יש בכך כדי להמחיש את ההצדקה שבחלוקת הסיכונים והטלת האחריות על הבנק-המנסח שנהנה מעדיפות ברורה בעיצוב לשון המסמכים, ושבידו הכוח למנוע את אי הבהירות והעמימות על ידי שימוש בלשון מפורשת וחד משמעית – לפיה ההסכם האישי, והסכם עמלות אישי כדוגמתו, מהווה הסדר ממצה ביחס לעמלות המוסדרות בו. מסקנה לכאורית זו נתמכת גם בשיקולי יעילות כלכלית, פשטות וודאות, הדורשים מן הבנקים לנקוט בלשון בהירה בכל הנוגע לסייגים ולמגבלות החלים על תוכן ההסכם שבין הצדדים. דברים אלה מקבלים משנה תוקף בהינתן חובתו של הבנק לפעול במידה גבוהה של מקצועיות, אחריות, הגינות וזהירות כלפי הלקוח, והם מתיישבים עם עקרון תום הלב, והערכים החברתיים שהוא מבטא, ובכלל זאת קידום ההגינות, היושר והאמון במערכת הבנקאית. לנוכח האמור, נקבע כי בשלב מקדמי זה של ההליך אין לקבל את עמדת המבקש בסוגיה הדורשת הכרעה. זאת ועוד, עד ליוני 2016, המדיניות והפרקטיקה הנוהגת, שחלה בעת ההתקשרות בהסכם האישי שבין הצדדים, הייתה להעניק הן את ההטבות האישיות מכח ההסכם הן את ההטבות הכלליות שניתנות מכח התעריפון הכללי. המבקש קיבל החלטה פנימית בדבר שינוי המדיניות הקיימת בנושא זה, ככל הנראה מבלי שניתנה הודעה מתאימה ללקוחותיו בעניין. נטען כי עסקינן במחווה של רצון טוב שמלמדת על היעדר כוונה להעניק "כפל הטבות"; אך על פניו מדיניות העבר של המבקש תומכת בטענותיה של ברנובייט בבקשת האישור. נקבע כי מדובר בנסיבה רלוונטית לאומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בעת גיבוש ההסכם, ולפיה ההטבות השונות הן במצטבר. יש בסיס לטענת ברנובייט כי חלה על המבקש חובת גילוי רחבה ומוגברת בכל הנוגע לשינוי המדיניות הקיימת בתחום העמלות, וכי עליו לעשות כן באופן שיבטיח את הבנת הלקוח כי שונתה מדיניות הבנק בנושא. חובה זו נובעת מסטנדרט ההתנהגות המצופה מהבנק בשל מעמדו המעין ציבורי ולנוכח חוסר השוויון המובנה בין הצדדים.
לסיכום, הבקשה לרשות ערעור נדחית.
המבקש יוצג ע"י: עו"ד יואב הירש; עו"ד גלית פליישר ; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד אורן אהרוני
