נדחתה בקשתו של עו"ד שלא הגיש דו"חות מע"מ במועד, לבטל את ההרשעה בשל פגיעה בפרנסתו. נקבע כי הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין. אמנם הנאשם לקח אחריות על ביצוע העבירה והסיר את המחדל במלואו, עם זאת הרשעה לא תפגע בשיקומו ולא יגרם לו נזק בעוצמה כזו המצדיק ביטול ההרשעה
הנאשם הורשע, על פי הודאתו בביצוע 21 עבירות של אי הגשת דוחות מע"מ במועד לפי סעיפים 117(א)(6) ו- 88(א) בחוק מס ערך מוסף, ולפי תקנה 23(ב)(1) לתקנות מס ערך מוסף. על פי עובדות כתב האישום הנאשם, על אף היותו עוסק מורשה לא הגיש במועד 21 דוחות תקופתיים לרשויות מע"מ, בין התאריכים 1/17-5/20. הדוחות הוגשו באיחור וסכומי המס בגין הדוחות לא שולמו כלל או שולמו באופן חלקי, כך שבמועד הגשת כתב האישום חוב המס שנבע מהדוחות עמד על סך 300,525 ₪. הנאשם עורך דין במקצועו, בעל עסק עצמאי מזה 27 שנים. הנאשם מגיע מרקע נורמטיבי, נעדר כל עבר פלילי, שירת שירות צבאי מלא כלוחם בשייטת, וקצין ומפקד בקומנדו ימי. הנאשם לקח אחריות על ביצוע העבירות, והסביר כי העבירות בוצעו בעקבות קושי כלכלי שנוצר שהביא לפיגור בתשלומים. הנאשם חש בושה וחרטה על התנהלותו, ההליך המשפטי היווה פגיעה בדימויו העצמי. שירות המבחן סקר את מאפייניו האישיים של הנאשם ולהערכתו בשקלול גורמי הסיכוי אל מול הסיכון נכון יהיה לחזק את דפוסי אישיותו המתפקדים של הנאשם, תרומתו לחברה, ולאפשר לו המשך התפתחות מקצועית, שירות המבחן ציין כי הסיכון להישנות עבירות הוא נמוך. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעת הנאשם ולהסתפק בענישה חינוכית בדמות של"צ בהיקף של 300 שעות.
לעמדת המדינה, על אף שהנאשם הסיר את מלוא המחדל, ושילם את מלוא סכום המע"מ, אין הצדקה להורות על ביטול הרשעתו. יש להעדיף את שיקולי ההרתעה והאינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם בפרט כמדובר במי שהמשיך לבצע עבירות במהלך ניהול ההליך. המדינה עתרה להטיל על הנאשם 4 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, 4 חודשי מאסר מותנה, קנס בסך 15,000 ₪ והתחייבות.
הנאשם טען מנגד כי יש לסיים את ההליך ללא הרשעה זאת משום שהרשעה תגרום לפגיעה חמורה וקונקרטית בנאשם, בבני משפחתו ובעובדי משרדו. לנאשם בת המוכרת כנכה בשיעור של 40%, אשר סמוכה אל שולחנו. יש להורות על ביטול ההרשעה ולהטיל עליו של"צ והתחייבות להימנע מביצוע עבירה.
כב' השופטת נ' חקלאי פסקה כי במרבית המקרים, כשנאשם נותן את הדין בגין ריבוי עבירות של אי הגשת דוחות במועד, נקבע מתחם עונש הולם אחד לכל העבירות ונגזר עונש כולל לכל העבירות. ריבוי העבירות כמו גם משך התקופה שבוצעו העבירות וסכום החוב המצטבר לרשויות המס, נלקחים בחשבון עת נשקלת חומרת הנסיבות. באשר למתחם העונש ההולם נקבע כי הערכים המוגנים שנפגעו בעבירות שביצע הנאשם הם: שמירה על יציבות המשק והקופה הציבורית. מערכת המס מיועדת לאפשר לממשלה לפעול לקיום צרכי החינוך, הבריאות, הרווחה, הביטחון, לקידום ערכים חברתיים ראויים ועוד. פגיעה בדיווח במועד ובתשלום המס גוררת פגיעה בכיסו של כל אזרח ואזרח, במחסור בשירותים ציבוריים, פגיעה בערך השוויון בחלוקת נטל המס, פגיעה בסולידריות החברתית, פגיעה ביכולתה של רשות המס לקבל המידע הדרוש לה לצורך גביית מס אמת, ולבצע את מלאכת גביית המס והפיקוח על הגביה. בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין עמד על החומרה שבעבריינות המס ועל החשיבות בענישה אשר תתן משקל בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה, ותעדיפם על פני נסיבות אישיות, על מנת שלא להביא לכרסום במוטיבציה של כלל משלמי המסים למלא חובתם. מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית בשים לב לריבוי העבירות, ולהיקף הפגיעה בקופה הציבורית.
בנוסף לאמור, נקבע כי באשר לנסיבות ביצוע העבירות, הנאשם איחר בהגשת 21 דוחות, איחור הנע בין יום אחד ועד חודשיים וחצי, והיקף הפגיעה בקופה הציבורית עמד על 300,525 ₪. אמנם, העבירות בוצעו ללא תחכום, ללא אינדיקציה לתכנון מוקדם או לכוונה לחמוק מתשלום, אך נמשכו על פי למעלה משלוש שנים, כאשר 13 מתוך 21 העבירות בוצעו לאחר שכבר הוגש כתב האישום. לדברי הנאשם העבירות בוצעו על רקע משבר כלכלי והתנהלות שגויה, הגם שאין בכך כדי להוות נסיבות לקולה, מאחר ובית המשפט העליון קבע לא אחת כי אין זכות לעכב כספי מס גם על רקע קשיים כלכליים. (רע"פ 4844/00 בעניין ברקאי). במקרים בהם סכומי המס אינם מאוד גבוהים והמחדלים הוסרו מסתפקים בתי המשפט לא אחת בענישה צופה פני עתיד, לעומת זאת, כאשר עסקינן בריבוי עבירות ובהיקף משמעותי, וכאשר המחדלים לא הוסרו, הענישה הרווחת היא מאסר בפועל, לריצוי מאחורי סורג ובריח ובמקרים הקלים יותר, מאסר לריצוי בעבודות שירות. אך קיימים גם מקרים, בהם בתי המשפט מסתפקים בענישה צופה פני עתיד, גם מקום בו המחדל לא הוסר.
יתרה מזו, נקבע כי בשאלת ביטול ההרשעה, הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין. בע"פ 2513/96 בעניין שמש, פסק בית המשפט העליון כי: "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק". עם זאת קיימים מקרים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן בהם קיימת הצדקה להימנע מהרשעה, וזאת כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי. (ע"פ 9893/06 בעניין לאופר). בע"פ 2083/96 בעניין כתב, נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. על הנאשם מוטל הנטל לשכנע שהותרת ההרשעה על כנה תפגע בו באופן קונקרטי ולא די בהעלאת תרחיש תיאורטי שלפיו עלול להיגרם לנאשם נזק בעתיד. יישום המבחנים האמורים במקרה דנן, מעלה כי לא ניתן להורות על ביטול הרשעת הנאשם בדין. בית המשפט העליון קבע לא אחת כי ביטול הרשעה אינו מתאים בעבירות מס, גם כשעסקינן בעבירות שהן מנהליות במהותן, לרבות במקרים של איחור במספר ימים של הגשת דוחות. אין לשכוח כי הנאשם נותן את הדין על ריבוי עבירות שמרביתן בוצעו לאחר שכבר הוגש נגדו כתב אישום ובעוד ההליך המשפטי מתנהל. יש לתת את הדעת לכך שהיקף המחדל התחילי עמד על מאות אלפי שקלים.
זאת ועוד, נקבע כי אמנם הנאשם לקח אחריות מלאה על ביצוע העבירה והסיר את המחדל במלואו באופן שהגיש את כל הדוחות ושילם את כל סכום המס, ועם זאת בית המשפט לא שוכנע כי הרשעה תפגע בשיקומו או יגרם לו נזק קונקרטי בעוצמה כזו המצדיק ביטול ההרשעה. העובדה שבין לקוחותיו של הנאשם נמנים משרדי ממשלה, אינה מלמדת בהכרח כי בעקבות הרשעה בעבירה זו יאבד הנאשם את לקוחותיו המוסדיים או הממשלתיים, לא הובאה לכך ולו תשתית ראייתית בסיסית. המכרזים אשר צורפו לטיעוני ב"כ הנאשם אין בהן כדי ללמד שכל מי שלחובתו רישום פלילי אינו כשיר להתמודד במכרז, אלא מי שהורשע "בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי, לדעת הממונה לכהן כנאמן" כך שאף אין כל הוכחה לכך שהנאשם עלול שלא לזכות במכרז עקב הרשעתו. דבר ידוע הוא כי הרשעה פלילית, כל הרשעה, עלולה במהלך חייו של אדם לפגוע בו בצורה זו או אחרת, לרבות להגבילו ביכולות התעסוקה, ואף על פי כן, הכלל הוא כאמור הרשעה, ורק במקרים חריגים ניתן להימנע ממנה. על אף הנזק התדמיתי שיגרם לנאשם, אין מדובר בנזק חריג אשר מצדיק ביטול הרשעה. על אף מעלותיו הרבות של הנאשם כפי שעולות מהמסמכים שהוצגו ומהמפורט בתסקיר, לא נמצא כי מתקיים החריג לכלל המצדיק את העדפת השיקול האינדיבידואלי על פני האינטרס הציבורי, או כי קיים פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי החברתי הכללי. נוכח כל האמור, הרשעת הנאשם תישאר על כנה. לאור מכלול נתוניו של הנאשם ובדגש על כך שהסיר את המחדל ושילם את מלוא סכום המס לרשויות המס, הגם שלא נמצא שיש בנתונים אלו כדי להביא לביטול ההרשעה, נמצאה הצדקה לגזור את עונשו ברף התחתון של המתחם.
לסיכום, על הנאשם הוטלו מאסר על תנאי בן 3 חודשים, קנס בסך של 15,000 ₪, והתחייבות על סך של 20,000 ₪.
המאשימה יוצגה ע"י: מתמחה, חיים חמיאס ; הנאשם יוצג ע"י: עו"ד יהודית אביטן
