שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > קרנות הפנסיה חבות חובה מוגברת של תום לב, אמון וגילוי מלא לעמיתיהם

חדשות

קרנות הפנסיה חבות חובה מוגברת של תום לב, אמון וגילוי מלא לעמיתיהם, צילום: pixabay
קרנות הפנסיה חבות חובה מוגברת של תום לב, אמון וגילוי מלא לעמיתיהם
15/11/2023, עו"ד שוש גבע

התקבלה תביעת אלמנה לתשלום פנסיית נכות לאחר שמבטחים טענה כי בעלה המנוח יצא לחל"ת וחדל מלהיות עמית פעיל. בהינתן הפגיעה הפוטנציאלית של שלילת הכיסוי הביטוחי, מבטחים לא העבירה למנוח כנדרש את מכתב ההתראה על הנזק שייגרם כתוצאה מהפסקת התשלומים לקרן, ובכך הפרה את חובותיה המוגברות

 

בית הדין מתבקש לקבוע כי בעת קרות האירוע הביטוחי המזכה ובעת פטירתו של המנוח, היה מעמדו בקרן הפנסיה כ"עמית פעיל", ועל כן מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ, מחויבת להעביר לתובעים שהם יורשיו של המנוח את דמי התשלומים המגיעים בהתאם לתקנון הקרן ולהוראות הדין. המנוח יצא לחל"ת למשך חצי שנה, שבמהלכה הופסקו ההפרשות לקרן הפנסיה. מבטחים שלחה למנוח מעטפה בדואר רגיל לכתובת מגוריו ובה מכתב "התראה על פגיעה צפויה בכיסוי הביטוחי". במכתב ההתראה צוין במפורש כי הפסקה בתשלומים לקרן הפנסיה במשך תקופה העולה על 5 חודשים רצופים תגרום לפגיעה בכיסוי הביטוחי. הובהר, כי הקרן לא תכסה אירוע נכות במהלך תקופה זו, וכי הפסקת הכיסוי הביטוחי תביא לספירה מחדש של תקופת האכשרה, ואף תותנה במילוי הצהרת בריאות חדשה. המנוח התבקש לפעול באופן מידי לשימור זכויותיו, אחרת "יפגע הכיסוי הביטוחי שלך באופן בלתי הפיך". בתום חצי שנה חזר המנוח לעבוד אצל המעסיקה, וזו בהתאם חידשה את הפקדותיה החודשיות לקרן. כעבור חמישה חודשים, חלה הידרדרות במצבו הרפואי, והמנוח לא שב לעבודה עד למועד פטירתו. בקשת היורשים לקבל תשלום פנסיית נכות נדחתה בשל העובדה שמועד גילוי המחלה קדם למועד הצטרפות המנוח לקרן הפנסיה.

התובעים טוענים כי מכתב ההתראה שנשלח בדבר הפסקת ההפקדות והפגיעה הצפויה בביטוח לא נתקבל על ידם, ואף לא נתקבל אצלם מכתב ההצטרפות מחדש לקרן. המנוח היה מבוטח באופן רציף משנת 2012.

לטענת מבטחים, התובעים לא הגישו ערעור במועד על ההחלטה שלא לאשר את פנסיית הנכות, והחלטה זו הפכה להיות חלוטה. בתקופת החל"ת לא פעל המנוח להסדיר את רצף זכויותיו הפנסיוניות בקרן ולא הופקדו כספים לקרן הפנסיה במשך חצי שנה. על כן, הסתיים הביטוח והמנוח חדל מלהיות עמית פעיל.

כב' השופט א' אברהמי פסק כי יש לקבל את התביעה. באשר לטענת ההתיישנות, מבטחים טוענת שהיה צריך להגיש ערעור לערכאה המתאימה תוך 45 ימים. אלא שקביעה בתקנון של לוח זמנים כל כך קצר, נוגדת את הוראות הדין ובפרט את ס' 19 לחוק ההתיישנות. מדובר בהוראה סטטוטורית שלא ניתן לחרוג ממנה. קביעת תקופה כל כך קצרה מנוגדת להוראתו המפורשת של סעיף 19 לחוק כאמור ולכן היא בטלה. יתר על כן עמידה על טענה זו, תוך התעלמות מהוראת הדין, ומהמצוקה בה הייתה התובעת בסמוך לאחר פטירת בעלה מהווה חוסר תום לב מהותי. במקרה דנן פנתה התובעת לעורך דין לאחר דחיית הבקשה לקבלת פנסיה על ידי הנתבע. נכון אפוא  לומר במקרה זה שלא חלה ההתיישנות המקוצרת שנקבעה על ידי הקרן בתקנונה הואיל וקביעה זו אינה כדין והתקופה לא יכולה לפחות משישה חודשים.

לגופו של עניין, נקבע כי קרנות הפנסיה חבות חובה מוגברת של תום לב, אמון וגילוי מלא לעמיתיהם. לנוכח מאפייניו הייחודים של הביטוח הפנסיוני ובהינתן פערי הידע והכוחות שבין הצדדים, חובה זו כוללת גם את הדרישה לנקוט בפעולות אקטיביות ויזומות במקרים מתאימים – ובכלל זאת מצופה מקרן הפנסיה לנהוג בהגינות ובשקיפות כלפי העמית ולהפנות את תשומת ליבו לפרטים מהותיים בעניינו. במהלך תקופת החל"ת, הופסקו ההפרשות לקרן הפנסיה, כאשר לפי תקנון הקרן, לכל עמית אשר הפקדותיו בקרן הופסקו, תהא הסיבה לכך אשר תהא –יישמרו הכיסויים הביטוחים הקיימים לפרק זמן נוסף של 5 חודשים. תקופה זו מכונה "ארכת ביטוח", שבה ניתנת לעמית תקופת התארגנות של חמישה חודשים לצורך הסדרת זכויותיו הביטוחיות תוך ניכוי עלויות הכיסוי הביטוחי מתוך היתרה הצבורה. לנוכח ההשלכות החמורות שיכולות להיגרם כתוצאה מביטולו של הכיסוי הביטוחי – המאסדר פרסם חוזר פנסיה מס' 2003/4, שכותרתו "הודעה לעמית בקרן הפנסיה על שינוי הכיסוי הביטוחי", שבו הוטלה חובה על קרנות הפנסיה לשלוח לעמיתים "בדיווח נפרד ומפורט" הודעה על "השינוי הצפוי בכיסוי הביטוחי למקרה פטירה או אובדן כושר עבודה, לפחות 21 יום בטרם יתבצע", הכוללת הסבר בדבר האפשרויות העומדות לרשותם ובדבר המשמעויות הביטוחיות הכרוכות בהפסקת הפקדת התשלומים לקרן.

בהמשך לאמור, נקבע כי אין מחלוקת כי החל משנת 2012 ועד לחודש אפריל 2015 המנוח היה מבוטח בקרן הפנסיה והופרשו לזכותו הפקדות חודשיות ורציפות לקרן. החל ממאי 2015 למשך חצי שנה,  המנוח יצא לחופשה ללא תשלום בשל כך שלא הרגיש לא טוב, ככל הנראה כתוצאה מהופעת התסמינים הרפואיים הקשורים למחלה. כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית, החשד לקיומה של המחלה ומועד גילויה הינו בחודש מאי 2015, כלומר, בחודש הראשון ליציאתו לחל"ת וממילא במסגרת תקופת ארכת הביטוח שבה נשמרים הכיסויים הביטוחיים של המבוטח. למנוח היה כיסוי ביטוחי עד סוף חודש אוקטובר 2015, ועם תום תקופת ארכת הביטוח שב לעבודתו, והמעסיקה חידשה באופן מיידי את הפקדותיה לקרן הפנסיה. לפיכך, אין במקרה דנן "העדר רציפות", משעה שהכיסוי הביטוחי הסתיים בחודש אוקטובר 2015, וההפקדה הראשונה לזכותו של המנוח בקרן הופקדה בגין חודש נובמבר 15. ניתן לומר כי נוצר אפוא רצף ביטוחי. זאת ועוד, נקבע כי עדותה של התובעת כי לא ידעו בזמן אמת על הפגיעה ברציפות ההפקדות הפנסיוניות של המנוח והיו תחת הרושם כי פוליסת הביטוח לא השתנתה, מתיישבת גם עם הדוח השנתי של מבטחים לשנת 2015, שנשלח בשנת 2016, אשר בו לא הוזכר שינוי בסטטוס של המנוח באותה שנה ביטוחית, וממנו לכאורה עולה כי בשנת 2015 היה המנוח עמית פעיל בקרן.

זאת ועוד, נקבע כי בהינתן חשיבות הנושא והפגיעה הפוטנציאלית של שלילת הכיסוי הביטוחי, מבטחים לא העבירה למנוח כנדרש את מכתב ההתראה על הנזק שייגרם כתוצאה מהפסקת התשלומים לקרן, ובכך הפרה את הוראות החוזר ואת חובותיה המוגברות ביידוע, בדיווח ובשקיפות כלפי המבוטח – ודי בכך כדי להורות כי דין התביעה להתקבל. לנוכח פערי הכוחות שבין הצדדים והחובות המוגברות של תום לב, אמון וגילוי מלא החלות במערכת היחסים שבין קרן הפנסיה ובין עמיתיה, בנסיבות העניין ניתן היה לצפות מהקרן שתנהג בהגינות ולאחר קבלת ההפקדה עבור חודש נובמבר 2015 תפנה את תשומת ליבו של המנוח באופן יזום לטענה בדבר ההעדר רציפות ביטוחית של חודש בודד. וכמו כן תתריע לפניו על הפגיעה בכיסוי הביטוחי, ובתוך כך תנסה ליתן מענה הולם למצב הדברים על מנת לצמצם ולמנוע את הנזק. נושא החיסכון הפנסיוני הוא בעל חשיבות רבה לעובד ולבני משפחתו התלויים בו מבחינה כלכלית. טיבה ושל מערכת היחסים בין קרנות הפנסיה לבין העמיתים, מאופיינת בפערי מידע משמעותיים ויחסי כוחות בלתי שוויוניים, ומשכך, על קרנות הפנסיה מוטלת חובת גילוי יזומה, רחבה ומוגברת כלפי העמיתים. כמו גם, חובות אמון, נאמנות ותום לב מוגבר במקרים שבהם עומד להיגרם נזק למבוטח עקב הפסקת הפקדת התשלומים לקרן. חובות האמון, הנאמנות והזהירות אשר תחילה הוטלו על קרנות הפנסיה מכוח ההלכה הפסוקה, מעוגנות כיום גם בסעיף 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל), שכותרתו "נאמנות וטובת העמיתים". חובת הגילוי המוגברת המוטלת על קרנות הפנסיה, הכוללת בתוכה גם "חובת גילוי יזום", מחייבת את הקרן להפנות את תשומת ליבו של המבוטח לכך שהפקדותיו הסתיימו, ולכך שבהעדר תשלום עתיד להיפגע היקף הכיסוי הביטוחי לפי הפוליסה. מן הראוי ומן המצופה היה מקרן הפנסיה לנקוט בפעולות גילוי יזומות, ובתוך כך להביא לידיעת המבוטח את מצב הדברים לאשורם, ולהסביר לו "ברחל בתך הקטנה" את המשמעויות וההשלכות הנובעות מהעדר כיסוי פנסיוני. נפסק כי מבטחים הפרה את חובותיה המוגברות כלפי המנוח, ויש להכיר במעמדו כעמית פעיל משנת 2012.    

לסיכום, התביעה מתקבלת.

התובעים יוצגו ע"י: עו"ד יורם ספרן; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד מתן דביר

ק"ג 25246-09-19

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:189
קומיט וכל טופס במתנה