שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > בג"ץ: אלמנה של בנו או נכדו של יהודי זכאית למעמד עולה מכח חוק השבות

חדשות

בג"ץ: אלמנה של בנו או נכדו של יהודי זכאית למעמד עולה מכח חוק השבות, צילום: pixabay
בג"ץ: אלמנה של בנו או נכדו של יהודי זכאית למעמד עולה מכח חוק השבות
21/11/2023, עו"ד שוש גבע

בג"ץ אישרר בדיון נוסף כי אלמנתו של זכאי שבות זכאית למעמד עולה מכוח חוק השבות. התא המשפחתי שביסוד החוק הוא מורחב, הכולל שלושה דורות. זכאותה של האלמנה קיימת אף כאשר בן זוגה נפטר, ואין בעצם פטירתו כדי לשלול את הקשר שקשרה עמו, אשר פועל יוצא שלו הוא הקשר לעם היהודי

 

במוקד הדיון ניצבת השאלה האם אלמנה של בנו או נכדו של יהודי זכאית למעמד עולה בישראל מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות. סעיף 4א(א) לחוק השבות מעגן את זכאותו של בן משפחתו של יהודי לעלות לישראל, אף שקרוב המשפחה אינו יהודי לפי ההגדרה שקבועה בסעיף 4ב. בין בני המשפחה שבסעיף זה נמנות גם בנות הזוג של ילד ושל נכד של יהודי. סעיף 4א(ב) לחוק ממשיך וקובע כי "אין נפקא מינה אם יהודי שמכוחו נתבעת זכות לפי סעיף קטן (א) עודו בחיים או לאו ואם עלה ארצה או לאו". השאלה שבמוקד ההליך דנן היא האם יש לראות באלמנת בנו או נכדו של היהודי כ"בת זוגו" הבאה בגדרי סעיף 4א(א); או שסעיף 4א(ב) יוצר הסדר שלילי לעניין זכאותה של אלמנת זכאי שבות, במובן זה שבשונה מפטירתו של היהודי, פטירתו של זכאי השבות מוציאה את האלמנה מקרב הזכאים למעמד לפי החוק. המשיבות הן אלמנות של בנים ליהודים, שבקשותיהן למעמד מכוח חוק השבות נדחו על ידי המדינה. בפסק הדין נושא הדיון הנוסף נקבע בדעת רוב כי אין לשלול באופן גורף את תחולת חוק השבות ביחס לאלמנת זכאי השבות, והדבר תלוי בנסיבות המקרה. רק אלמנה המקיימת קשר גורל עם העם היהודי, וניתן לראות בה כבת זוגו של זכאי השבות, תבוא בגדרי החוק. אלמנת היהודי לא תהיה זכאית למעמד במקרה שנישאה מחדש, ויש להחיל קביעה זו גם בעניינה של אלמנת זכאי השבות. בפסק הדין נקבע שיש לקבל את העתירות וליתן למשיבות מעמד מכוח חוק השבות.

לשיטת המדינה, לשון הסעיף אינה סובלת את הפרשנות שלפיה אלמנתו של זכאי שבות באה בגדרי חוק השבות. קיים מדרג בין זכאי השבות המנויים בסעיף 4א(א), כשזכותם של בני זוג היא חלשה יותר מזכותם של צאצאים של יהודי.

לעמדת המשיבים, החוק מקנה זכאות ליהודי ולבני משפחתו המעורבת הכוללת שלוש דורות, מתוך מטרה לאפשר לכל מי שקשר את גורלו לגורל העם היהודי לעלות לישראל. תכלית זו מתגשמת גם כאשר מדובר באלמנה של זכאי שבות.

כב' השופט ע' פוגלמן פסק בדעת רוב (אליה הצטרפו כב' השופטים ע' ברון, ד' ברק ארז, י' עמית) כי אלמנתו של זכאי שבות זכאית למעמד מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות. חוק השבות הוא אחד מהחוקים היסודיים של מדינת ישראל ומהווה ביטוי מובהק להיותה מדינה יהודית, לצד היותה מדינה דמוקרטית. פעמים רבות הדגיש בית המשפט העליון את חשיבותו וייחודו של החוק, שמבטא את זכות ההגדרה העצמית של עם ישראל ושיש בו להגשים את הייעוד המרכזי של המדינה, כמדינת קיבוץ גלויות. סעיף 4ב מגדיר יהודי לצרכי החוק כמי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר, ואינו בן דת אחרת. ואולם, כאמור, זכות השבות אינה נתונה אך ליהודי, אלא גם לבני משפחתו הלא יהודיים. זכותם של בני המשפחה קבועה בסעיף 4א לחוק. לבן זוג של ילד או של נכד של יהודי – מוקנות הזכויות שנתונות ליהודי לפי חוק השבות וכן הזכויות שנתונות לעולה לפי חוק האזרחות. זכות שמקורה ביהודי אינה תלויה בכך שהיהודי מימש את זכותו שלו, והיא תעמוד לבן המשפחה גם אם היהודי נפטר או שלא עלה לארץ. בשורה של פסקי דין הדגיש בית המשפט העליון כי יש לפרש את זכאותם של בני המשפחה ככזו שחלה אך בהתקיימם של קשרי משפחה מהותיים, להבדיל מקשרי משפחה פורמליים. נקבע שכאשר התא המשפחתי שמכונן את זכאותו של קרוב המשפחה מתפרק – זכאותו מכוח החוק נשללת.

 בנוסף לאמור, נקבע כי סעיף 4א(א) אינו מתייחס במפורש למצב הדברים שבו הילד או הנכד של היהודי נפטרו. במישור הלשון כפשוטה, הביטוי "בן זוג" כשלעצמו אינו מציב מגבלה לשונית אשר יש בה לשלול כי אלמן או אלמנה יבואו בגדריו. לא ניתן ללמוד מלשון החוק כפשוטה כי היעדר התייחסות מפורשת למצב הדברים שבו זכאי השבות נפטר מלמדת על "שתיקה מדעת" של המחוקק, אשר נועדה במשתמע לשלול את זכאותה של אלמנת זכאי השבות. תכלית החוק הינה לעודד יהודים שנישאו בנישואי תערובת לעלות לישראל. הנחת היסוד היא שבמציאות שבה יהודי התפוצות מקיימים חיי משפחה, ובתוך כך מתחתנים ומולידים צאצאים, מתן זכות שבות ליהודי בלבד מבלי שלצדה מעוגנת גם זכותם של בני משפחתו לעלות יחד עמו, עשוי להרתיע את היהודי מלממש את זכותו ולעלות לישראל, נוכח חוסר הוודאות באשר למעמדם של בני משפחתו. הזכות אשר ניתנת לקרובי המשפחה של היהודי נועדה, אפוא, להשלים את זכות השבות של היהודי ולהקל על עלייתו. במובן זה, זכות השבות של קרובי המשפחה מהווה "כלי עזר" לקידום המטרה שעניינה מימוש זכותו של יהודי. ואולם, הוראת סעיף 4א(ב) קובעת במפורש כי גם כאשר היהודי נפטר או שלא עלה לארץ, קרי בנסיבות שבהן תכלית זו לא מתקיימת כלל ועיקר, זכותו של בן המשפחה תעמוד לו. תכלית נוספת אשר עומדת ביסוד הסעיף היא שמירה על אחדות המשפחה ומתן אפשרות לקיים בפועל חיי משפחה משותפים. התא המשפחתי שעומד ביסוד החוק הוא תא משפחתי מורחב, שאינו מוגבל לבני משפחתו הגרעינית של היהודי אלא כולל שלושה דורות של בני משפחתו. כמו כן, זכאותם של צאצאיו אינה תלויה בהיותם קטינים, בשונה מדברי חקיקה אחרים. בכך מבטא החוק תפיסה מרחיבה של התא המשפחתי. תכלית נוספת של הרחבת מעגל הזכאים היא יצירת שוויון במעמד האזרחי שניתן להם – כך שנמנע מצב שבו בני אותה המשפחה נושאים מעמד אזרחי שונה.

נוכח האמור, נקבע כי פטירתו של זכאי השבות אינה מנתקת את הקשר באופן שמוציא את האלמנה מהתא המשפחתי. מסקנה זו נתמכת גם בהסדר הקבוע בחוק ביחס לאלמנת היהודי. כמו בת הזוג של זכאי השבות, גם זכאותה של בת זוגו של היהודי תלויה בקיומו של קשר בינה לבין בן זוגה, קשר אשר מבסס את השתייכותה לתא המשפחתי הקבוע בסעיף 4א(א). כך, בנסיבות שבהן היהודי ובת זוגו נפרדו, זכאותה נשללת ממנה. ואולם, החוק אינו שולל את זכאותה אך בשל פטירתו, זאת מתוך הנחה כי היא עודה קשורה לתא המשפחתי שבראשו עומד היהודי. חלק ממאפייניו של הקשר הזוגי – ובהם ההיטמעות של בת הזוג במשפחתו ובקהילתו של בן הזוג – מוסיפים להתקיים בו גם כאשר בת הזוג הפכה אלמנה, ולפיכך אין מקום לקבוע כי בשונה מפטירתו של היהודי, פטירתו של זכאי השבות מנתקת את אלמנתו מהמשפחה. פרשנות המוציאה את האלמנה ממעגל הזכאים פוגעת בהגשמתה של התכלית האמורה, שכן היא מביאה לפיצול המשפחה אף כאשר הקשר בין האלמנה למשפחה לא ניתק. נוכח המסקנה שלפיה אין בעצם פטירתו של זכאי השבות לנתק את הקשר המשפחתי עם האלמנה כאמור, אין הפטירה מנתקת את הקשר שבינה לבין העם היהודי. הפרשנות שלפיה יש לראות באלמנתו של זכאי השבות כבאה בגדר מעגל הזכאים מכוח החוק, בהיותה "בת זוג" של הילד או הנכד, היא זו המיטיבה להגשים את תכליותיו האובייקטיביות של סעיף 4א(א). פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכליתו של הסעיף לאיחוד משפחות וקיום חיי משפחה, מתן אפשרות למי שיש לו זיקה לעם היהודי להצטרף אליו, והשוואת המעמד האזרחי של בני המשפחה. זכאותה של אלמנת זכאי השבות ממשיכה לעמוד לה אף כאשר בן זוגה נפטר. זאת מאחר שאין בעצם פטירתו כדי לשלול את הקשר שקשרה עמו, אשר פועל יוצא שלו הוא הקשר לתא המשפחתי ולעם היהודי. קשר זה עלול להתנתק, מצב בו האלמנה נישאה בשנית.

כב' השופט נ' סולברג פסק בדעת המיעוט (אליה הצטרפו כב' השופטים י' וילנר, ד' מינץ) כי יש לקבל את העתירה לדיון נוסף, ולקבוע כי המונח "בן זוג" שבסעיף 4א(א) לחוק השבות, אינו כולל את אלמן או אלמנת זכאי השבות.

לסיכום, העתירה נדחית.

המבקשים יוצגו ע"י: עו"ד יצחק ברט; המשיבים 6-1 יוצגו ע"י: עו"ד ניקול מאור; עו"ד נעמי קסל;  המשיבות 8-7 יוצגו ע"י: עו"ד אלכסנדר זרנופולסקי

דנג"ץ 7335/21

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:65
קומיט וכל טופס במתנה