קבלן בנין ובעלי דירות שהתקשרו בהסכם לביצוע הרחבה לדירותיהם, התרשלו, ויפצו את הוריו של פועל בנין שנפל אל מותו. העבודה התנהלה ללא גורם מפקח, וללא אחראי בטיחות, והתאונה שאירעה הינה פועל יוצא של ההפקרות והאדישות ששררה באתר הבנייה. בעלי הדירות עצמו עיניים והתקשרו עם קבלן שאינו רשום
עסקינן בתביעה שעניינה בנזקים שנגרמו לעיזבון המנוח, אשר הלך לעולמו בעקבות תאונת עבודה. התביעה הוגשה בהתאם לפקודת הנזיקין, בטענה כי המנוח מצא את מותו עקב רשלנות הנתבעים. התובעים הם הורי המנוח, אשר הועסק כפועל בניין בפרוייקט בו יפה שימש כקבלן ראשי. הקבלן הוא הגורם שהתקשר עם בעלי הדירות הרלוונטיים בהסכם לצורך ביצוע העבודות. הנתבע 3, שטרית, ערך את הבקשה להיתר לביצוע העבודות.
לטענת התובעים, העבודות בוצעו ברשלנות חמורה. לא סופקו אמצעי בטיחות, לא בוצעו הדרכות בטיחות, ולא היה באתר ממונה בטיחות. לקבלן אין כל הכשרה לעבודה כקבלן והוא כלל אינו קבלן רשום. גם שטרית התרשל בכך שלא הפנה את תשומת לב בעלי הדירות כי אין באתר מנהל כשיר או מפקח צמוד, וכי הקבלן אינו קבלן רשום. בעלי הדירות אף הם התרשלו בכך שהתקשרו עם קבלן שאינו מורשה.
כב' השופטת ע' קצבוי פסקה כי יש לקבל את התביעה בחלקה, משהתובעים עמדו בנטל הוכחתה של התרשלותו של הקבלן ובעלי הדירות הנתבעים 5-8, אשר הובילה למותו של המנוח. המנוח מצא מותו בעת עבודתו באתר בנייה בעקבות נפילה מקומה גבוהה, וניתן להבין כי לא היה קשור בעת שעבד בגובה. הקבלן אינו קבלן רשום, ובמקום לא היה מנהל עבודה, מנהל בטיחות או כל גורם אחר שהיה אחראי על שמירת כללי הבטיחות בעת העבודה. הנתבעים בחרו שלא להציג כל גרסה - לא לעניין נסיבות נפילתו של המנוח ולא באשר להתנהלות באתר הבנייה. שתיקתם של הנתבעים אל מול נסיבות התאונה הקשות אינה אלא המשך ההתנהלות ששררה באתר הבנייה - ללא גורם מקצועי מכוון ומדריך, ללא פיקוח וללא אחריות במובנה הבסיסי ביותר. משכך, התביעה המבוססת על עילת הרשלנות הוכחה מעבר לנדרש. במקרה דנן אף חל הכלל "הדבר מעיד על עצמו". נפילת המנוח באתר הבניה הינה תוצאת היעדרם של תנאי בטיחות באתר, ומכאן ברור כי חובות הזהירות כלפי המנוח הופרו.
באשר לאחריות לתאונה, נקבע כי הקבלן היה מעסיקו של המנוח. מעסיק חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדיו המועסקים על ידו באתר העבודה. מי שמבקש מעובד לבצע עבודה על משטח מוגבה, עליו לוודא כי העובד יודע כיצד לעבוד בגבהים שכאלו, כי הוא מצויד באביזרי הגנה ועבר את כל ההדרכות וההכשרות הנדרשות. לא הוכח כי למנוח ניתנו הסברים אודות עבודה בגובה, כי סופקו לו אמצעי הגנה כגון קסדה או כי היתה אפשרות להיקשר לרתמה. הקבלן הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המנוח, אם כמעסיקו, אם כקבלן האתר ואם כמי שהיה אחראי על אתר הבנייה. באשר לבעלי הדירות, נקבע כי, עצם הבעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים לטובת המבקרים במקרקעין. עם זאת, הנתבעים 9-10 היו שותפים אך ורק לשלב הגשת ההיתר. ההתקשרות עם הקבלן ושלב ביצוע העבודות לא הייתה מולם ולא היה להם עניין של ממש בה. הבחנה זו משליכה על מידת אחריותם כלפי המנוח, ויש לדחות את התביעה נגדם. עניינם של הנתבעים 5-8 שונה. מלבד היותם בעלי המקרקעין, הם התקשרו עם הקבלן בחוזה ונהנו מעבודות הבנייה שביצע בנכסיהם. אחריותם נובעת הן מהיותם בעלי המקרקעין והן מהיותם יוזמי הבנייה ומזמיניה.
זאת ועוד, נקבע כי בעלי הדירות הנתבעים 5-8 אינם יכולים ליהנות מהגנתו של סעיף 15 לפקודת הנזיקין, חבות של בעל חוזה. הפטור מאחריות נועד, בין היתר, למנוע הטלת נטל כבד יתר על המידה על מזמין עבודה אשר לא התרשל בעצם בחירת הקבלן העצמאי שעמו התקשר. הוא מבוסס על ההבנה שלעתים קרובות הזמנת קבלנים מעין אלה נובעת דווקא מהיעדר מומחיות או מיומנות של המזמין. כאשר בחירת הקבלן העצמאי נעשית באופן סביר, אין מקום לדרוש מהמזמין לפקח על עבודת הקבלן, וממילא אף אין לחייבו בגין עוולה הצומחת מעבודה זו. בנסיבות המקרה ניתן לראות בנתבעים 5-8 כמי שהתרשלו בבחירת הקבלן. הם לא טרחו לברר מהי הכשרתו והאם הוא קבלן רשום, ולא עשו מאמצים על מנת לוודא כי הבנייה באתר נעשית על פי כללי הבטיחות, ובהתאם להוראות הדין. בהסכמים שנחתמו עם הקבלן ישנה התייחסות מפורטת למפרט הטכני, להסדרי הניקיון באתר ולשעות העבודה, אך אין כל התייחסות לאחריות על הבטיחות באתר ועל בטיחותם והכשרתם של הפועלים. בית המשפט הדגיש כי אין מדובר בשיפוץ "קל", אלא בעבודות בנייה משמעותיות הכוללות הרחבה של דירות הנתבעים 5-8 באופן ניכר, עבודות הכוללות עבודת בנייה מאסיבית. העבודה באתר הבנייה התנהלה הלכה למעשה ללא גורם מפקח, ללא מנהל עבודה וללא אחראי בטיחות. התאונה שאירעה הינה פועל יוצא של ההפקרות והאדישות ששררה באתר הבנייה. תנאי למשיכת היתר הבנייה, היה הצהרתם של בעלי הדירות על מסירת העבודות לידי קבלן הרשום בפנקס הקבלנים. הם הפרו באופן אישי את התחייבותם כלפי מוסדות התכנון, וגם בכך יש להעיד על עצימת עיניהם של הנתבעים 5-8 ועל התרשלותם כלפי עובדי האתר. הנתבעים 5-8 התנהלו ברשלנות בבחירת הקבלן ובהעסקתו. התרשלותם נמשכה לאורך עבודות הבנייה ולאחרי התאונה הטראגית. בנסיבות אלו וכבעליהם של המקרקעין יש לראות בהם כמי שהפרו את חובת הזהירות ולפיכך דין התביעה נגדם להתקבל. עם זאת, נקבע כי לא הוכח כי עורך הבקשה להיתר – שטרית, היה אחראי על הבטיחות באתר, ויש לדחות את התביעה נגדו.
יתרה מזו, נקבע כי מאחר ויש לראות בקבלן ובנתבעים 5-8 כמי שהתרשלו כלפי המנוח, ומאחר שמדובר בנזק אחד שאינו ניתן לחלוקה בין המעוולים, יש לראות בהם כחייבים בפיצוי התובעים "ביחד ולחוד". בהלכה נקבע כי החלוקה תיעשה בהתאם למידת אשמתם המוסרית של המעורבים. יש לייחס אחריות משמעותית באופן ניכר לקבלן, שעה שהנתבעים 5-8 אינם בעלי מקצוע. משכך, יישא הקבלן ב- 85% מהפיצוי ובעלי הדירות הנתבעים 5-8 יישאו ב- 15% בלבד. הקבלן ובעלי הדירות - הנתבעים 5-8 חייבים, ביחד ולחוד כלפי התובעים, בפיצוי בסך של 815,592 ₪.
לסיכום, התביעה נגד הקבלן ובעלי הדירות - הנתבעים 5-8, מתקבלת.
התובעים יוצגו ע"י: עו"ד יניב בקאל; עו"ד אבי בקאל; הנתבע 1 יוצג ע"י: עו"ד דרור שוסהיים; הנתבע 3 יוצג ע"י: עו"ד בלאיש; הנתבעים 5-10 יוצגו ע"י : עו"ד שרה פריש; עו"ד אהרון שפרבר
