עקרונות הנוגעים לשקיפות פעולות השלטון ולזכות הציבור לקבל מידע, הם מאבני היסוד של משטר דמוקרטי, עם זאת, הם אינם מוחלטים, כך קובע בג"ץ. העקרונות כפופים להוראות חקיקה שאוסרות על פרסום מידע בעניינים מסוימים. פרסום פרטי המתווה לשחרור החטופים, עלול להזיק ליישומו, לפגוע בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה
כחמש מאות ימים חלפו מיום חג שמחת תורה - 7.10.2023, ושבעים ושלושה חטופים עודם מוחזקים בעזה. במסגרת המאמץ להשיב בנים לגבולם, אישרה הממשלה לפני כחודש, את החלטה מס' 2689 "מתווה לשחרור חטופים ישראלים". בעתירה דנן, מבקשת העותרת להורות למדינה לפרסם את "מלוא מסמכי ההסכם" שנחתם בינה לבין ארגון הטרור חמאס בנושא שחרור החטופים הישראלים בעזה, ובפרט – את המסמכים שנכללים במסגרת "נספח ב'" של המתווה. נספח ב' שמור במזכירות הממשלה ולא פורסם לציבור.
העותרת טוענת כי לאזרחי ישראל הזכות לדעת מהן ההסכמות שנחתמו בין ממשלת ישראל לבין ארגון הטרור חמאס, וכי המשך הסתרת המידע המבוקש לא יכול להישען על נימוק ביטחוני, משחמאס מכירם את ההסכם המלא. זכותו של הציבור לקבל מידע לצורך בקרה על תקינות פעולת השלטון.
משיבי המדינה טוענים מנגד, כי פרסום המסמכים עלול לפגוע במימוש המתווה לשחרור החטופים, וכתוצאה מכך – בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה. זכות הציבור לקבל מידע מרשויות השלטון אינה מוחלטת אלא יחסית, ועל כן עשויה לסגת מפני אינטרסים ציבוריים חשובים, דוגמת אלו הנוגעים ליחסי החוץ והביטחון של המדינה.
כב' השופטת י' וילנר פסקה כי יש לדחות את העתירה. הבקשה לשפוך אור על כלל רכיבי המתווה לשחרור החטופים, נובעת מדאגה עמוקה וכנה לשלומם של החטופים הנמצאים בידיו של ארגון טרור אכזר. ניכר כי הרצון העז לחזות בשיבת כלל החטופים לחיק משפחותיהם בהקדם, ואף לפעול לשם כך, הוא אשר ניצב ביסוד העתירה דנן, אולם, אין להיעתר לה. אכן, עקרונות הנוגעים לשקיפות פעולות השלטון ולזכות הציבור לקבל מידע בעניינן, הם מאבני היסוד של משטר דמוקרטי. עקרונות אלו מעוגנים בדין הישראלי, הן בדברי חקיקה מפורשים, והן בפסיקה ענפה של בג"ץ. יחד עם זאת, עקרונות השקיפות וחופש המידע אינם מוחלטים אפוא כי אם יחסיים, וכפופים, בין היתר, להוראות חקיקה מפורשות אשר אוסרות על פרסום מידע בעניינים מסוימים.
זאת ועוד, נקבע כי בעניין דנן, עקרונות השקיפות וחופש המידע נסוגים מפני הוראות חוק מפורשות המאפשרות לממשלה שלא לפרסם את החלטותיה. כך, סעיף 35 לחוק-יסוד: הממשלה, שכותרתו "סודיות", קובע: " (א) הדיונים וההחלטות של הממשלה ושל ועדות השרים בעניינים אלה הם סודיים וגילוים ופרסומם אסור: (1) ביטחון המדינה;(2) יחסי חוץ של המדינה;...". החלטת הממשלה בעניין מתווה שחרור החטופים, אשר נספח ב' הוא חלק ממנו, היא החלטה שעניינה במובהק בביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה. לפיכך, המתווה הנ"ל על חלקיו השונים הוא סודי ואסור בפרסום. בהתאם ללשון הסעיף, על מנת שהחלטת ממשלה תהא סודית ואסורה בפרסום, לא נדרש שפרסומה יביא לפגיעה בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה, אלא די בכך שהחלטה תהיה בעניינים של חוץ וביטחון. ראש הממשלה או מי שהממשלה הסמיכה לכך, רשאים להתיר פרסום החלטות שאחרת היו אסורות בפרסום לפי הסעיף, כמו כן, האמור לא יחול על דברים שפרסומם נדרש על פי דין. בעניין דנן, הגורמים המוסמכים בחרו שלא לעשות שימוש בסמכותם זו ביחס לנספח ב' למתווה. עמדתם – כמו גם עמדתם של גורמי הביטחון שנדרשו לעניין – היא שפרסום נספח ב', על מסמכיו השונים, עלול להזיק ליישום המתווה לשחרור החטופים, עלול לפגוע בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה. עמדה זו נוגעת ליחסי חוץ וביטחון, ומצויה בליבת שיקול הדעת של הגורמים המוסמכים והמומחים בנושאים אלו.
נוכח האמור, נקבע כי העובדה שההסכם נערך עם האויב, ופרטי המתווה ידועים לו, אינה מוציאה את הסוגיה מגדר ענייני ביטחון ויחסי חוץ של המדינה. לפיכך, ברירת המחדל היא אי-פרסום נספח ב'. מטבע הדברים, קיימים מגוון שיקולים מדיניים וביטחוניים, מעבר להכרת האויב את ההסכם, אשר עשויים לעמוד בבסיס האיסור לפרסם חלקים ממנו, וביסוד העמדה להותיר איסור זה על כנו. משיבי המדינה וגורמי הביטחון הם בעלי הידע, המומחיות ושיקול הדעת בדבר ההשלכות הביטחוניות והמדיניות של פרסום נספח ב', וכאמור, מתחם הביקורת השיפוטית בסוגיות כגון דא הוא צר ביותר, ואין זה ממנהגו של בג"ץ להיכנס בנעליהם של בעלי הסמכות בעניינן. אכן גדולה חשיבותם של עקרונות השקיפות וחופש המידע ביחס לפעולות השלטון, אך הם אינם חזות הכול.
לסיכום, העתירה נדחית
העותרת יוצגה ע"י: עו"ד יובל יועז; המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד דניאל מארקס; עו"ד שרון הואש-איגר
