בג"ץ קובע כי בשימוש בבינה מלאכותית טמון פוטנציאל רב לייעול וטיוב של מגוון משימות בתחום המשפטי. בינה מלאכותית מסייעת בניסוח הסכמים, העמקת המחקר המשפטי, ושיפור כתבי הטענות. חובותיהם המקצועיות של עורכי הדין דורשות לעשות בטכנולוגיה זו שימוש אחראי, זהיר וביקורתי
במוקד ההליך עומדת בקשת העותרת לבטל תניה בהסכם הגירושין אשר נחתם בינה לבין האיש ואושר בפסק דינו של בית הדין השרעי. הטיעון המשפטי שהוצג בעתירה נסמך בעיקרו על פסקי דין וציטוטים מתוך פסקי דין שלא היו ולא נבראו, זאת, כתוצאה מהסתמכותה של באת כוח העותרת, על מידע שסופק לה על-ידי "אתר שהומלץ לה ע"י קולגות", מידע שהוטעתה לחשוב כי הוא אמת מבלי שווידאה את נכונותו. לאחר שהדברים הוצפו, ביקשה העותרת לתקן את העתירה כך שיוסרו אזכורי הפסיקה הבדויים, תוך שציינה כי הטענות המשפטיות מעוגנות בפסקי דין קיימים, אשר חלקם אוזכרו בעתירה. בנסיבות אלה, ועל מנת שלא תקופח העותרת מחמת מעשיה של באת-כוחה, הוחלט לדון בעתירה לגופה. בני הזוג, בני העדה המוסלמית, נישאו בשנת 2008, ולהם שלושה ילדים קטינים. לאחר שיחסיהם עלו על שרטון, הם פנו לעורך דין וניסחו הסכם גירושין קצר, עליו חתמו. השניים התגרשו בהסכמה, ובית הדין השרעי אישר את הסכם הגירושין. אין חולק כי על פי נוסחו של ההסכם ויתרה העותרת על זכויותיה "האזרחיות" הנובעות מהנישואין והגירושין. העותרת הגישה תביעה לבית הדין השרעי לביטול תניית הוויתור שבהסכם הגירושין ותביעתה נדחתה. בית הדין לערעורים דחה את הערעור.
לטענת העותרת, בית הדין השרעי חרג מסמכותו "באשרו ויתור על זכויות אזרחיות", וכי היא אינה יודעת קרוא וכתוב בשפה הערבית, ולכן לא ידעה כי תניית הוויתור נכללת בהסכם הגירושין.
כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ פסקה כי יש לדחות את העתירה על הסף, בהעדר עילת התערבות בפסקי דינם של בתי הדין השרעיים. בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, והתערבותו שמורה רק למקרים חריגים וקיצוניים של חריגה מסמכות, עיוות דין או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, מה שאין כן במקרה דנן. בית הדין השרעי פעל בגדרי סמכותו עת אישר את רכיביו הממוניים של הסכם הגירושין שבין בני הזוג. באשר להבנתה את תניית הוויתור, העותרת הצהירה בפני בית הדין השרעי, טרם אישור ההסכם, כי היא מבינה את תוכנו וחתמה עליו מרצונה החופשי ובהסכמתה המלאה.
בית המשפט הוסיף וקבע, באשר להתנהלות ב"כ העותרת, כי זו סמכה את טענותיה על לא פחות מ-36 פסקי דין, לכאורה של בג"ץ, חלקם על דרך של הפנייה 'סתם', חלקם מלווים בציטוטים. חמש מהן מפנות לפסקי הדין שכלל אינם קיימים, 14 הפניות מאזכרות פסקי דין בהם אין התאמה בין מספר התיק לבין סיווג ההליך, זהות הצדדים או התוכן הנטען, ו-24 מן ההפניות כללו ציטוט או התיימרו לסמך טענה שבינה לבין פסק הדין אין ולוּ קשר מקרי. חלק מן הטענות והציטוטים שנכללו בעתירה היו שגויים לגופם, במובן זה שהציגו חקיקה או הלכה שאינן תואמות את הדין. בתגובה, טענה ב"כ העותרת כי מקור טעותה הוא "בהסתמכה על אותם אזכורים שסופקו לה ע"י אתר שהומלץ לה ע"י קולגות שסמכה על עצתם", ושאת נכונותם לא טרחה לוודא. בית המשפט העריך, בסבירות גבוהה שנעשה שימוש באתר מבוסס בינה מלאכותית, זאת לנוכח הדמיון הרב בין המקרה דנא לבין מקרים דומים מהעת האחרונה, והתופעה ההולכת ומתרחבת של שימוש בכלי בינה מלאכותית לצורך עריכת כתבי בית-דין. באופן טבעי, גם על העולם המשפטי לא פסחו החידושים הטכנולוגיים, והשימוש במערכות בינה מלאכותית הופך נפוץ יותר ויותר. הגם שטכנולוגיה זו עודנה בחיתוליה, ניכר כי טמון בה פוטנציאל רב לייעול וטיוב של מגוון משימות בתחום המשפטי. כבר כיום, בתי משפט בעולם עושים בבינה מלאכותית שימושים שונים למשימות משפטיות או ניהוליות, שבוצעו בעבר בידי בני אנוש אף עורכי דין נעזרים בכלים אלו, ובין היתר, בינה מלאכותית מסייעת בניסוח הסכמים ובמיפוי טעויות וסיכונים הגלומים בהם. כך, בפרט, משמשות מערכות בינה מלאכותית לעריכת כתבי בית-דין, כשבכוחן להעשיר את הרקע לכתבי הטענות, לספק תובנות נוספות, לשפר ולטייב ניסוחים ולהצביע על קשיים וכשלים בטיעון המשפטי. עוד בכוחה של הבינה המלאכותית להנגיש את הדין עבור מי שאינם משפטנים.
זאת ועוד, נקבע כי את התועלות הפוטנציאליות העצומות הטמונות בכלי הבינה המלאכותית להתפתחות האנושית, ניתן רק לשער. אך ככל טכנולוגיה – גם בזו קיימים חסרונות וסיכונים- כדוגמת התופעה המכונה הזיות הבינה המלאכותית (AI hallucinations). כינוי זה מתאר, תופעה בה מערכת בינה מלאכותית 'הוזה', דהיינו, יוצרת תוכן המכיל מידע כוזב או מטעה המוצג כעובדה. תוצרים אלה נחזים להיות כה ענייניים והגיוניים, עד כי יש המסתמכים עליהם מבלי לוודא את נכונותם. כתבי הטענות של הצדדים הם אבני היסוד של ההליך המשפטי, ומחשיבותם להליך כולו, נגזרת החובה להגישם כשהם מדויקים, אמינים וערוכים כהלכה. עורך דין המגיש כתב בית-דין שתוכנו בדוי, תוך שהוא נסמך על אסמכתאות שאינן קיימות, מועל בחובותיו כלפי הלקוח וכלפי בית המשפט. בית המשפט הדגיש כי אין בחומרת המעשה במקרה דנן, ובחששות שהוא מעורר, כדי להעיב על שימושים ראויים שניתן לעשות בכלי בינה מלאכותית. אין לשפוך את התינוק עם המים. בכלי הבינה המלאכותית טמון פוטנציאל רב לשיפור מרחיק לכת של המלאכה המשפטית, הגברת הגישה לערכאות והנגשת הדין, העמקת המחקר המשפטי ושיפור כתבי הטענות, ייעול ההליכים וקיצור משך ההתדיינות, השגת פשרות, והפחתת העומס על מערכת המשפט. אין זה ראוי כי מפני החששות המובנים יוחמצו תועלות אלו. יתרה מזו, נוכח קצב התקדמותה של טכנולוגיה זו, והדינמיות המאפיינת אותה, יש הסבורים כי לא ירחק היום שחובותיו של עורך הדין ישמיעו צורך להיעזר בכלים אלו. יש לקחת בחשבון את האפשרות כי החששות המתעוררים כיום, יזכו במרוצת הזמן למענה טכנולוגי מספק. עוד הודגש, כי שימוש שעושים עורכי דין בכלי בינה מלאכותית, אין משמעו כי הם יכולים להתפרק מאחריותם ומשיקול דעתם המקצועי. חובותיהם המקצועיות של עורכי דין דורשות לעשות בטכנולוגיה זו שימוש אחראי, זהיר וביקורתי, להבין לעומקן את יכולותיה ומגבלותיה, ואין הם רשאים להגיש לבית המשפט כתבי בית-דין שלא נבדקה אמינותם ודיוקם בדוק היטב.
לסיכום, העתירה נדחית.
העותרת יוצגה ע"י: עו"ד עו"ד סוהיר זידאן; המשיבים יוצגו ע"י: לא צויין
