חדשות

הלוואות שהוצמדו לשערי היין היפני והדולר הצמיחו לחברות שנטלו אותן הכנסות חשבונאיות כתוצאה מייסוף השקל לעומת המטבע הזר. ביהמ"ש העליון קבע כי הרווח שצמח להן מירידת ערכן השקלי של התחייבויותיהן במטבע חוץ הוא הכנסה אינטגראלית לעסקי שתי החברות, וכי ניתן לחייבן במס גם מכוח סעיף 2(4) העוסק בדיבידנד, ריבית והפרשי הצמדה

בית המשפט העליון דחה את ערעורן של שתי חברות על שומות מס הכנסה הנוגעות להכנסות שצמחו להן כתוצאה משחיקת ערכי הלוואות צמודות מט"ח שנטלו בעקבות פיחות במטבעות הזרים, וקבע כי מדובר בהכנסות אינטגראליות לעסקי החברות.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המערערות נטלו מהבנק הלוואות שהוצמדו לשערי מטבעות זרים – יין יפני ודולר ארה"ב. בשני המקרים חל בשלב מסוים פיחות בערך המטבע הזר לעומת השקל (או ייסוף של השקל לעומת המטבע הזר) וכתוצאה מכך צמחו לחברות הכנסות חשבונאיות שאותן לא רשמו כהכנסות לצרכי מס. פקיד השומה מצדו סבר כי יש לראות בהכנסות משחיקת ערך ההלוואה כהכנסות חייבות במס, ועל כן הוציא לחברות שומות הכנסה. על רקע המחלוקות, הגישו החברות ערעורים לבתי המשפט המחוזיים אשר קבעו כי ההכנסות משחיקת ערך ההלוואה הן אינטגראליות לעסקי החברות ולכן ניתן לחייבן במס. עם זאת, הפסיקות בשני המקרים היו שונות בכל הנוגע למקור החיוב בפקודת מס הכנסה. במקרה האחד, סבר בית המשפט כי ניתן לחייב במס מכוח סעיפים 2(1), שעניינו הכנסה מעסק, וסעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה ואילו במקרה השני סבר השופט כי לא ניתן לחייב במס מכוח סעיף 2(4), שלפיו הכנסה שצמחה מ"דיבידנד, ריבית והפרשי הצמדה" חייבת במס.

בית המשפט העליון דחה את הערעורים שהגישו החברות על פסיקת בית המשפט המחוזי וקבע כי הפרשי הייסוף, קרי הרווח שצמח למערערות מייסוף השקל שהוביל לירידת ערכן השקלי של התחייבויותיהן במטבע חוץ, חייבים במס. השופטים ניל הנדל, אורי שהם ונעם סולברג קבעו כי מדובר בהכנסות אינטגראליות לעסקי שתי החברות וכי הדבר משתקף גם בהתנהלותן ודיווחיהן.

השופטים ציינו כי אין מניעה לראות בסעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה כחולש גם על סכומים שליליים ש"נוספו" לקרן והביאו לשחיקתה, וכי תיתכנה גם הכנסות פסיביות הצומחות כתשואה על נכס, כאשר מידת ההשקעה או התרומה שהשקיע הנישום להפקתן היא נמוכה. זאת, גם כאשר הנכס הנדון כלל אינו בבעלותו. משכך, העובדה כי כספי ההלוואה אינם בבעלות המערערות ועליהן להשיבן אינה שוללת את יכולתן להפיק מהן הכנסה, וניתן אף לראות בכספי ההלוואות עצמם כמקור שהצמיח למערערות את ההכנסות. לאור האמור, נקבע כי אין מקום להבחין בין הכנסה שצומחת למלווה כתוצאה מעליית שער המטבע לבין הכנסה שצומחת ללווה כתוצאה מפיחות בו, ומכאן שגם סעיף 2(4) מהווה מקור לחיוב המערערות במס.

ע"א 2810/13