חדשות

התובעות טענו כי בתקופת העסקתן שוחח עמן הנתבע בטלפון ובפייסבוק, בעיקר בשעות הלילה, שיחות בעלות אופי מיני בהן החמיא להן על המראה החיצוני ושאל אותן על יחסיהן עם בני המין השני. ביה"ד לעבודה קבע כי דבריו של הנתבע לתובעות חרגו ממחמאות לגיטימיות וכי הוא שאל אותן שאלות אינטימיות באופן העולה כדי הטרדה מינית אסורה לפי החוק

בית הדין האזורי לעבודה קיבל חלקית את תביעתן של נערות שהועסקו במופעי בידור של בדרן הילדים "דאנסי גדי", וחייב אותו לפצות שתיים מהן ב-17 אלף שקל בגין הטרדה מינית מילולית שביצע כלפיהן בטלפון ובפייסבוק מחוץ לשעות העבודה. השופטת דלית גילה קבעה כי דבריו של הנתבע לתובעות, שהיו באותה עת קטינות בשנות העשרה לחייהן, חרגו ממחמאות לגיטימיות כלפי מי שרוצה להציג עצמה בהופעות בפני קהל וכי מלבד האמור שאל אותן שאלות אינטימיות באופן העולה כדי הטרדה מינית אסורה לפי החוק. מנגד, נדחתה טענת אחת הנערות להתנכלות מצד הנתבע וכן נדחתה תביעתה של נערה אחרת בנוגע למעשים דומים שבוצעו כלפיה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הנתבע הוא בדרן המוכר בכינוי "דאנסי גדי", המעלה הופעות שירה ומחול לילדים בהן משולבות גם נערות במשחק וריקוד. התובעות 1-2 הועסקו במופעי הנתבע ואילו התובעת 3 רואיינה על ידו כדי לעבוד כשחקנית אצלו. התקשרות הנתבע עם התובעות, שהיו קטינות בנות 15-17.5 באותה עת, נעשתה בעקבות פנייתו אליהן בפייסבוק שלאחריה נפגש עמן לראיונות עבודה.

עניינה של התביעה דנן, שהוגשה באמצעות הסתדרות הנוער העובד והלומד, בתביעת התובעות לזכויות הנובעות להן מתקופת עבודתן וכן לפיצוי בעילה של הטרדה מינית. אין חולק כי התובעות לא קיבלו תשלום כלשהו מהנתבע עם סיום יחסי העבודה עמו, וכי פניותיהן הרבות אליו בעניין זה נדחו על ידו באמתלות כאלה או אחרות. נוסף לאמור, טענו התובעות כי בתקופת העסקתן שוחח עמן הנתבע בטלפון ובפייסבוק, בעיקר בשעות הלילה, שיחות בעלות אופי מיני בהן החמיא להן על המראה החיצוני ושאל שאלות אינטימיות הנוגעות לגופה של מי מהן ועל טיב יחסיה האישיים עם בני המין השני. כמו כן, ביקש הנתבע מהתובעות שלא לחשוף את תוכן השיחות לבני זוגן. הנתבע מצדו הודה בהתבטאויות המיוחסות לו אך טען כי הדברים נאמרו בתמימות ומתוך רצון להיות "מגובש" עם עובדיו. לגרסתו, הוא "נכשל בלשונו" אולם לא הייתה לו כל כוונה לבצע מעשה מיני או לנצל את מרותו כלפי התובעות אלא דאג להן ורצה לחזק את ביטחונן ולדרבן אותן להצלחה. עוד הוסיף הנתבע כי ברגע שהבין שהדברים שנאמרו על ידו הוצאו מהקשרם, הוא התנצל בפני התובעות וכולן סלחו לו.

השופטת דלית גילה קיבלה את התביעות בחלקן וקבעה כי מחומר הראיות עלה בבירור שההתבטאויות המיניות המטרידות המיוחסות לנתבע, על אף שהיו בתקופה בה שררו יחסי מרות בינו לבין התובעות, נעשו מחוץ לשעות העבודה ובמהלך שיחות שניהל עם התובעות בטלפון ובפייסבוק, כאשר גם התובעות אישרו שבמהלך העבודה הסדירה לא היו כל רמיזות מיניות מצדו של הנתבע כלפי מי מהן וכי הוא נהג בצורה מקצועית. יחד עם זאת, אין חולק באשר לקיומם של יחסי מרות בין התובעות לנתבע, כאשר בסיטואציה זו אין לדרוש ביטוי חיצוני לאי ההסכמה ולכן אין בעובדה שהתובעות לא הביעו התנגדות לאמירותיו של הנתבע תוך כדי שיחותיו איתן כדי לפעול לרעתן. כן אין בעובדה שהתובעות לא הגישו תלונה במשטרה נגד הנתבע כדי להעלות או להוריד בנושא זה, שכן גם זו אינה דרישה הכרחית על פי החוק.

מכאן, פנה בית הדין לבחון את המעשים המיוחסים לנתבע כלפי כל אחת מהמתלוננות. אשר לתובעת 1, זו הצהירה כי בתקופת העסקתה נתן לה הנתבע מחמאות באופן לא לגיטימי, התערב בחייה הפרטיים, קינא לה ואף ניסה לשכנע אותה לישון בביתו באמצעות "תכסיסים ותחבולות". בעניין זה קבע בית הדין כי במחמאה על מראה חיצוני כשלעצמה אין משום הטרדה, וודאי שלא מינית, ובמיוחד כאשר מדובר בנערה המדגמנת מדי פעם והופעתה החיצונית המצודדת היא חלק מכלי עבודתה. יחד עם זאת, לפי התכתובות בפייסבוק עולה כי הנתבע החמיא לתובעת בתדירות גבוהה ופנה אליה באמירות החורגות מן המקובל ביחסי העבודה (כגון "אני מת עליך", "מחכה לשמוע את קולך המתוק" ועוד). לא זו אף זו, הנתבע שאל את התובעת שאלות אינטימיות. על יסוד האמור, שוכנעה השופטת כי אמירותיו של הנתבע כלפי התובעת 1 היו מיניות במובהק ולכן היוו הטרדה מינית מילולית בהתאם לסעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה.

בעניין זה הובהר כי אין המדובר רק בתחושות סובייקטיביות של התובעת, שכן קיים פסול הראוי לגינוי בעצם ניהול שיחה של מעסיק עם עובדת בנושאים כמו אלה שהעלה הנתבע בשיחותיו עם התובעת. בקביעת סכום הפיצוי שקל בית הדין בין היתר את השעות המאוחרות שבהן התנהלו השיחות, פער הגילאים, היותה של התובעת קטינה בתקופה הרלוונטית ומאידך את פרק הזמן הקצר בו נמשכו ההטרדות והימצאות ההתבטאויות ברף הנמוך של מקרי ההטרדה על רקע מיני. נוכח האמור, העמיד בית הדין את סכום הפיצוי על 10,000 שקל. מנגד, דחה בית הדין את טענת התובעת כי יש לראות ב"סצנות קנאה" המיוחסות לנתבע ובהצעתו שהיא תבוא ללון אצלו משום הטרדה.

השופטת גלה דחתה את התביעה בנוגע למעשים המיוחסים כלפי התובעת 2, לאחר ששוכנעה כי לא התקיימו בשיחותיה עם הנתבע התנאים הקבועים בחוק למניעת הטרדה מינית. אשר לתובעת 3, שמלבד אמירות והתייחסויות מיניות מצד הנתבע טענה גם להתנכלות מצדו לאחר שהעירה לו על התנהגותו, קבע בית הדין כי על אף שזו לא עבדה בפועל אצל הנתבע עדיין התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים שכן הנתבע קיבל את התובעת לצוות שלו גם אם עוד לא קבעו מתי והיכן תופיע עמו.

לגופו של עניין, גם במקרה זה קבע בית הדין כי בנוסף למחמאות לגיטימיות כלפי מי שרוצה להציג עצמה בהופעות בפני קהל, הנתבע אמר לתובעת משפטים החורגים מיחסי העבודה הראויים וגם אותה שאל שאלות אינטימיות. לאור האמור, קבע בית הדין כי גם האמירות כלפי התובעת 3 עלו כדי הטרדה מינית מילולית אסורה, ופסק לה פיצוי בסך 7,000 שקל. מנגד, נדחתה טענתה של התובעת להתנכלות מצד הנתבע, שכן בנסיבות המתוארת מובן שהנתבע חש עצמו פגוע מכך שהתובעות דיברו ביניהן עליו, השוו את התבטאויותיו אליהן והסיקו מסקנות שהסיקו, אך הוא לא ניתק את הקשר העסקי עליו הסכים עם התובעת אלא היא בחרה שלא להמשיך בו.

סע"ש 29499-06-14