בית המשפט קבע כי מדובר בעדות יחידה של מתלוננת, ואף שעשתה רושם מהימן וחיובי לא נתמכה בראיות חיצוניות ואליה התלוו מחדלי חקירה רבים. השופטת מצאה את גרסתו של הרופא עקבית ללא סתירות מהותיות והחליטה לזכות אותו
בית משפט השלום זיכה רופא מביצוע מעשה מגונה בעורכת דין שעבדה בבניין בו נמצאה מרפאתו. נקבע, כי למרות שגרסת המתלוננת הייתה מהימנה בעיקרה, הרי שמדובר בעדות יחידה שאינה נתמכת בראיות חיצוניות ואליה מצטרפים מחדלי חקירה רבים, כאשר מנגד עומדת גרסתו העקבית של הנאשם.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נגד הנאשם, ד"ר יוסף בלאט, רופא במקצועו, הוגש כתב אישום שייחס לו ביצוע מעשה מגונה תוך שימוש בכוח. על פי העובדות הנטענות, עבד הנאשם במרפאה המצויה בבניין בירושלים. באחד הימים, פגש הנאשם במעלית במתלוננת, עורכת דין שעבדה במשרד באותו בניין, וזו שאלה אותו האם יוכל לסייע לה במתן מרשם לתרופה לה היא זקוקה. הנאשם בתגובה אמר לה להגיע למרפאתו למחרת בבוקר, וכשהגיעה שוחחו השניים בחדרו. משפנתה המתלוננת לכיוון הדלת בתום השיחה, אמר לה הנאשם על פי הנטען לחכות, אז אחז בחזה מאחור, טרק את הדלת שהייתה חצי פתוחה והצמיד את המתלוננת אל גופו תוך שהוא מלטף אותה ולוחש באוזנה. לאחר מכן הסתובבה המתלוננת לצד, דחפה את הנאשם, צעקה לעברו ועזבה מיד את המרפאה.
במענה לכתב האישום אישר הנאשם את היכרותו עם המתלוננת שעבדה באותו בניין, וכן אישר את פנייתה אליו לסייע לה במתן מרשם ואת תיאום הפגישה ביניהם במרפאתו. עם זאת, הכחיש הנאשם את המעשה המיוחס לו בכתב האישום, כך שיריעת המחלוקת למעשה מתמקדת כולה בשאלה כיצד הסתיימה אותה פגישה בין השניים.
השופטת חנה מרים-לומפ קבעה כי יש לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו. ראשית, ציין בית המשפט כי המחלוקת בתיק היא עובדתית במהותה וככזו היא מצריכה הכרעה בין גרסאות הנאשם והמתלוננת שהיו העדים היחידים לאירוע. כפועל יוצא, חפותו או אשמתו של הנאשם תיגזר ממידת האמון שייחס בית המשפט לעדותו ולעדות המתלוננת, כאשר סיטואציה ראייתית כגון זו טעונה זהירות מיוחדת.
מכאן, פנה בית המשפט לבחון את גרסתה של המתלוננת וקבע כי על אף טענות ב"כ הנאשם אשר לסתירות שנתגלו בעדותה, העדות כשלעצמה עשתה רושם חיובי ככל שמדובר במישור ההתרשמות גרידא.
בית המשפט התרשם כי המתלוננת סיפרה על אירוע שהתרחש ולא חזרה על גרסה שנלמדה, וכי היא לא ניסתה להשחיר את פני הנאשם.
עם זאת, בניתוח כל הראיות ואף בשים לב לעדות הנאשם העקבית שאף בה לא נמצאו סתירות או פרכות מהותיים, ובמיוחד נוכח מחדלי החקירה הרבים, קבע בית המשפט כי לא ניתן להעדיף את גרסתה באופן כזה שיוביל למסקנה כי אשמת הנאשם הוכחה מעבר לכל ספק סביר.
