נדחתה תביעתו של הזמר ליאור פרחי נגד המעבד המוזיקלי וחברו הוותיק רביב בן-מנחם, מייסד המיזם המוזיקלי "הפרויקט של רביבו". במסגרת התביעה טען פרחי כי היה שותף לפרויקט ולכן זכאי לרווחים שצמחו ממנו. ביהמ"ש: בהיעדר הסכם שותפות, ביצוע פעולות לקידום הפרויקט לא מקנות לו מעמד של שותף
בית משפט השלום קבע כי בהיעדר הוכחה לקיומו של הסכם שותפות כתוב או משתמע, ועל רקע קיומה של מערכת היחסים החברית ארוכת השנים בין השניים, לא ניתן לקבל את עמדתו של פרחי לפיה הפעולות שביצע לקידום הפרויקט מקנות לו מעמד של שותף במיזם המצליח. בית המשפט סבר כי פרחי אכן זכאי לתמורה מסוימת בגין הפעולות שביצע לקידום הפרויקט, אולם קבע כי לא ניתן לקבוע את שיעורה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, ליאור פרחי, הוא זמר ידוע ויוצר מוכר בתחום המוסיקה המזרחית/ים תיכונים, ובין היתר הוציא שמונה אלבומים, נטל חלק בהופעות גדולות, בצע דואטים עם אומנים מובילים, כתב והלחין שירים אשר הפכו להיטים ובוצעו על ידי אומנים אחרים. בנוסף, פרחי עורך ומנחה תכנית רדיו בשם "חשמל באוויר" המשודרת אחת לשבוע ברדיו "לב המדינה"(91FM) המוקדשת למוסיקה מזרחית נוסטלגית.
רביב בן-מנחם , הוא קלידן, מעבד מוסיקלי, מלחין ותמלילן בתחום המוסיקה הים תיכונית, ושעבודתו המקצועית מוערכת ומוכרת לעוסקים בתחום. החל מסוף שנות התשעים שימש כאחד הנגנים המלווים את פרחי בהופעותיו, ובתקופה זו צבר ידע וניסיון והתפתח להיות אף מעבד מוזיקלי, מלחין ותמלילן.
השירים הראשונים שעיבד בן מנחם היו שיריו של פרחי והוא אף הפיק חלק מאלבומיו, ובהמשך שיתף פעולה עם אומנים ידועים אחרים אם כיוצר ואם כנגן. לימים, הקים בן מנחם את המיזם המוזיקלי "הפרויקט של רביבו", אשר התחיל משתי מחרוזות של שירים מזרחיים נוסטלגיים ומוכרים שהקליט בעיבוד ובביצוע מחודשים, ולימים זכה להצלחה רבה.
פרחי טען בתביעה שהגיש נגד בן מנחם כי על אף שהיה שותף בהקמתו, בפיתוחו ובביסוסו של המיזם נישל אותו הנתבע שלא כדין מזכויות בו וגוזל ממנו את ההכנסות והרווחים להם הוא זכאי כשותף במיזם. לדבריו, בניגוד גמור לעמדת הנתבע אשר חפץ להשאיר את המחרוזות בקרב חוג מכריו המצומצם, סבר התובע כי יש לממש את הפוטנציאל שבהם ועל כן הציע לו כי ירתום עצמו לטובת הפרויקט ויפעל בכל דרך לקידומו והפיכתו לעסק חי אשר יניב לשניהם רווחים.
לפיכך, לטענתו, רתם פרחי את עצמו לטובת הקמת המיזם, קידומו ופרסומו, והוא אשר המציא, פיתח ובנה את המותג "הפרויקט של רביבו". בנוסף טען התובע כי החל לשדר קטעים מהמחרוזות בתוכנית הרדיו שלו, הפיק סרטונים, קידמם ברשת האינטרנט, פרסם את המיזם, אירגן לו את הופעותיו הראשונות, נפגש עם גורמים שונים על מנת לקדמו ועוד, כשכל אלו נעשים בשיתוף פעולה עם הנתבע ומתוך הבנה והסכמה לפיה הינם שותפים שווים ומלאים במיזם.
פרחי ביקש להצהיר כי הוא שותף במיזם הזכאי למחצית מכל ההכנסות והרווחים שצמחו ושיצמחו ממנו, וכן עתר לצו למתן חשבונות. לחילופין, ביקש לפסוק לו שכר ראוי ותמורה עבור הקמת המיזם, פיתוחו והפיכתו למותג מוסיקה מבוקש, בשיעור של 50% משווי המיזם והרווחים שצמחו לנתבע בגינו, ולחילופי חילופין לפסוק לו שכר ראוי בסך של מיליון וחצי שקלים.
השופטת רחל- בת ערקובי דחתה את תביעתו של פרחי וציינה כי לא קיים בין השניים הסכם כתוב או טיוטת הסכם אשר יעידו כי הייתה בין הצדדים הסכמה ליצור שותפות, ולכן יש לבחון האם השתכלל בין הצדדים הסכם שותפות בדרך אחרת, אם בעל פה או אם בהתנהגות.
לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי פרחי לא הוכיח שהייתה הצעה לשותפות במיזם וברי כי לאור זאת אף לא הוכח קיבול מצד הנתבע. לדעת בית המשפט, עיון בגרסת התובע מגלה כי הביטוי החיצוני של רצונו לשותפות אינו ברור ונשאר עמום אף לגרסתו.
כך לדוגמה, בכתב התביעה התובע לא ציין מועד ומסגרת להצעה, אם במסגרת פגישה, מייל, ווטסאפ או כל אמצעי תקשורת אחר, במהלכו הוצעה ההצעה. כמו כן, לא ברור מהו אותו רגע בו הוצעה ההצעה, מהו המועד בו התקבלה ההצעה על ידי הנתבע, מהו המועד בו ניסה התובע לשכנע את הנתבע ומהו המועד בו הצליח לשכנעו. מעבר לשאלת המועד בו הוצעה ההצעה, לא ברור באיזה אופן הוצעה ההצעה לשותפות במיזם לשיטת התובע. נקבע, כי על הטוען מוטל הנטל הראייתי להוכחת קיומו של הסכם שותפות על כל המשתמע מכך, הוכחת ההצעה, הוכחת הקיבול והוכחת ההתנהגות שממנה ניתן ללמוד באופן סביר כי זו הייתה הכוונה המשותפת של הצדדים, אלא שנטל זה לא הורם, ולכן ההצעה הנטענת על ידי התובע אינה עונה על דרישת המסוימות והיא חסרה בפרטים מהותיים בה.
מנגד, סבר בית המשפט כי הוכח שהתובע רצה וביקש להיות אחד המשתתפים בפרויקט, אולם לא הוכח כאמור כי הייתה הצעה קונקרטית או מפורשת מצד התובע, והתנהגותו אינה כוללת רכיבים חיוניים הדרושים לשם גיבושו של הסכם בכלל והסכם שותפות בפרט.
בכל הנוגע לנתבע, קבע בית המשפט כי גם בבחינת התנהגותו לא ניתן על יסוד הראיות לקבוע כי הוא גמר אומר בדעתו להיות שותף עם התובע במיזם, וכי למרות שהתובע ביצע פעולות בשיתוף עם הנתבע לקידום המיזם – לא די בהן להוכחת הסכם שותפות אלא על התובע להראות כי הפעולות נעשו על בסיס הסכמה מפורשת או משתמעת לקיומה של שותפות. בית המשפט לא נמצא כי הונחה התשתית העובדתית שממנה ניתן להגיע למסקנה שפעולות אלו נעשו על בסיס הסכמה, אפילו הסכמה שבשתיקה לפיה הצדדים שותפים במיזם, או כי הנתבע הציג כלפי התובע מצג ממנו ניתן היה להסיק על הסכמה לשותפות.
הגבול בין חברות למערכת יחסים עסקית
עוד התייחס בית המשפט למערכת היחסים בין התובע לנתבע. בעניין זה, התובע תיאר בתביעה ובתצהירו מערכת יחסים חברית מיוחדת, אינטנסיבית, אישית וקרובה שנרקמה בינו לבין הנתבע במהלך עבודתם המשותפת לאורך כ-15 שנה, לרבות בילויים משפחתיים משותפים, ואשר טמנה בחובה יחסי אמון מיוחדים במובן זה שהתובע היה איש סודו של הנתבע ולהיפך. עוד עלה כי לגרסת שני הצדדים הם נעזרו אחד בשני בנושאים מקצועיים מבלי שזו תזכה מי מהם בתמורה, אם כספית אם בזכויות. לפיכך, על התובע להראות כי הפעולות שנקט בענייננו עברו את הרף של חברות והגיעו לרף של מערכת יחסים עסקית שמממנה ניתן ללמוד על כוונתם להיות שותפים ולחלוק את הרווחים במיזם.
בעניין זה, התייחס בית המשפט לכלל הפעולות שביצע התובע לקידום המיזם, ובכלל זה שידור מחרוזות הפרויקט ברדיו, הגיית שם ההרכב, העלאת סרטונים שצולמו לאינטרנט וכו', וקבע כי התובע תרם להצלחת הפרויקט ואין ספק כי הנתבעים נעזרו בפעולותיו. עם זאת, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא די בכך כדי לבסס קיומה של שותפות וכי התובע בזמן אמת לא חשב על שותפות במובן אותו הוא הציג בתביעה.
בנוסף נקבע כי מרבית הפעולות נעשו בפרק זמן קצר של חודשים ספורים בלבד, ומעבר לכך לא הובאה כל ראייה שהנתבע היה מודע למשמעות שמייחס התובע לפעולות שביצע.
לפיכך, מכלול הפעולות יחדיו אינן מובילות למסקנה שניתן לראות בצדדים שותפים, בפרט בשים לב למערכת היחסים בין התובע לנתבע ולפעולות ההדדיות אשר נעשו האחד למען השני.
התביעה לשותפות ולקבלת חשבונות נדחתה. הנתבעים ישלמו לידי פרחי 3000 שקל עבור חלקו בהופעה שנסגרה בעזרתו. בית המשפט התחשב בכך שנקבע כי פרחי זכאי לתמורה מסוימת בגין הפעולות שביצע, וקבע כי ישלם לנתבעים הוצאות ההליך בסך 20 אלף שקל בלבד.
