האם ויתרה על המזונות במטרה לאפשר לבתה לחדש את הקשר עם אביה, אך הוא סירב לפגוש אותה. ביהמ"ש קבע כי הבת תוכל לתבוע את האב בתביעה עצמאית, שכן מבחינה דיונית עניינה של הקטינה כלל לא נדון לגופו של עניין, והיא קופחה באופן בולט ביותר
בית המשפט העליון דן ב"גלגול שלישי" בעניינה של קטינה שתבעה את אביה בתביעת מזונות, לאחר שאמה ויתרה בשמה על זכותה למזונות במסגרת הסכם עליו חתמה לחידוש הקשר עם האב. בית המשפט ציין כי השארת המצב על כנו במובן של אי-התערבות תביא לפגיעה קשה בזכויותיה, ותוצאה כזו מחייבת ואף זועקת את התערבותו של בית המשפט.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המבקשת, קטינה בת 14, הגישה באמצעות אמה תביעות שונות נגד מי שנטען להיות אביה שלא עמד עמה בקשר מאז לידתה ומתגורר באנגליה. במסגרת ההליכים, ניתנו כנגד האב פסקי דין בהעדר הגנה שבמסגרתם הוצהר כי הוא אביה של הקטינה, ונפסקו לה מזונות בסך 2,800 שקל לחודש.
האב ניסה ללא הצלחה לבטל את פסקי הדין ובהמשך נמנע מתשלום המזונות. האם לא פעלה במהלך השנים לגביית המזונות שנפסקו, לטענתה מתוך הרצון לאפשר קשר עתידי בין הבת לאביה.
בשנת 2013 גיבשו ביניהם האם והאב הסכם שמטרתו יצירת קשר מתמשך בינו לבין בתו, ובהמשך נחתם הסכם לפיו יבצע המשיב בדיקת רקמות בישראל, ואם יימצא שהוא האב יחולו הסדרי ביקורים שונים שאם לא יתממשו ישלם האב קנסות.
מנגד, הסכימו הקטינה ואמה שלא לפתוח בהליכים משפטיים לאכיפת פסק הדין למזונות או עיכוב יציאה מהארץ נגד האב, וגם הוסכם כי לא יהיו תביעות הדדיות בין האב לאם, למעט לעניין יישום ההתחייבויות בהסכם. כן הוסכם כי אם יתברר שהמשיב הוא אביה של הקטינה יינתן פסק דין הדוחה את תביעת המזונות נגדו. בסופו של יום נמצא כי המשיב הוא אכן אביה של הקטינה, ובהתאם בוטל בהסכמה פסק הדין למזונות.
עם זאת, המפגשים בין האב לבת לא יצאו אל הפועל ועל כן הגישה הקטינה תביעת מזונות נגד האב. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה וקבע כי מדובר בתביעה עצמאית של הבת שכן ההסכם בין הוריה אינו מחייב אותה. לפיכך, נפסק כי האב ישלם לקטינה מזונות בסך 2,500 שקל לחודש.
ערעור שהגיש האב לבית המשפט המחוזי התקבל ונפסק כי אין למבקשת זכות תביעה עצמאית. בית המשפט קבע כי בעת כריתת ההסכם ותיקופו כפסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה נלקחה בחשבון טובת הקטינה, ולכן היא מחויבת להסכם. עוד נקבע כי במקרה זה אי קבלת התביעה לא תביא לקיפוח המבקשת באופן שלא יימצא מקור לסיפוק מזונותיה, שכן האם יכולה לספק את צרכיה. בנוסף, נפסק כי לא הוכח שינוי נסיבות מהותי המאפשר תביעה להגדלת מזונות, שכן סירובו של האב להיפגש עם בתו היה בבחינת אפשרות שהצדדים להסכם צפו, ואף הסדירו סנקציה כספית מוגדרת למקרה שכך ינהג.
על פסק דין זה הגישה הקטינה באמצעות אמה את בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון.
המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין קיבל את הערעור וקבע כי דומה כי מעיקרא לא הייתה עומדת לקטינה במקרה זה זכות תביעה עצמאית בעקבות ההסכם, הואיל ועל פניו היה ההסכם שנחתם לטובתה ולא קיפח את מזונותיה באופן זועק וקריטי. עם זאת סבר רובינשטיין כי בחינה כוללת מראה במובהק כי חל שינוי נסיבות "אסטרטגי" מהותי המצדיק את בחינתם המחודשת של מזונות הקטינה בשל חוסר ההסכמה של אביה לפגוש את בתו. הובהר, כי לעתים יכיר בית המשפט גם בשינויים שאינם כלכליים כשינוי מהותי כדי להביא לתוצאה צודקת. נוכח האמור, קבע רובינשטיין כי יש לקבל את הערעור ולהשיב על כנו את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, תוך חיוב המשיב בהוצאות המבקשת בסך 25 אלף שקל.
