חדשות

השופט ירון בשן קבע כי הרופא המנתח, ד"ר אבינוח אליעזר, התרשל בכך שלא ערך לתובעת בדיקת גסטרוסקופיה, שהיתה חושפת את העובדה שיש לה כיב הדורש טיפול, ופסק לה פיצוי בגין אובדן כושר עבודה בשנים הרלוונטיות, אף שהכנסותיה הנטענות לא הוכחו ולא דווחו לרשויות המס

בית משפט השלום בתל אביב פסק פיצוי של 820 אלף שקל למטופלת ששני שליש מקיבתה נכרתו בעקבות סיבוך של ניתוח קיצור קיבה. השופט ירון בשן קבע כי הרופא המנתח, ד"ר אבינוח אליעזר, התרשל בכך שלא ערך לתובעת בדיקת גסטרוסקופיה, שהיתה חושפת את העובדה שיש לה כיב הדורש טיפול, ובכך הפר את חובת הזהירות כלפיה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעת שסבלה מעודף משקל מסכן חיים עברה ניתוח לקיצור קיבה על ידי ד"ר אליעזר, שבוצע באמצעות הנחת רצועה חלולה שבתוכה נוזל סביב הקיבה (טבעת), המצרה את הפתח שדרכו נכנס המזון. כחצי שנה לאחר הניתוח הגיעה התובעת לחדר המיון בשל הקאות וחוסר יכולת לאכול. בבית החולים נשאב חלק מהנוזל שבטבעת ואחיזתה רופפה, והתובעת שוחררה לביתה. כעבור שבועיים שבה התובעת לבית החולים ובצילום בטן עלה חשד לגלישת חלק מהקיבה מעבר לטבעת. התובעת סירבה להתאשפז וביקשה לעבור לבית החולים סורוקה להמשך טיפול על ידי הנתבע.

התובעת התקבלה בסורוקה עם אבחנה של גלישת קיבה שאושרה בצילום ובשיקוף, אך לא טופלה על ידי הנתבע שלא היה שם, ושוחררה לאחר שמצבה השתפר. באותו יום הגיעה התובעת לבית החולים אסותא ונותחה על ידי הנתבע בגישה לפרוסקופית, שם נצפתה גלישת קיבה אל מעבר לטבעת. כעבור שבועיים הגיעה התובעת שוב לסורוקה במצב מסכן חיים. בדיקת גסטרוסקופיה הראתה אזור נמקי בקיבה וכיב מדמם ומנוקב, שני שלישים מהקיבה נכרתו והטבעת הוצאה. התובעת אושפזה למשך 18 ימים ונזקקה להמשך טיפול לרבות ניתוח נוסף.

התובעת טענה כי אף שתזוזת הטבעת וגלישת הקיבה הם סיכונים טבעיים של טיפול תקין, הנתבע התרשל בכך שהנחה אותה לסרב לקבל טיפול בבית החולים ובחר לטלטל אותה מעיר לעיר, מבית חולים לבית חולים, ולא טרח לערוך את כל הבדיקות הדרושות ובכך החמיץ את הנזק שנגרם לקיבה.

השופט ירון בשן קיבל את התביעה אך קבע כי בעת פנייתה הראשונה לבית החולים מצבה לא דרש טיפול חירום והיה יתרון בהפנייתה דווקא לנתבע להמשך טיפול, וכי אין ראיה שעיכוב הטיפול ביום-יומיים תרם למשבר שהתרחש לאחר מכן. עם זאת, נקבע כי הנתבע היה מודע לחשש שנגרם נזק לרקמות פנימיות, אך הבדיקה שבחר לערוך היתה מיותרת ורבת חסרונות. השופט הבהיר כי היה על הנתבע לערוך לתובעת בדיקת גסטרוסקופיה, שהיתה חושפת את העובדה שיש לה כיב הדורש טיפול. עוד נקבע כי אילו היתה מבוצעת הבדיקה בסמוך לניתוח, היה די זמן על מנת לעצור את ההליך הפוגעני שהתחולל בקיבה וחייב בסופו כריתת חלק ניכר ממנה. נקבע כי באי עריכת הבדיקה או לפחות באי הפניית התובעת לבדיקה דחופה, הפר הנתבע את חובת הזהירות שלו כלפיה.

התובעת טענה להפסד חודשי של 4,200 שקל במשך כעשר שנים בעבודתה במשק בית, שלא דווחה. מנגד, טען הנתבע כי התובעת הצהירה שלא עבדה כבר במועד הניתוח. לחילופין טען הנתבע כי אין לפסוק פיצויים על הכנסה לא מדווחת. השופט בשן ציין כי תביעה לפיצוי בגין אובדן הכנסות שלא דווחו לשלטונות המס מעוררת קושי נורמטיבי ברור, אך המגמה היא להעריך את הנזק במונחים ריאליים, אם בית המשפט אכן משתכנע באובדן ההכנסה. "אפילו לא עבדה התובעת במשך שנים רבות, היה לה כושר עבודה בלתי ממומש כלשהו והפגיעה בו מצדיקה פיצוי", קבע השופט והוסיף כי אין מנוס במקרה זה מאומדן גלובאלי של הפסדיה.

עוד נקבע כי לתובעת 44% נכות וכי היא ראויה לפיצוי בגין עזרת מעגל מקורביה, אף שזו ניתנה ללא תמורה כספית.

בסיכומו של דבר, נפסק לתובעת פיצוי של 820 אלף שקל, הכולל את אובדן כושר העבודה, עלות הנסיעות והטיפול הרפואי, עזרת הזולת וכאב וסבל. בנוסף, ישלם הנתבע את שכר טרחת עורך דינה של התובעת בסך של 200 אלף שקל והוצאות משפט בסך של 25 אלף שקל.

ת"א 34686-09-11