דניאל בלנקו, פעיל פוליטי ממזכרת בתיה יפצה את עוה"ד יצחק פסטרנק לאחר שכינה אותו "שקרן ומושחת". ביהמ"ש קבע כי המילה "שקרן" היא לכאורה קלה יותר מהמילה "מושחת", אך כאשר אמירה כזו מיוחסת לאדם שעובד כעו"ד ונוטריון, חזקה שאמינותו היא אחת המעלות החשובות ביותר, ופגיעה באמינות זו יכולה בוודאי להוביל לפגיעה בעיסוקו ובפרנסתו
בית משפט השלום ברחובות קיבל תביעת לשון הרע שהגיש עורך הדין יצחק פסטרנק המכהן כסגן ראש המועצה המקומית מזכרת בתיה נגד דניאל בלנקו, פעיל פוליטי תושב היישוב שכינה אותו שקרן ומושחת במספר פרסומים שפרסם. נקבע, כי שניים מהפרסומים המהווים לשון הרע אינם חוסים תחת הגנת האמת בפרסום, וכי בפרסומים אלו הייתה לנתבע כוונה לפגוע בתובע ועל כן עומדת לחובתו חזקת היעדר תום הלב. נוכח האמור, יפצה הנתבע את התובע בסך של 30 אלף שקל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, עו"ד ונוטריון יצחק פסטרנק, הוא חבר מועצה מקומית במזכרת בתיה ומשמש כיום גם כסגן ראש המועצה. הנתבע, דניאל בלנקו הוא תושב מזכרת בתיה ופעיל פוליטי בזירה המוניציפלית, המזוהה עם סיעת האופוזיציה ביישוב. לטענת התובע, הנתבע פרסם ארבעה פרסומים בהם כונה בין היתר שקרן ומושחת, ולכן הגיש את התביעה בה עתר לחייב את הנתבע לפצותו בעילת לשון הרע.
לגישתו של פסטרנק, הפרסומים הובאו כדי להשפיל, לבזות וללעוג לו והם עשויים לפגוע בעיסוקו, במיוחד עיסוקו בתחום המשפט. הנתבע לא הכחיש את עצם הפרסומים ולא את תוכנם, אולם סבר שמדובר בהתבטאויות לגיטימיות שבאו בתגובה להתרחשויות, התבטאויות של התובע ואחרים, המשמשים בתפקידים ציבוריים ועניינם הזירה הפוליטית המקומית במזכרת בתיה.
השופטת רנה הירש קבעה כי דין התביעה להתקבל חלקית. לאחר בחינת הפרסומים, מצאה כי אלו אכן עולים בגדר "לשון הרע". זאת, בהקשר לכינויים "שקרן" ו"מושחת" וכן ביחס לאמירה לפיה נע התובע "כהרגלו בין חצי אמת לשקר מוחלט", המהווה ייחוס חד משמעי של אמירת שקר לתובע באופן קבוע ורגיל. לדברי בית המשפט, אמירה על אדם שהוא שקרן או מושחת היא אמירה שיש בה כדי לבזות, להכפיש, להשפיל, או לעשות את התובע מושא לשנאה. בעניין זה ציינה השופטת כי אמנם המילה "שקרן" היא לכאורה קלה יותר מהמילה "מושחת", אך כאשר אמירה כזו מיוחסת לאדם שעובד כעו"ד ונוטריון חזקה שאמינותו היא אחת המעלות החשובות ביותר ופגיעה באמינות זו יכולה בוודאי להוביל לפגיעה בעיסוקו ובפרנסתו. זאת ועוד, העובדה שייחוס אמירת השקר באחד הפרסומים הוצמד לשם התובע תוך ציון מקצועו כעו"ד, מחזקת את ההשפעה השלילית שיש לאמירה זו עליו, בשים לב לעיסוקו.
מנגד, קבע בית המשפט כי הפרסום הרביעי אינו כולל אמירות שהן בבחינת לשון הרע, שכן שימוש במונח "סוס טרויאני" הוא משום ביקורת ציבורית על התנהלות התובע שעבר ממחנה האופוזיציה למחנה הקואליציה ואינו מייחס בהכרח תכונות אופי שליליות לתובע שיש בהן כדי להשפילו או לבזותו.
בכל הנוגע לפרסום הראשון, שהיה משום תקיפת דיווח של התובע על אירועי אלימות פיזית ומילולית שהתרחשו במהלך ישיבת מועצה, קבע בית המשפט כי התגובה של הנתבע לדיווח זה של התובע חוסה תחת הגנת 'אמת דיברתי', על אף שהתגובה הייתה בוטה וניתן היה לנסח אותה ביתר נימוס. כמו כן, היה בפרסום משום עניין ציבורי מאחר שנכון וראוי כי האירועים כפי שהיו בפועל, יהיו חשופים בפני תושבי המקום ולא דיווח שחוטא לאמת. המסקנה היא כי עומדת לנתבע הגנת "אמת בפרסום" בנוגע לפרסום הראשון. לצד האמור הבהיר בית המשפט כי ראוי היה שהנתבע ימנע מייחוס תואר של שקרן לתובע ולא לפרט ולהסביר מה לגישתו התרחש בפועל בישיבת המועצה. אשר לפרסום השני, שייחס תואר של "מושחת" לתובע, ציין בית המשפט כי ברור שלא ניתן לקבוע שיש אמת בפרסום שכן לא הונחה תשתית ראייתית להוכחת שחיתות כלשהי מצדו וגם העובדה שעבר ממחנה האופוזיציה למחנה הקואליציה היא החלטה פוליטית, ואין לראות בה משום שחיתות. על כן, לא הוכח מרכיב ה"אמת" ואין צורך לבחון אם יש עניין ציבורי בפרסום, המקנה הגנה בצירוף להוכחת אמיתות אותו פרסום.
אשר להגנת תום הלב ציין בית המשפט כי האמירה לפיה התובע הוא מושחת נרשמה כקביעת עובדה, בלא הסתייגות או ציון שמדובר בדעתו של הנתבע בלבד. משכך, הקורא הסביר לא יוכל להבין כי מדובר בדעה אישית של אדם אחד והרושם הנוצר מקריאת הפרסום היא כי מדובר בציון עובדה שהיא לכאורה ברורה ומוכחת, כאשר לא כך הדבר. בעניין זה הבהיר בית המשפט כי אין חולק שהנתבע רשאי להביע את דעתו ואף להאיר את עיני הציבור באשר לדעותיו, אולם אין בכך הכשר להטיח בתובע אמירה לפיה הוא מושחת, ואין בהצמדת תואר כזה לאדם כהבעת דעה לגיטימית. עוד הודגש כי הנתבע לא טרח בפרסום השני להסביר את הקשר בין התואר "מושחת" לבין עניין ספציפי כזה או אחר, כי מדובר בדעתו האישית, או כל הבהרה או הרחבה נוספת אלא הסתפק בציון היותו של התובע מושחת ואין בכך מספיק כדי לקבוע שהנתבע חוסה תחת הגנה זו של החוק. בנסיבות אלו, לא ניתן לראות בפרסום משום הבעת דעה, ולא עומדת לנתבע הגנה זו. כמו כן, אין לראות ביחסים בין הנתבע לבין קהל קוראי האתר באינטרנט - אפילו כפעיל פוליטית כתומך במפלגה הנמצאת באופוזיציה - כמטילים על הנתבע "חובה" להצמיד לתובע תארים שליליים של אדם מושחת.
לעניין הפרסום השלישי, שעסק באמירה לפיה התובע "נע כהרגלו בין חצי אמת לשקר מוחלט", קבע בית המשפט כי לא הוצגה כל הוכחה כי התובע משקר כהרגל. כמו כן, התקבלה טענת התובע כי כאשר מצא הנתבע לנכון לפרסם את הפרסום המייחס לו תכונה של "מושחת" ושל שקרן מושבע תוך ציון מקצועו, הרי שיצר בכך קשר ברור בין אופיו השלילי של התובע כפי שפורסם לבין מקצועו. בשל כך קבע בית המשפט כי בפרסומים השני והשלישי הייתה לנתבע כוונה לפגוע בתובע פגיעה גדולה יותר מהסביר ועל כן עומדת לחובת הנתבע חזקת העדר תום הלב. לאחר שקילת כלל הנתונים הנדרשים, לרבות את אופי השיח הציבורי בכלל, והשיח בתחום הפוליטיקה המקומית בפרט, פסק בית המשפט לטובת התובע פיצוי בסך של 15,000 שקל בגין כל פרסום.
