ארגון הסגל האקדמי הבכיר באקדמיה למוסיקה ומחול בי-ם, עתר לבג"ץ בבקשה לבטל את התערבות המל"ג להענקת תארי הפרופסור במכללות וביקש לאפשר אוטונומיה במינוי פרופסורים למוסדות עצמם. ביהמ"ש ציין כי תואר פרופ' אינו רק דרגה מוסדית פנימית אלא גם תואר אקדמי ולכן הדבר מצדיק רגולציה על הענקתו
בג"ץ דחה עתירה שהגיש ועד ארגון הסגל האקדמי הבכיר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, לבטל את התערבות המל"ל בהליך הענקת תארי 'פרופסור' במכללות ולאפשר אוטונומיה למוסד עצמו. נקבע, כי פרופסור אינו רק דרגה מוסדית-פנימית אלא גם תואר אקדמי, 'פן חיצוני' הפונה קבל עם ועולם, ולכן הדבר מצדיק החלת רגולציה על הענקתו. עוד נקבע כי הוראות החוק מעניקות למל"ג את הסמכות לאסדר מתן תארי פרופסורה, לאשר הענקתם על-פי אמות מידה אובייקטיביות ולהתנות אישור זה באישור ועדה מטעמה כאשר קיים שוני ענייני בין מוסדות אקדמיים ותיקים לבין מוסדות 'צעירים'. לצד האמור קראו השופטים לעדכן את החוק לימינו ולעצב מסגרות שיהוו איזון ראוי יותר מזה הקיים בין הרצון לשמור על רמה מקצועית הולמת לבין אוטונומיה הולמת אף היא.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
העותר הוא ועד ארגון עובדים המייצג את הסגל האקדמי הבכיר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, מוסד אקדמי שאינו אוניברסיטה אשר הוכר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה בשנות השבעים. המועצה היא תאגיד סטטוטורי הפועל מכוח חוק ומשמשת כמעין רגולטור עצמאי בענייני השכלה גבוהה במדינה. בין היתר, מוסמכת המל"ג להכיר במוסד מסוים כמוסד להשכלה גבוהה, להכיר בתואר אקדמי מסוים כתואר מוכר, להסמיך מוסד אקדמי, להעניק תואר אקדמי מוכר מסוים ולקבוע כללים בסוגיות אלו. במצב הקיים היום, מרבית האוניברסיטאות בישראל מעניקות לחברי הסגל שלהן תארי 'פרופסור חבר' ו'פרופסור מן המניין' על-פי שיקול דעתן, ללא התערבות המל"ג. במרביתן, ועדות המינויים הן על טהרת אנשי סגל המכהנים במוסד.
לעומת זאת, מינוי פרופסורים במכללות כפוף ככלל לאישור המל"ג. על-פי הנוהל המעוגן בתקנון מטעם המל"ג, על מכללה המבקשת להעניק פרופסורה לאיש סגל, לאשר את המינוי במועצה האקדמית העליונה שלה, בהסתמך בין היתר על מסקנותיה של ועדה מקצועית חיצונית שמונתה על-ידה לצורך ההליך. לאחר מכן עליה להעביר את התיק לבחינתה של אחת מחמש ועדות המינויים העליונות של המל"ג אשר הוקמו לתכלית זו, כאשר כל ועדה אמונה על תחום אקדמי שונה וכוללת פרופסורים ממוסדות אקדמיים שונים. בצד האמור, קבעה המל"ג מתווה למתן הסמכה למכללות להעניק דרגת 'פרופסור חבר' באופן עצמאי, הקובע תנאים שונים. לא קיים מתווה דומה לעניין הענקת 'פרופסור מן המניין'.
בשנת 2011 הוסמכו על-ידי המל"ג 5 מכללות להעניק את התואר 'פרופסור חבר' בתחומים מסוימים, בהתאם למתווה האמור ובתנאים מסוימים. בתום שלוש השנים שחלפו מאז הסמכתן, החליטה המל"ג להאריך את ההרשאות שניתנו לחלק מן המכללות הנ"ל, להרחיב את ההרשאה שניתנה למרכז הבינתחומי לתחומים נוספים ולתת הרשאה בתחומים מסוימים גם למכללה האקדמית תל אביב-יפו. לעומת זאת, הוחלט שלא להאריך את ההרשאה שניתנה למכון הטכנולוגי חולון עד שיתוקנו ליקויים שנמצאו בהתנהלותו בעניין המינויים.
במסגרת העתירה, דרש העותר לפזר את ועדות המינויים העליונות של המל"ג ולתת למוסדות להשכלה גבוהה כולם – מכללות ואוניברסיטאות – אוטונומיה במינוי פרופסורים. לטענת הועד, התערבותה של המל"ג במינוי פרופסורים במכללות באמצעות ועדות המינויים העליונות נעשית בחוסר סמכות, בניגוד לחוק, תוך פגיעה בחופש האקדמי ובחופש העיסוק של המכללות ושל אנשי הסגל המכהנים בהן, ותוך אפליה בין המכללות לבין האוניברסיטאות ובין אנשי הסגל המכהנים באלה ובאלה.
השופט נעם סולברג קבע כי דין העתירה להידחות וציין כי צודקת המל"ג בטענתה כי יש לסווג את הפרופסורה הן כדרגה והן כתואר, מן הטעם שניתן להצביע הן על מאפיינים הקושרים אותה למשפחת הדרגות, הכוללת את הדרגות 'מרצה' ו'מרצה בכיר', הן על מאפיינים הקושרים אותה למשפחת התארים, הכוללת את התארים ה'קלאסיים' – תואר ראשון (בוגר), תואר שני (מוסמך), תואר שלישי (דוקטור) ותואר מהנדס. בשל אופיה ה"דו מהותי" של הפרופסורה, סבר סולברג כי עקרון החופש האקדמי חל על היבטיה ה'פנימיים' של הפרופסורה, שעניינם בתנאי העסקה, אך לא על ההיבט ה'חיצוני' שלה – הנשיאה בכינוי 'פרופסור', עליו חלים סעיפים 22-24 לחוק. כפועל יוצא, עולה כי עצם הפעלת רגולציה מצד המל"ג על הענקת פרופסורה במוסדות אקדמיים אינו נגוע בחוסר סמכות.
אין אפליה בין אוניברסיטאות למכללות
עוד דחה השופט סולברג את הטענה לאפליה בין מכללות לאוניברסיטאות בסוגיה שבמחלוקת. לאחר בחינת עמדות הצדדים בעניין, הגיע השופט למסקנה כי המל"ג בודקת באופן פרטני את זכאותה של כל מכללה המבקשת להעניק את התואר 'פרופסור חבר' באופן עצמאי, והיא בודקת באותו אופן גם את זכאותן של אוניברסיטאות חדשות. בכך, לדעת בית משפט, נשמט הבסיס לטענת האפליה שהעלה העותר.
אשר לשאלת הפיקוח על הענקת תארים במוסדות שהוסמכו לעשות כן באופן עצמאי, סבר סולברג כי ה'ותק' של מוסד אקדמי בהענקת תואר מסוים, ובכלל זאת תארי הפרופסורה, הוא גורם רלוונטי לעניין אופי הפיקוח שראוי להפעיל כלפיו ביחס להענקת אותו תואר. בהתאם לכך, אך טבעי הוא כי הפיקוח על מוסדות ותיקים וגדולים מבחינת היקף הפעילות האקדמית ומצבת הפרופסורים בהם, המעניקים פרופסורה מזה זמן רב, יהיה שונה באופיו מן הפיקוח המופעל על מוסדות צעירים ו'קטנים' שהוסמכו זה עתה להעניקה. לפיכך, נקבע כי גם בהקשר זה אין די בטענות שהעלה העותר כדי לבסס את טענת האפליה. משנשמט הבסיס לטענת האפליה בין המוסדות, מאליה נופלת אף הטענה לאפליה בין חברי הסגל המכהנים בהם. לצד האמור ציין כי ראוי שמעת לעת תיבחן גם עמידתם של המוסדות הוותיקים בקריטריונים שנקבעו על-ידי המל"ג, על מנת שתוגשם התכלית שלשמה נוצרו קריטריונים אלה – מניעת זילותו של התואר 'פרופסור' והבטחה רמה אקדמית נאותה.
לבסוף, נדחתה טענת העותר בדבר פגיעתן של החלטות המל"ג בחופש העיסוק של חבריו. נקבע, כי ככל שקיימת פגיעה כאמור הרי שהיא נעשית מכוח חוק, ומלבד זאת לאנשי הסגל במכללות נתונה האפשרות להתקדם בסולם הדרגות במקום עבודתם. ככל שמדובר באנשי סגל המכהנים במכללות מתוקצבות, כפופה התקדמותם לדרגות הפרופסורה לאישור הענקת התואר 'פרופסור' על-ידי המל"ג ולא ניתן לטעון כי הליך זה חוסם את אפשרותם של חברי הסגל במכללות להתקדם במקום עבודתם. לפיכך, ככל שקיימת פגיעה, הרי שהיא בשולי הזכות, ולא בליבתה. זאת ועוד, העותר לא הניח תשתית עובדתית מספקת לתמיכה בטענה כי הליך מינוים של אנשי הסגל במכללות לפרופסורים הוא ארוך באופן בלתי סביר ולכן לא ניתן להעריך את עוצמת הפגיעה הנגרמת לאנשי הסגל במכללות בשל מעורבותן של ועדות המינויים העליונות בהליך המינוי. בשולי הדברים הוסיף השופט סולברג קריאה למחוקק להתאים את חוק המל"ג לעידן המודרני, נוכח ההתקדמות בתחום ההשכלה הגבוהה מאז ימי חקיקתו של החוק בשלהי שנות ה-50.
