בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור שהגישה מטפלת סיעודית לשעבר שטענה כי הוטרדה מינית על ידי בנה של מעסיקתה, אך הבהיר כי לעניין החוק למניעת הטרדה מינית, כאשר מדובר בעבודה בטיפול באדם סיעודי בביתו, יש לראות בילדיו כ"ממונה מטעם המעסיק", אלא אם הוכח אחרת
בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור שהגישה מטפלת סיעודית לשעבר נגד בנה של מעסיקתה, נגד דחיית תביעתה לפיצוי על הטרדה מינית מצדו. בית הדין הארצי קבע כי אין להתערב אמנם בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי כי מערכת היחסים בין הצדדים היתה בהסכמה, אך חלק על כמה מהנמקותיו והבהיר כי יש לראות בהקשר זה בילדו של אדם סיעודי כבעל מרות ביחסי עבודה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המערערת עבדה כמטפלת סיעודית של אמו של המשיב במשך כשש שנים. בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי בחיפה נגד המשיב ואמו תבעה המערערת הפרשי שכר, גמול עבודה בשעות המנוחה השבועית ובחגים וזכויות סוציאליות שונות, וכן תבעה מהמשיב פיצוי בגין הטרדה מינית בסך של 5,000 שקל בלבד, לטענתה מטעמי אגרה. המערערת והמטופלת (באמצעות בתה האופוטרופסית) הגיעו להסדר מוסכם בכל הנוגע לתשלום שכר העבודה והזכויות הנלוות, כך שנותרה לדיון ולהכרעה התביעה בגין ההטרדה המינית.
המשיב העיד בתצהירו כי הוא לא הטריד מינית את המערערת אלא ניהל עמה מערכת יחסים אינטימית במשך מספר חודשים, שהחלה ביוזמתה של המערערת.
בית הדין האזורי דחה את התביעה וקבע כי גרסתו של המשיב עדיפה ומהימנה בעיניו על פני גרסתה של המערערת, שבה מצא מספר סתירות בולטות.
בית הדין קבע עוד כי המשיב אינו יכול להיחשב מעסיקה של המערערת, שכן הוא התגורר בסביבות ירושלים והיה מגיע לסופי שבוע בבית אמו בנהריה אחת לשבועיים-שלושה, ולא היתה לו אפשרות לפקח על עבודתה השוטפת. מכל האמור הסיק בית הדין לעבודה כי המשיב הגיע לבית אמו כבן משפחה, ואת הערותיו בקשר לעבודת המערערת יש לקבל "בכובעו זה".
בערעור שהוגש לבית הדין הארצי הרחיב בא כוחה של המערערת אודות התופעה של הטרדה מינית שהפכה להיות "מכת מדינה", וטען כי יש לראות את המשיב כמעסיקה של המערערת.
בית הדין הארצי דחה את הערעור וקבע כי אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי בדבר מערכת היחסים בין המשיב למערערת. עם זאת, הבהירו השופטים רונית רוזנפלד, לאה גליקסמן ורועי פוליאק כי חלק מהנמקותיו של בית הדין האזורי אינן מקובלות עליהם. לשיטתם, לעניין החוק למניעת הטרדה מינית ובחינת תביעה הנסמכת עליו, השאלה המתעוררת אינה אם המשיב הוא מעסיק, אלא האם אירועי ההטרדה המינית הנטענים התרחשו "במסגרת יחסי העבודה". עוד נקבע כי בהתאם לפסיקה, יש להחיל פרשנות מרחיבה על הביטוי "מסגרת יחסי עבודה", כך שההגנה מפני הטרדה מינית והתנכלות תחול על כל מי שמתקיימת בהם זיקה מהותית למסגרת יחסי העבודה.
ילדיו של המטופל – ממונים מטעם המעסיק, גם אם לא משלמים שכר למטפל
השופטים הוסיפו כי ככלל, לעניין החוק למניעת הטרדה מינית, כאשר מדובר בעבודה בטיפול באדם סיעודי בביתו, יש לראות בילדיו כ"ממונה מטעם המעסיק", כמו גם כבעל מרות ביחסי עבודה. זאת, גם אם הם אינם בגדר מעסיק לעניין החבות בתשלום שכר עבודה ותנאים סוציאליים. "לאור נסיבותיה המיוחדות של העסקה זו, חזקה כי ילדי המטופל הם בבחינת ממונה כאמור או בעל מרות, וזאת אלא אם הוכח אחרת".
בית הדין הארצי התייחס עוד לדחיית התביעה שהסתמכה בין היתר על היעדר זהות בין האירועים שנטענו בכתב התביעה לבין האירועים שנטענו בתצהיר, וכללו שני אירועים נוספים של הטרדה. השופטים הדגישו כי על פי הפסיקה, יש להחיל כללים ראייתיים ייחודיים בהערכת מהימנות של נפגעי הטרדה מינית. כך, קבע בית המשפט העליון בפרשת אורי דניאל (ע"א 7426-14) כי כבישת העדות, התפתחות הגרסה, קיומן של סתירות מסוימות והתנהגות "לא רציונאלית" של נפגעת עבירת מין – כולם מאפיינים מוכרים שיש לבחון אותם בזהירות וברגישות, ולא לזקוף אותם באופן מיידי לחובת המתלונן או המתלוננת. בנוסף, גם קיומו של מניע זר אינו בהכרח שומט את הקרקע תחת מהימנות הגרסה. עוד נקבע כי הוא הדין בנוגע לאי הגשת תלונה במשטרה אודות ההטרדה המינית, שגם אותה אין לזקוף לחובת המתלוננת על הטרדה מינית בעבודה, והעובדה שנמנעה מלהגיש תלונה במשטרה אינה גורעת ממהימנותה.
עם זאת, שופטי בית הדין הארצי הבהירו כי אותם כללים ייחודיים שלאורם יש לבחון את גרסת המתלוננת במקרה של טענה להטרדה מינית אינם כללים גורפים שבכוחם לגבור על כל פגם בעדות ולייחס מהימנות לכל מתלונן, אלא, כפי שקבע בית המשפט העליון, אלו הם "כללים שנוצרו על רקע ההכרה במציאות מורכבת ונועדו לסייע בחשיפת האמת העובדתית".
במקרה זה, קבעו השופטים, בית הדין האזורי קיבל את גרסתו של המשיב כי היה מדובר במערכת יחסים בהסכמה, וגם לאחר שגרסתה של המערערת נבחנה בכללים הייחודיים כאמור, אין להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין.
