ביהמ"ש המחוזי חייב את רשת האופנה לפצות את אלימלך ב-55 אלף שקל בגין מכירת שמלה הדומה באופן מטעה לשמלה ייחודית בעיצובו. השופט גדעון גינת קבע כי הוכחו יסודותיה של עוולת גניבת העין, שכן התשתית הראייתית תומכת הן בשאלת ההכרה שרכש התובע לגבי השמלה שעיצב והן באשר לדמיון המטעה שבין שתי השמלות שבמחלוקת
בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של גדי אלימלך, מעצב אופנה ובעל סטודיו בתל אביב, וחייב את רשת האופנה "רנואר" לפצותו ב-55 אלף שקל בגין מכירת שמלה הדומה באופן מטעה לשמלה ייחודית בעיצובו. השופט גדעון גינת קבע כי הוכחו יסודותיה של עוולת גניבת העין, שכן התשתית הראייתית תומכת הן בשאלת ההכרה וההוקרה שרכש התובע לגבי השמלה שעיצב והן באשר לדמיון המטעה שבין שתי השמלות שבמחלוקת.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
אלימלך מעצב בסטודיו שבבעלותו בגדים ייחודיים בכמויות מוגבלות. במהלך שנת 2014 התברר לו, לטענתו, כי רשת האופנה "רנואר" מוכרת בסניפיה עותקים מזויפים של שמלה ייחודית שהשיק שנה קודם לכן. הוא פנה לרשת בדרישה לחדול לאלתר מייצור והפצת השמלה, אך זו השיבה במכתב שבו הכחישה את טענותיו מכל וכל. משפניות נוספות של התובע לרשת לא נענו, הגיש את התביעה שבה עתר לצו מניעה שיאסור על רנואר לעשות כל פעולה בשמלה שבמחלוקת, ופסיקת פיצוי סטטוטורי מקסימלי מכוח סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות וחוק עשיית עושר ולא במשפט.
השופט גדעון גינת קיבל את התביעה וקבע כי טענת רנואר כי אלימלך הוא מי שהעתיק מזה שנים ובאופן עקבי יצירות של אחרים מוטב היה לה שלא נטענה לשם המחשת הטענה הפנתה רנואר לתמונתה של הזמרת נינט טייב שלבשה בחתונתה שמלת כלה שעיצב עבורה אלימלך, שלגביו טענה כי אין לו מוניטין. לדעת השופט גינת, ספק אם דמות ידועה ומוכרת היטב כנינט הייתה בוחרת ליום חתונתה בשמלה של מעצב עלום שם. מנגד, אלימלך הציג לשם הוכחת המוניטין שלו בשמלה המדוברת מספר רב של תמונות מאירועי אופנה שונים, תצוגות, השקות וכתבות, שבהן נראית השמלה, כתבה עיתונאית באתר וואלה שבה הוא נראה שוקד בסטודיו שלו על שרטוט השמלה, צילום שנערך לצורך כתבה נוספת שפורסמה באתר Xnet שגם בו הופיעה השמלה הנ"ל ותמונה מדף הפייסבוק של הסטודיו בו הופיעה הדוגמנית שירלי בוגנים כשהיא לובשת את השמלה.
השופט בחן את קיומו של דמיון מטעה בין השמלה שעיצב אלימלך לשמלה שנמכרה ברנואר וציין כי דמיון זה נבחן, בין היתר, לפי מראה המוצר, סוג הסחורה וסוג הלקוחות שלו הוא מיועד. במקרה זה, קבע השופט, מדובר בסחורה זהה המיועדת לקהל זהה ושתי השמלות מכילות אביזר קישוט דומה הממוקם בחזית השמלה ובמרכזה. עוד הוסיף השופט כי הצבת השמלות האחת מול השנייה אינה מיטיבה עם רנואר בלשון המעטה, וכי אולי הסיבה לכך שאיש מטעם הרשת לא ניסה להציג הסבר כזה או אחר לדימיון הרב ביניהן הוא העובדה שקשה מאד לתת הסבר כאמור. בנוסף, לא הובאו ראיות של ממש מטעם רנואר באשר לדרך עיצוב השמלה, ראיות הנמצאות בידיעתה המיוחדת. נוכח האמור, קבע השופט גינת כי התשתית הראייתית שהוכחה תומכת בעמדת התובע הן בשאלת ההכרה וההוקרה שרכש לגבי השמלה שעיצב והן באשר לדמיון המטעה שבין שתי השמלות שבמחלוקת.
