סולן הלהקה צולם בעת ביקורו
בכותל המערבי על ידי צלם של סוכנות "פלאש 90", כשברקע נראים מאבטחים
מטעם החברה הנתבעת. ביהמ"ש דחה את טענת החברה כי היא עצמה קורבן של המצב שכן
התובע צילם את המאבטחים ללא אישורם וכי התובעים מבקשים "לעשות קופה" על
חשבונה, וחייב אותם בפיצוי על הפרת זכות היוצרים
בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעתו של צלם
וסוכנות הצילום "פלאש 90" נגד חברת אבטחה ומנהלה שהפרו את זכויותיהם
בשתי תמונות שבהן נראה סולן הלהקה המפורסמת Black Eyed Peas בעת ביקורו בכותל המערבי
בירושלים. הנתבעים העלו את התמונות, שבהן נראים ברקע מאבטחים מטעם החברה, לאתר
האינטרנט שלה ללא רשות וללא קרדיט לצלם. בית המשפט דחה את כל טענות ההגנה שהעלו
וחייב את הנתבעים בפיצוי בסך כולל של 80 אלף שקל, בתוספת 31 אלף שקל הוצאות משפט
ושכר טרחת עורך דין.
לקבלת עדכוני חדשות,
פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בשנת 2012 ביקר בישראל סוֹלנה של להקת The Black Eyed Peas ובמהלך ביקורו בכותל המערבי בירושלים צולם על ידי התובע, בוגר
המחלקה לצילום באקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל" שהועסק בסוכנות
"פלאש 90", כשברקע שני מאבטחים שהועסקו בידי חברת י.י.מ.מ. אבטחה. את
הצילומים האמורים העלתה החברה לאתר האינטרנט שלה על מנת לקדם את עסקי האבטחה שלה.
כעבור מספר שנים גילו התובעים את דבר קיומן של התמונות באתר הנתבעת כשלא נלווה להן
שום קרדיט לצלָם. לפיכך, דרשו התובעים את הסרת התמונות מהאתר והגישו את תביעה
לפיצוי על פגיעה בזכות היוצרים ובזכות המוסרית שלהם.
השופט גיא הימן קיבל את התביעה וציין כי הנתבעת
השתמשה בתצלומים ללא אישור ולא טרחה להזכיר את שמו של הצלם או לזהוֹתו עם היצירה
בכל דרך אחרת. מנגד, לא הוצגה טענה ממשית להגנה, למעט הטענה כי לא הוכח שהתצלומים
מוגנים בחוק כ"יצירה" היות שאין בהם ממד של מקוריות ושל יצירתיות והם רק
"צילומים טכניים". לדעת השופט, מדובר בטענה חסרת שחר שחוץ ממראית עין של
הגנה לא מקימה לנתבעים שום מענה לנטען נגדם. השופט הבהיר כי מובן מאליו שהתצלומים
הנדונים הם יצירה והמונח "תצלומים טכניים" הוא כפי הנראה מונח שבדו
הנתבעים ממוחם.
השופט דחה גם את טענת הנתבעים כי מדובר בהעתקה
זמנית וציין כי סעיף 26 לחוק זכות-יוצרים קובע שהעתקה זמנית מותרת אם היא מהווה
חלק בלתי נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה היא לאפשר העברה של היצירה בין צדדים
ברשת תקשורת, על ידי גורם ביניים, או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה, ובלבד שאין
לעותק האמור ערך כלכלי משמעותי משל עצמו. לעומת זאת, קבע השופט, כל מהותו של
השימוש שעשתה הנתבעת בתצלומים מצויה בסתירה חזיתית להוראה פרטנית ומגבילה זו.
בנוסף, לא מדובר ב"שימוש הוגן" כהגדרתו בחוק, למטרות "לימוד עצמי,
מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד
חינוך".
השופט מתח ביקורת על טענתה של הנתבעת כי היא לא
פחות מקורבן של המצב שהיא עצמה יצרה וכי התובע הרשה לעצמו לצלם את המאבטחים בלא
שקיבל את אישורם לכך ותוך פגיעה נטענת בפרטיותם, ודחה את תלונותיה על כך שהתובעים
הגישו את תביעתם במקום לקיים משא ומתן ולהיעתר להצעות פשרה אלו ואחרות שהוצעו להם
וכן את הטענה כי אלו מבקשים "לעשות קופה" על חשבונה.
בפסיקת סכום הפיצוי, קבע השופט כי הפגיעה בזכות
היוצרים הייתה בנסיבות המקרה חריפה מהפגיעה בזכות המוסרית, שכן מרכיב מרכזי בהפרה
הוא עצם השימוש בתמונות ללא הֵיתר. עם זאת, שתי הזכויות הללו נפגעו ובאף לא אחת
מהן יש להקל ראש. בגין הפרת זכות היוצרים בשתי היצירות יפצו הנתבעים את התובעים
בסך של 45 אלף שקל ובגין הפרת הזכות המוסרית יפצו ב-35 אלף שקל. בנוסף, יישאו
הנתבעים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דינם של התובעים בסך של 31 אלף שקל.