שלמה כהן פיתח שיטה לסחור בהיתרי העסקה לעובדים פלשתינאים, תוך שניצל פרצות שהיו קיימות בנהלי המדינה בסוגיית הנפקת ההיתרים ובסיוע עובדות המדינה שבחרו לעצום עיניהם נוכח מעשיו. כך קבעה השופטת רחל ברקאי בגזר דינו כמי שבמשך כשלוש שנים הונפקו לבקשתו מעל 1,300 היתרי העסקה, תמורתם קיבל כהן מהעובדים הפלשתינאים מעל ארבעה מיליון שקל. על כהן גם הוטל קנס בסך 100 אלף שקל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר על שלמה כהן חמש שנות מאסר בגין סחר בהיתרי העסקה כוזבים לתושבי הרשות הפלשתינאית בין השנים 2007-2010. כהן הורשע בשורה של עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מרמה, זיוף, שוחד, התחזות, עבירות לפי חוק הכניסה לישראל ועבירות מס.
כהן קיבל מהמדינה היתרי כניסה לעבודה עבור פועלים פלשתינאים והיה גובה בתמורתם תשלום. הפלשתינאים שרכשו ממנו את ההיתרים עבדו בעבודות מזדמנות בתחומים שונים. כהן היה מגיש בקשה להנפקת היתר העסקה למחלקת התשלומים אשקלון במשרד הפנים. הבקשות הוגשו על שם שני מעסיקים ישראלים בתחום החקלאות – "בוסתן הדרום" ו"ששון סייליס".
עבירות שוחד במטרה לשמר 'מערכת יחסים' עם 2 עובדות מדינה
כהן הכיר את בעלי העסקים, אך הגיש את הבקשות ללא ידיעתם וללא רצונם, תוך שימוש במכסת העובדים שניתנה להם מהמדינה. כעבור מספר ימים מיום הוצאת ההיתר, כהן נהג להגיש בקשה לביטול היתר העסקה, כדי לקבל אישור חדש תחתיו עבור עובדים פלשתינאים אחרים. ככל שחלף הזמן ושמו יצא למרחוק הרחיב עסקיו כשהוא עובד רק לא מול הפועלים הפלשתינאים גם אלא מול מתווכחים פלשתינאים שהעבירו לידיו רשימות ארוכות של מבקשי עבודה משטחי יהודה ושומרון.
בית המשפט קבע כי באופן זה הונפקו לבקשת כהן 1,341 היתרי העסקה לפועלים פלשתינאים. כהן נהג לגבות מכל עובד פלשתינאי שהזמין ממנו היתר כניסה לישראל כ-2,500 שקל, כאשר ההיתר בוטל ימים האחדים מיום הנפקתו. הוא גבה 1,100 שקל לכל חודש נוסף אם העובד הפלשתינאי ביקש להותיר את ההיתר בתוקפו. להערכת הפרקליטות, כהן גלגל תחת ידיו סך של למעלה מארבעה מיליון שקל.
בהכרעת הדין נקבע כי כהן נהג לדווח למחלקת התשלומים דיווחים כוזבים בחסר אודות ימי העסקה של העובדים הפלשתינאים, כדי להפחית את הסכומים שנדרש לשלם לכיסוי התנאים הסוציאליים של העובדים שבהיתרי העסקתם הוא סחר.
בנוסף, כהן הורשע בכך שהעניק טובות הנאה לרכזת מחשוב בכירה במשרדי המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון אשר בדקה עבורו האם העובד הפוטנציאלי מאושר לכניסה לישראל ולמנהלת מחלקת התשלומים אשקלון. כנגד השתיים הוגש כתב אישום והן הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הודו בעבירות מרמה והפרת אמונים שיוחסו להן. בית המשפט גזר עליהן שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שנה של מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, קנס של 10,000 שקל והתחייבות כספית בסך 30 אלף שקל למשך שלוש שנים.
השופטת רחל ברקאי כתבה בגזר הדין כי "כהן ביצע עבירות שוחד במסגרת הפרשה. עבירות אלו בוצעו מתוך מטרה לשמר 'מערכת יחסים' קיימת שהייתה לנאשם עם עובדות המדינה, אותן הכיר היכרות מוקדמת מהתקופה בה היה מעסיק זכאי להעסיק עובדים פלשתינאים".
השיטה היתה צריכה להדליק אור אדום בפני פקידי המדינה המטפלים
בית המשפט קבע עוד כי "במקרה דנן, פיתח כהן שיטה לסחר בהיתרי העסקה לעובדים פלשתינאים, תוך שניצל פרצות שהיו קיימות בנהלי מדינת ישראל בכל הנוגע לסוגיית הנפקת ההיתרים ובסיוע עובדות מדינה שבא לידי ביטוי בכך שבחרו לעצום עיניהם נוכח מעשיו של כהן ולא חסמו אותו מלהמשיך לעשות כך לאורך זמן". השופטת ציינה כי "אין ספק כי שיטת הוצאת ההיתרים לנאשם ומיד לאחר מכן ביטולן במספרים עצומים, היתה צריכה להדליק אור אדום בפני פקידי המדינה המטפלים. אלה כאמור בחרו לעצום עיניהן נוכח המעשים ולו אך בשל הקשר החברתי שנוצר בין המעורבים, ובכך אפשרו את מעשי המרמה של כהן".
במסגרת הכרעת הדין כהן הורשע כמו כן בכך שהתחזה פעמיים למעסיק אחר – ששון סייליס במסגרת שיחה טלפונית לגבי בקשה להגדלת מכסת עובדים. וכן כהן הורשע גם בניסיון לשבש הליכי משפט ולהדיח שניים מהמתווכים הפלשתינאים עימם התקשר לסחור בהיתרים. כהן פנה אליהם וביקש לשתוק בחקירתם ובתמורה הבטיח להם את עזרתו.
במסגרת הפרשה הוגשו שישה כתבי אישום נוספים נגד שבעה עובדים פלשתינאים וארבע מתווכים פלשתינאים. על המתווכים הושתו עונשי מאסר בפועל בין 10-22 חודשי מאסר בפועל.
השופטת ברקאי כתבה בגזר הדין כי "בהכירו את נוהלי הנפקת היתרי העסקה לפועלים פלשתינאים, ובהינתן שהוא עצמו היה בעבר מעסיק שהעסיק עובדים פלשתינאים, הגה כהן שיטת פעולה מקיפה, ונהג על פיה תוך שהוא מקיים קשרים רציפים עם העובדים הפלשתינאים, מזמיני ההיתרים, עם המתווכים הפלשתינאים, ועם עובדי המדינה האחראים להנפקת ההיתרים", והוסיפה כי "כהן היה ראש וראשון לשיטת הסחר בהיתרים שפיתח כי עד, ניתן לומר לא כי היה בלתו".
השופטת ברקאי ציינה כי "במעשיו יצר כהן סיטואציה אשר איפשרה למאות עובדים פלשתינאים להיכנס לתחומי מדינת ישראל ולשהות בה כשבפועל אין להם מקום עבודה מסודר, ואין בידם היתר לעבוד בישראל, וממילא לא גם היתר לשהות בתחומה. הגם שככל הנראה לא נגרם נזק קונקרטי ממעשיו של כהן, כי ברי הוא יצר במעשיו סיטואציה מסוכנת, המעלה ההיתכנות למעורבות בפלילים או פעילות חבלנית עוינת של אותם עובדים תושבי הרשות הפלשתינאית".
השופטת ציינה כי יש לזקוף לחובתו של כהן את היקף המרמה הרחב ואת היקף התקבולים שקיבל כתוצאה מהפעילות. השופטת ברקאי קבעה כי "פרשיית הסחר בהיתרי העסקה נמשכה תקופה ארוכה, על פני שלוש שנים תמימות, באופן המהווה נסיבה לחומרה בבחינת נסיבות ביצוע העבירות".
פרשה שנחשפה במקרה
השופטת ציינה בגזר הדין כי "מעשיו של כהן חמורים הם דיים נוכח נסיבות הפרשה דנן, אשר נחשפה במקרה בנסיבות בהן נתפשו עובדים פלשתינאים עם היתרי עבודה שפג תוקפם או שעבדו במקום עבודה אחר מזה הנקוב באישור ההעסקה שהציגו. כהן, חקלאי כושל ממושב עזריקם, אשר היה מוגבל באמצעים בשל חובות רבים מצא לו מקור הכנסה מתחום אותו הכיר מקרוב והוא עובדים פלשתינאים בחקלאות, עובדים אשר שיוועו, בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום להיכנס לתחומי מדינת ישראל לצרכי עבודה. כהן אשר ידע את מצוקת הפועלים וידע את המגבלות החלות על כניסתם לתחומי המדינה המציא ופיתח את שיטת הסחר בהיתרים לפיה, מכר לפועלים לפי סוג היתר שביקשו לרכוש היתר עבודה בישראל, אשר כאמור אפשר את כניסתם ארצה".
השופטת הדגישה כי "חומרת יש יתר לזקוף לחובת כהן את העובדה כי אין זה אירוע המרמה הראשון עליו נדרש הוא לתת את הדין וכי לא היה במאסר מותנה התלוי ועומד נגדו כדי להרתיעו מלבצע עבירות מרמה בהיקף כה גדול".
בית המשפט הפעיל את המאסר המותנה בן ארבעה חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד כהן וגזר עליו בשורה התחתונה עונש מאסר של חמש שנים. בנוסף לכך הוטל עליו קנס בסך 100 אלף שקל.
פ' 39860-01-10
