בעל נכס שהתאכזב לאחר שקונה פוטנציאלית פרשה מהמו"מ, תבע כמיליון ₪ פיצוי, בטענה כי הצדדים לחצו ידיים וההסכם מחייב. נקבע כי מדובר בהסכמות עקרוניות ראשוניות בלבד, ובטיוטה, שאינה מעידה על גמירות דעת סופית להתקשר בהסכם. הפרישה מהמו"מ נעשתה משיקולים ענייניים ואין מדובר בחוסר תום לב
המחלוקת בהליך דנן הינה בשאלה האם נכרת הסכם מכר מחייב בין הצדדים אשר הופר הפרה יסודית על ידי הנתבעת. התובע ניסה למכור דירה שבבעלותו בתל אביב, והנתבעת התעניינה ברכישת הדירה. עיקר ההתנהלות בין הצדדים נעשתה באמצעות בן זוגה. התובע טוען כי כרת עם הנתבעת הסכם מחייב למכירת הדירה. הוא נפגש עם בן הזוג, הם הסכימו על מחיר הדירה, ולחצו ידיים כביטוי לכך שהעסקה סגורה, ובלבד שהתובע יצליח לקצר את תקופת השכירות של השוכרת המצויה בדירה. הטיוטות שהועברו בין הצדדים גיבשו הסכם מחייב, שכן הן ענו על דרישת המסוימות. בן הזוג טוען מנגד כי במהלך הפגישה הוא הבהיר לתובע כי ישנם מספר נושאים הדורשים ליבון, והמחיר לא סוכם. בהמשך החליפו הצדדים טיוטות, אך בן הזוג הודיע לתובע כי הנתבעת לא תוכל לחתום על החוזה, מסיבות אישיות וכי התובע רשאי למכור את הדירה לאחר.
כב' השופטת ר' אופיר פסקה כי יש לדחות את התביעה. לא התגבש הסכם מחייב בין הצדדים, אלא הסכמות עקרוניות ראשוניות, אשר בעקבותיהן המשיכו הצדדים לנהל משא ומתן. אכן, טיוטת ההסכם האחרונה שהועברה בין הצדדים גיבשה את יסוד המסוימות, אולם המסוימות היא תנאי אחד בלבד משני תנאים מצטברים הנדרשים על מנת ליתן למסמך תוקף של הסכם מחייב. התנאי הראשון במעלה הוא גמירות הדעת של הצדדים להתקשר בחוזה מחייב, הדרישה למפגש רצונות, ולהסכמה הדדית כי אלו אומנם תנאי החוזה שהוסכם עליו. בן הזוג העיד כי הוא הבהיר את המצב לתובע לאורך הדרך, והתובע ידע כי הנתבעת היא זו שנדרשת להסכים ולחתום על ההסכם ולכן רק לאחר שהיא תראה את הדירה, את התכולה ואת החניות ניתן יהיה לסכם את הדברים באופן סופי. מדובר בטיוטה, אשר נכתבה כשהיא כוללת עדיין הערות אותן נדרש לקבל. ב"כ התובע לא העביר לב"כ הנתבעת את טיוטת החוזה הסופית בנוסח נקי, החתום על ידי התובע. כך, שגם לשיטתו, לא מדובר היה בטיוטה הסופית הנקייה. מהתנהגות הצדדים סביב גיבוש הטיוטה עולה כי לא הייתה גמירות דעת סופית להתקשר בהסכם, אלא לאחר שיסכמו את הנוסח הסופי ולאחר שיחתמו על המסמך. יתרה מכך, בנוסח ההסכם עצמו קבעו הצדדים כי ההסכמות ביניהם יהיו מחייבות רק אם ייעשו בכתב וייחתמו על ידי שני הצדדים. משלא נחתם הסכם מכר – לא השתכלל ההסכם ולא ניתן להורות על אכיפתו.
יתרה מזו, נקבע כי הפרישה מהמשא ומתן נבעה משיקולים הנובעים ממהות העסקה, מעמדת הנתבעת למשא ומתן ואין היא נגועה בחוסר תום לב. צד למשא ומתן רשאי לפרוש ממנו בכל שלב, כל עוד לא הביע גמירות דעתו המלאה להתחייב בחוזה, עם זאת, גם פרישה ממשא ומתן צריכה להיעשות בתום לב. פרישה ממשא ומתן שאיננה מודרכת על ידי שיקולים ענייניים, חשודה כנגועה בהיעדר תום לב, ולשלב איליו הגיע המשא ומתן יש משקל מכריע בהערכת תום הלב של הפורש ממנו. הפערים המסחריים בין הצדדים אומנם לא היו עמוקים, ובן הזוג אכן קבע פגישה על מנת שיגיעו להסכמות ויחתמו על הסכם, אולם מצבה הרישומי של הדירה דרש בירור נוסף אותו ביקשו הצדדים להבהיר במסגרת הפגישה. מצבה הנפשי של הנתבעת לא אפשר לה לקבל החלטה בלחץ הזמנים אשר הוצב בפניה מצד התובע וזו הייתה הסיבה לעצירת המשא ומתן. הנתבעת לא ניהלה משא ומתן עם בעלי נכס אחר, ולמעשה לא רכשה דירה אחרת עד היום. לא ניתן לאכוף הסכם לקניית דירת מגורים על הנתבעת, אשר חשה כי אין היא מסוגלת להתחייב באותה עת על אף חוסר הבהירות הקיימת לגבי הדירה ולכפות עליה הסכם לא חתום. משלא נכרת הסכם מחייב ומשלא נמצא כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בפרישתה מהמשא ומתן, התביעה נדחית.
לסיכום, התביעה נדחית.
התובע יוצג ע"י: עו"ד ניר פרידמן; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד ערן דוידוב
