אישה שהעסיקה עוזרת בית טענה כי זו גנבה ממנה כסף מזומן ותכשיטים יקרי ערך, אך הציגה סרטון וידאו יחיד שבו נראית העוזרת נוטלת מהארון שטר של 100 שקל בלבד ולאחר מכן מנקה את טביעות האצבעות באמצעות גרביים. ביהמ"ש: "מקרה מקומם אשר עוגמת הנפש זועקת ממנו"
בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה חייב עוזרת בית לפצות את מעסיקתה ב-7,600 שקל לאחר שהוכח כי היא גנבה מארונה סכום של 100 שקל בלבד. הרשם הבכיר אדי לכנר קבע כי התובעת לא הצליח להוכיח גניבה של תכשיטים יקרי ערך כפי שטענה, אך הבהיר כי מדובר במקרה מקומם אשר עוגמת הנפש זועקת ממנו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בתביעה על סך של כ-34 אלף שקל טענה התובעת כי במהלך כל זמן עבודתה של הנתבעת בביתה, היא נטלה ממנה ללא רשות תכשיטים יקרי ערך וכסף מזומן שהיה מוטמן בארון הבגדים שלה. לטענתה, הנטילה בוצעה באופן מחושב, כך שהנתבעת היתה נוטלת סכומי כסף מזומן קטנים בכל פעם, כדי שהיא לא תשים לה לכך.
התובעת תמכה את תביעתה בסרטון וידאו ערוך בן 6 דקות שבו נראית המנקה מגיעה לארון הבגדים האישי של התובעת, פותחת אותו ומחפשת אחר דבר כלשהו. לאחר זמן מה של חיפושים, נראית הנתבעת מוציאה מעטפה ובה סכום מזומן, מכניסה לכיסה שטר של 100 שקל ומיד לאחר מכן מחזירה את המעטפה למקומה. לאחר מספר דקות נראית הנתבעת חסרת מנוח ומוטרדת לעניין מיקום המעטפה, תוך שהיא מנסה להיזכר כיצד הייתה המעטפה מונחת מלכתחילה, כדי להסתיר את פתיחתה. לאחר כשעתיים לערך, על פי שעון סרטון הוידאו המתעד, נראית הנתבעת מגיעה שוב לארון הבגדים כשעל ידיה גרביים ארוכים מפוספסים, תוך שהיא מנקה את ידיות הארון.
הנתבעת טענה כי היא פתחה את ארון הבגדים האישי של התובעת כיוון שהריחה מזון רקוב ורצתה לנקות אותו. לאחר שמצאה את מקור הריח, הכניסה אותו לכיסה ומיד לאחר מכן זרקה אותו לפח. הנתבעת טענה כי הגרביים שגרבה על ידיה לא נועדו למחיקת טביעות האצבעות שלה מהארון אלא מדובר בשיטת ניקוי באמצעות גרביים מבד מסוים, אשר יעילים בניקיון ארון מעץ מלא. לטענתה, היא התבקשה על ידי ביתה של התובעת לשלם לטכנאי ועל כן הוציאה את השטרות ולאחר מכן החזירה אותם.
הרשם הבכיר אדי לכנר ציין כי התובעת הגישה תלונה במשטרה אך זוהי נסגרה מחוסר ראיות ועניין לציבור, וכעת הגיעה לבית המשפט כשהיא מלווה בבני משפחתה, שלטענתם העסיקו אף הם את הנתבעת כעוזרת בית וגם מביתם היא גנבה חפצים יקרי ערך, וזאת על מנת שניתן יהיה למצות עמה את הדין. מטעמה של התובעת העיד גם שכנה, שהעסיק אף הוא את הנתבעת, וטען כי במשך זמן מה הוא הבחין בכסף מזומן ובחפצים חסרים בביתו, אך מעולם לא ניסה לתעד את הנטילה לכאורה, משום שלא חשד בנתבעת.
הרשם קיבל את התביעה בחלקה, והבהיר כי על פי שיטת המשפט הישראלית, "המוציא מחברו עליו הראיה". במקרה זה, ציין הרשם, התובעת הגישה תביעה בסכום המורכב מפיצוי על עוגמת הנפש וסכום משוער של כספים שגזלה הנתבעת לכאורה, אולם בסרטון הווידאו שהוצג בבית המשפט נראית הנתבעת נוטלת לכיסה שטר של 100 שקל, וזהו התיעוד היחיד ברשותה של התובעת. בהיעדר הוכחות נוספות המתארות מעשי גזל נוספים, ניתן לפסוק פיצוי רק בגין הנזק שהוכח – העומד על כ-100 שקל בלבד.
עם זאת, קבע הרשם, "התרשמתי כי הנתבעת פעלה שלא בתום לב וכי קטע הווידאו שהוצג בפני מעיד על חוסר תום ליבה של הנתבעת ואי ניקיון הכפיים שלה. התרשמתי כי העדה פעלה באופן שאינו ראוי, אינו מקובל ובעיקר בניגוד לחוק. איני מקבל את טענתה כי הכסף הוצא על מנת לשלם לטכנאי. נראה כי טענה זו אינה מתיישבת עם המציאות ועם הניסיונות להסתיר את נטילת הכסף". על כן, הבהיר הרשם, אין די בחיובה של הנתבעת לשלם סך של 100 שקל. "הנני סבור כי המקרה שבפניי הינו מקרה מקומם אשר עוגמת הנפש זועקת ממנו ואף משאיר את ידיה של התובעת ריקות ללא כל פיצוי", הוסיף הרשם. "על כן, אני משוכנע כי עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת כה גדולה ומשמעותית וצריכה שתהיה לכך משמעות בבואי לפסוק את הפיצוי בתובענה זו. לפיכך, אני קובע כי על הנתבעת יהיה לשלם לתובעת סך של 100 שקל בצירוף 7,500 שקל בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לה".
