תושבת נתניה שביקשה לעבור טיפולי פוריות נתקלה בסירוב של בית החולים "לניאדו" מאחר שאינה נשואה. בתגובה לבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגישה נגדו טען בית החולים כי מדובר בציווי הלכתי שהוא חלק מצביונו ומהותו כמוסד שומר דת
בית המשפט המחוזי קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בית החולים לניאדו, לאחר שסירב להעניק טיפולי פוריות לאישה שאינה נשואה בטענה כי מדובר בציווי הלכתי שהוא חלק מצביונו ומהותו של בית החולים כמוסד שומר דת. נקבע, כי לא עלה בידי בית החולים לסתור, ולו לכאורה, את החזקה הקבועה בחוק איסור הפליה, החלה לכאורה בנסיבות העניין, שלפיה מדיניות בית החולים מפלה ואסורה לפי חוק זה ואף מכוח הוראות חוק זכויות החולה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המבקשת, תושבת נתניה, פנתה אל בית החולים לניאדו לקבלת טיפולי פוריות, אך נדחתה בשל היותה לא נשואה, עקב מדיניות בית החולים שלא לספק שירותי הפריה לבני זוג שאינם רשומים כנשואים במרשם משרד הפנים. נוכח האמור, הגישה המבקשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד בית החולים, בטענה כי הוא נוקט הפליה אסורה כלפי נשים שאינן נשואות הסובלות מקשיי פוריות. הקבוצה שבשמה מבוקש לאשר את התובענה הוגדרה כ"כל הנשים הזכאיות בהתאם להסכמים בין קופות החולים ובתי החולים לקבלת טיפולי פוריות בבית חולים לניאדו, הסובלות מבעיות פוריות ושאינן נשואות".
המבקשת טענה כי סירובו הקטגורי של בית החולים להעניק טיפולים לנשים הסובלות מקשיי פוריות ואינן נשואות מהווה הפליית נשים בעלות מוגבלויות על בסיס מעמדן האישי, בניגוד להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. עוד טענה המבקשת כי בית החולים ביצע עוולת הפרת חובה חקוקה עקב הפרתו את חוק זכויות החולה.
בית החולים טען מנגד כי אמנם הוא מספק שירות ציבורי, אך הוא מוסד פרטי בעל צביון דתי. לטענתו, סירובו לספק טיפולי הפריה לנשים שאינן רשומות כנשואות במרשם משרד הפנים איננו מהווה הפליה, אלא קיומו של ציווי הלכתי שהוא חלק מצביונו ומהותו של בית החולים כמוסד שומר דת.
השופטת הדס עובדיה מבית המשפט המחוזי מרכז קיבלה את הבקשה וקבעה כי לא עלה בידי בית החולים לסתור, ולו אף לכאורה, את החזקה הקבועה בחוק איסור הפליה החלה לכאורה בנסיבות העניין, שלפיה מדיניות בית החולים מפלה ואסורה לפי חוק זה ואף מכוח הוראות חוק זכויות החולה.
נקבע, כי טענת בית החולים שטעמי הדת וההלכה הם העומדים בבסיס דרישת בית החולים לבצע הטיפול רק בבני זוג הרשומים כנשואים במשרד הפנים לא הוכחה. לדעת בית המשפט, גם אם בית החולים היה עומד בנטל להוכיח לכאורה כי מאחורי הפרקטיקה לבצע הטיפול רק בבני זוג הרשומים כנשואים במשרד הפנים עומדת נורמה דתית מחייבת; קיימת מכשלה לכאורית בעמדתו שלא עלה בידו לצלוח. כך, לא הוכח כיצד הפרקטיקה בה הוא נוקט משרתת את הנורמה הדתית הנטענת ונראה כי טענתו יוצאת מנקודת הנחה לפיה מרשם האוכלוסין משקף אבהות ביולוגית ועל כן על- מנת למנוע ממזרות וגילוי עריות נדרשת לשיטתו הסתמכות על מרשם משרד הפנים. עם זאת, המרשם המתנהל במשרד הפנים אינו משקף בהכרח קשרים ביולוגיים אלא היבטים משפטיים, כפי שקבע לא אחת בית המשפט העליון.
בנוסף, לפי עמדת בית החולים "היחס השונה" במקרה זה הוא אבחנה בין נשים הרשומות במשרד הפנים כנשואות לבין אלו שאינן רשומות כנשואות במשרד הפנים. אולם, כך נקבע, לא הוכח על ידי בית החולים כי הנורמה הדתית הנטענת היא זו אשר מחייבת או לכל הפחות מצדיקה את נקיטת היחס השונה. כך לדוגמה אישר מנכ"ל בית החולים כי בית החולים אינו דורש הוכחת נישואין על פי ההלכה היהודית. מכאן, שאף מנהל בית החולים עצמו אינו רואה את היחס השונה שניתן על ידי בית החולים לנשים שאינן רשומות כנשואות ברישומי משרד הפנים כמשרת את הנורמה הדתית הנטענת אותה מבקש בית החולים לקיים.
נוכח האמור, קבעה השופטת עובדיה כי לא ניתן לומר שבית החולים הציג טיעון סדור באשר לשאלה מהי הנורמה הדתית שעליה הוא מבקש להסתמך; לא הוכח ברמה הנדרשת שהנורמה הדתית היא זו המחייבת או מצדיקה את נקיטת היחס השונה כלפי הנשים שאינן רשומות כנשואות במשרד הפנים; אף לא הוכח שאכן קיימת פרקטיקה "דתית" כפי שפועל בית החולים; וממילא לא הוכח ברמה הלכאורית הנדרשת שפרקטיקה זו מבוססת על חיוב דתי. תוצאת הדברים היא שבית החולים לא סתר לכאורה את החזקה שמדובר בהפליה.
עוד נקבע כי אף תחולתו של החריג הקבוע בסעיף 3(ד)(2) לחוק איסור הפליה לא הוכחה לכאורה על ידי בית החולים, שכן לא הוכיח כנדרש כי מדובר ב"צורך מיוחד" של "הקבוצה שאליה משתייכים החברים במועדון או בארגון", וממילא מדובר בבית חולים המעניק שירות רפואי לכלל האוכלוסייה שאין לו "חברים" בעלי מאפיינים ייחודיים. עוד צוין בהקשר זה כי בית החולים לא ניסה להוכיח בראיות נתונים אחרים ומנהל מחלקת היולדות אף אישר כי ההתפלגות בבית החולים דומה להתפלגות באוכלוסייה ולא מדובר בבית חולים שנותן שירות בעיקר לאוכלוסייה החרדית. לא זו אף זו, אף אם היה מוכח כי קיימים "צרכים מיוחדים" כנדרש - לא הוכח שאלה אינם נוגדים את מטרות חוק איסור הפליה.
לסיכום, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית התקבלה בעילות של הפרת חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים והפרת חובה חקוקה הקבועה בחוק זכויות החולה. ביה"ח ישלם שכ"ט עורכי דין בסך 50 אלף שקל. המבקשת יוצגה ע"י עוה"ד חגי קלעי ועדי ניב-יגודה. ביה"ח יוצג ע"י עו"ד ארנון גרפי.
