חדשות

בעל אטליז שפתח עמוד פייסבוק בשם בדוי פרסם השמצות נגד תושב העיר שאותו תיאר כצבוע ומושחת "המעניק את שירותיו למרבה במחיר" על רקע דעותיו הפוליטיות. ביהמ"ש הבהיר כי הנתבע אמנם לא טען להגנות כלשהן בחוק – אך אלו אינן חלות על המקרה

בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעת לשון הרע שהגיש תושב באקה אל גרבייה נגד בעלים של אטליז בעיר שפתח עמוד פייסבוק המציג אותו כבוגד ומושחת, נוכח עמדותיו הפוליטיות ובמטרה להרתיע אותו מלפעול למיגור השחיתות בעיריית באקה אל גרבייה. השופטת מירב קלמפנר נבון קבעה כי לא עומדות לנתבע הגנות כלשהן מכוח החוק – אף שהוא עצמו לא טען להן – וחייבה אותו לפצות בסך של 25 אלף שקל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת התובע, הנתבע פתח עמוד פייסבוק תחת השם הבדוי "גברי באקה", במסגרתו פורסמו דברים המכפישים אותו ואת משפחתה, ואף תמונתו הושחתה, במטרה להפחידו ולמנוע ממנו להמשיך בפועלו למיגור השחיתות במוסדות העירייה. התובע טען כי ביוני 2016, בעקבות מתקפת ההעלבות והגידופים בעמוד הפייסבוק בגין עמדותיו נגד ראש עיריית באקה אל גרבייה, וכאות הערכה לשני אימאמים שתמכו וצידדו בו, הוא פרסם מנשר תחת השם "תודה, הערכה והכרת תודה". באותו יום, טען התובע, פרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק שלו שני פרסומים שתיארו אותו, בין היתר, כצבוע, בוגד ומושחת, והוא תואר כדמות נבזית ולא רצויה גם בתגובות הגולשים לפרסומים אלה. זאת, לטענת התובע, חרף העובדה כי בינו לבין הנתבע אין כל קשר למעט היותו לקוח של האטליז שבבעלותו במשך 15 שנה, כאשר במהלכה של

התובע טען כי אף ששמו לא צוין במפורש באותם פרסומים, ברור כי פרסומים אלה כוונו אליו, שכן הוא היחיד שחילק באותו יום מנשרים בעניינו של ראש העיר. התובע עתר לפיצוי הקבוע בחוק בסך של 50 אלף שקל, וטען כי שמו הטוב ופרנסתו נפגעו ללא כל הצדקה ובחוסר תום לה, ומצבו הרפואי הדרדר עד כי הוא נזקק לטיפול רפואי ולנטילת כדורי הרגעה.

הנתבע טען מנגד כי לא ידוע לו דבר אודות משתמש הפייסבוק בשם "גברי באקה" וכי הוא מעולם לא כיוון כל אמירה או התבטאות במטרה להעליב, לקלל או להשפיל את התובע, לא במפורש ולא במרומז. עוד טען הנתבע כי לא ניתן להבין מהפרסומים האמורים כי אלו מתייחסים דווקא אל התובע, ועל כן הוא לא ביצע כלפי התובע עוולת לשון הרע.

השופטת מירב קלמפנר נבון ציינה כי מפאת כבודם של הצדדים היא אינה מצטטת את הפרסומים במלואם (שתורגמו מערבית והוצגו לבית המשפט), אלא ציינה כי אלו תיארו את האדם שאליו התייחסו, בין היתר כאל אדם צבוע המעניק את שירותיו למרבה במחיר, כמי שנוהג ליטול שוחד, "לעקוץ" אנשים ולגזול מהם כספים.

השופטת קיבלה את טענת התובע כי הפרסומים התייחסו אליו, אף שאלו לא נקבו בשמו. "עדותו של הנתבע אך תומכת במסקנה זו שכן היא עדות מתחמקת", כתבה השופטת בפסק הדין.

עוד הבהירה השופטת כי אף שאין הסדרה חקיקתית לעניין פרסומים משמיצים באינטרנט, אין מניעה להחיל עליהם את דיני לשון הרע בשינויים המתחייבים, תוך התחשבות בפרמטרים נוספים הנוגעים לטיב הפרסום, למהותו, לנגישותו, למשקל שהציבור מייחס לו וכו'.

במקרה זה, קבעה השופטת, לא עומדות לנתבע הגנות כלשהן מכוח חוק איסור לשון הרע, אף שהוא עצמו לא טען להגנות כלשהן. כך, נקבע כי לא הוכחה אמיתות הפרסום, המבזה ומשפיל את התובע, והנתבע עצמו נמנע מהצגת ראיות לאותם מעשי שוחד נטענים. בנוסף, נקבע כי תיאור התובע כאדם בלתי אמין ומושחת, ללא כל ביסוס עובדתי, מעיד על חוסר תום לב מצד הנתבע, כך שאין מדובר בפרסום סביר שנעשה בתום לב.

בקביעת הפיצוי הובא בחשבון בין היתר את סירובו של הנתבע לבוא בדברים עם התובע ולסיים את העניין בהתנצלות, ואת התקרית בקדם המשפט שבה פנו אל התובע אנשים שנכחו באולם ואיימו לפגוע בו, עד כי עורך דינו נאלץ להתערב ולחלצו. מנגד, ציינה השופטת, טענות התובע באשר להיקף הפגיעה בשמו הטוב, במוניטין שלו ובבריאותו כתוצאה מהפרסומים נטענו בכלליות ולא פורטו, ועל כן הועמד הפיצוי על 25 אלף שקל, בצירוף הוצאות משפט בסך 2,000 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 8,500 שקל נוספים.

ת"א 36351-07-16