בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגיש עורך דין שהורשע בעבירות משמעת ונידון ל-58 חודשי השעיה בפועל לאחר שביצע רישומים כוזבים במסמכי עסקה. השופט מזוז: לא מתקיימות כל נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות ערעור "בגלגול רביעי"
המבקש, עו"ד במקצועו, הורשע לפי הודאתו בדין משמעתי בגין מעורבותו בשתי פרשות. בפרשה הראשונה, שכונתה פרשת חוזה המכר, יוחס לעוה"ד כי בשנת 2004 ערך יחד עם אשתו ועו"ד נוסף חוזה למכירת מקרקעין, בו נקבו במחיר כוזב במטרה להונות את שלטונות המס. בהמשך הגיש עוה"ד השגה למס שבח על השומה שנקבעה, ביודעו כי חלק מנימוקי ההשגה אינם נאמנים לאמת. בשנת 2007 אף הגיש עוה"ד בקשה למתן רשות להתגונן לבית המשפט בעניין עסקת המקרקעין, ביודעו כי צירף לבקשה תצהירים ומסמכים בהם אמרות והצהרות כזב. מזימת הונאת שלטונות המס התממשה, ונקבעה שומה סופית שאינה נכונה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בגין פרשה זו הורשע עוה"ד בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין על יסוד הסדר טיעון במסגרתו הודה בשורת על כללי האתיקה, ונידון להשעיה בפועל של 40 חודשים מהלשכה וכן עונש השעיה על תנאי.
בפרשה השנייה, שכונתה פרשת רכישת המדפסת, יוחס למבקש כי בשנת 2012 מסר שלושה שיקים עבור רכישת מדפסת משרדית וציוד נלווה, ביודעו כי השיקים משוכים מחשבון מוגבל ולפיכך לא יכובדו. עוה"ד שילם לבסוף את החוב, אך רק לאחר הגשת הקובלנה נגדו ללשכת עורכי הדין על ידי המוכר. בגין עבירות אלו, נידון לעונש השעיה בפועל למשך 3 חודשים, עונש השעיה על תנאי, וכן הופעל (במצטבר) עונש של 3 חודשי השעיה על תנאי שהוטל על עוה"ד במסגרת תיק משמעתי קודם.
לאחר שערעורו לבית הדין המשמעתי הארצי התקבל חלקית, הגיש עוה"ד ערעור לבית המשפט המחוזי בטענה כי יש להפחית בעונשו בפרשת הכזב, שעומד על 18 חודשי השעיה, ולהעמידו לכל היותר על תשעה חודשי השעיה שהם כפל עונשו של שותפו. הלשכה טענה מצדה כי יש להשיב על כנו את העונש שנפסק בבית הדין המשמעתי המחוזי, דהיינו- 40 חודשי השעיה, שכן עוה"ד הורשע במשך השנים בעבירות רבות, לרבות אלו הכוללות רכיבים של אי יושר, כזב, הטעיה ועבירות הנוגעות לכספי לקוח. הלשכה הוסיפה וטענה כי גם ביחס לפרשת המדפסות, במסגרתה הוטלו על עוה"ד 18 חודשי השעיה, היה מקום להפעיל כנגד עוה"ד את כל עונשי ההשעיה על תנאי באופן מצטבר.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורי הלשכה וקבע כי על עוה"ד לשאת בעונש של השעיה בפועל לתקופה כוללת של 58 חודשים. נוכח האמור, הגיש עוה"ד בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
השופט מני מזוז דחה את הבקשה והזכיר כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי" תינתן אך ורק במקרים חריגים שבחריגים ובמשורה. במקרה זה, לדעת מזוז, לא מתקיימות כל נסיבות חריגות שכאלה שכן הבקשה נסבה כל כולה על העונשים שהוטלו על עורך הדין. בעניין זה, סבר מזוז כי עונשים אלה לא היו מופרזים לחומרה, וכי מעשיו החמורים והנשנים של עורך הדין הצדיקו אף עונש חמור יותר. מכל מקום, חומרת העונש שנגזר אינה יכולה, ככלל, לשמש עילה למתן רשות ערעור "בגלגול רביעי".
עוד סבר מזוז כי לא נפלה גם שגגה באופן בו פעל בית המשפט המחוזי. כך, בניגוד לטענות עורך הדין, סעיף 68ג לחוק לשכת עורכי הדין, בדומה לסעיף 58 לחוק העונשין, קובע ברירת מחדל של ריצוי במצטבר של עונש השעיה שהוטל ועונש השעיה על תנאי שהופעל, "זולת אם ציווה בית הדין המשמעתי שהרשיעו בעבירה הנוספת, מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות, כולן או מקצתן, יהיו חופפות". במקרה זה, נקבע, לא נמצאו כל נסיבות מיוחדות שהצדיקו סטייה מהכלל.
לבסוף קבע מזוז כי מקובלת עליו עמדת הלשכה כי טענות עורך הדין כולן נוגעות ליישומן של הלכות מוכרות, ואינן מעלות כל שאלת עקרונית כללית המצדיקה רשות ערעור. מלבד זאת, הפערים בין העונשים שנקבעו בערכאות השונות אינם כאלה שיש בהם להצדיק דיון בעניינו של עורך הדין ב"גלגול רביעי". עוד הוסיף מזוז כי בצדק טענה הלשכה בעניין זה כי בפרשת חוזה המכר בית המשפט המחוזי אך השיב על כנו את העונש שנפסק על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי, ואילו בפרשת רכישת המדפסת לא הוטל עונש חדש אלא רק בוטלה ההוראה השגויה לעניין חפיפת העונשים. לאור האמור, דחה השופט מזוז את הבקשה וחייב את עורך הדין לשאת בהוצאות הלשכה בסך כולל של 5,000 שקל.
